המחנה הדרומי הבריטי במלקנד | ||||||||||||||||||
מערכה: המערכה בצפון הודו | ||||||||||||||||||
מלחמה: המשחק הגדול | ||||||||||||||||||
תאריכים | 26 ביולי 1897 – 2 באוגוסט 1897 (8 ימים) | |||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
קרב לפני |
המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה המערכה לשחרור צ'יטראל | |||||||||||||||||
קרב אחרי | המלחמה המוהמנדית הראשונה | |||||||||||||||||
מקום | צפון מערב פקיסטן | |||||||||||||||||
קואורדינטות |
34°35′47″N 71°55′52″E / 34.59639°N 71.93111°E | |||||||||||||||||
עילה | דיכוי מרד פשטוני | |||||||||||||||||
תוצאה | ניצחון בריטי | |||||||||||||||||
שינויים בטריטוריות | ייצוב הטריטוריה הצפון מערבית של פקיסטן | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
המצור על מלקנד וצ'קדרה התחולל ב-1897 וסימן את אחד משיאיו של מרד השבטים הפשטונים, שחיו בצפון הודו, כנגד האימפריה הבריטית. מרד זה, שהחל מאמצע המאה ה-19, נגרם עקב נסיונותיהם של הבריטים לכבוש שטחים בפקיסטן ואפגניסטן כדי להגן על גבולם שבצפון הודו.
במהלך המרד של 1897 הטילו לוחמים של שבט הפשטונים המוהמנדים (אנ'), שישב מצפון לפשוור, מצור על מבצרים אותם החזיקו הבריטים במלקנד (אנ') וצ'קדרה (אנ') והבריטים נאלצו לשלוח כוחות צבא כדי לשבור את המצור ולהדוף את כוחות המורדים בחזרה לאפגניסטן.
במהלך רוב המאה ה-19 התחולל סכסוך בין האימפריה הבריטית לבין האימפריה הרוסית באזור הגבול בין הודו ורוסיה. אזור זה כלל, בעיקר, את פקיסטן ואפגניסטן. במהלך סכסוך זה שאף כל צד להשתלט על עמדות שולטות וצירים ראשיים וזאת כדי למנוע פלישה לשטחיו על ידי הצד השני.
עיקר הקרבות התחוללו כנגד השלטון האפגני במהלך המלחמה האנגלו-אפגנית הראשונה והמלחמה האנגלו-אפגנית השנייה אולם השטחים עליהם ניסתה בריטניה להשתלט אוכלסו על ידי שבטים מקומיים (בעיקר פשטונים) בעלי שאיפות לעצמאות לכן חלק מתהליך ההשתלטות על אזורים אלו כלל מלחמות ובריתות של המעצמות עם אותם שבטים. בשלהי המאה ה-19 התייצב חלק גדול מקו גבול זה אך היו עדיין אזורי ספר בהם התקיימו פעולות התגדות של בני השבטים. אחד מאזורים אלו היה מעבר ח'ייבר והאזורים הסמוכים לו. מעבר זה, המחבר את פשוור (פקיסטן) עם ג'לאלאבאד וקאבול (אפגניסטן), שימש, במשך מאות שנים, מעבר מצפון אפגניסטן לפקיסטן ולהודו ולכן נתפס בעיני הבריטים כנקודה אסטרטגית.
מדרום למעבר חי שבט הפשטונים האפרידים (אנ') ומצפון ישב שבט הפשטונים המוהמנדים (אנ'). שני שבטים אלו סירבו להיכנע למרות של בריטניה ויצרו תסיסה מתמדת באזור דבר שאילץ את הבריטים להחזיק במקום כוחות משמר וכן לשלוח מדי פעם תגבורות כדי לדכא התקוממויות (1851, 1852, 1854, 1864, 1879, 1880).
ב-1893 פעל הדיפלומט הבריטי מורטימר דוראנד (אנ') יחד עם שליט אפגניסטן לקבוע את קו הגבול בין אפגניסטן לאימפריה הבריטית (נקרא "קו דוראנד" (אנ')). קו זה הכניס את בני השבטים הללו לשליטתה של בריטניה דבר שהעצים את התסיסה כנגד הבריטים. באותה תקופה קם לשבטים הפשטונים מנהיג בשם סרטור פקיר (אנ') שקרא לג'יהאד נגד הבריטים והוביל את המרד.
הכוח שהקצו הבריטים לשליטה במחוז מלקנד שמצפון לפשוור כלל מספר רגימנטי רגליים וביניהם רגימנט הרגלים הסיקי ה-45 (אנ'), רגימנט הרגלים הפונג'אבי ה-24 (אנ') רגימנט הרגלים הפונג'אבי ה-31 (אנ'), רגימנט הפרשים הבנגלי ה-11 (אנ'), סוללות תותחי שדה ועוד. המפקד של כוחות אלו היה גנרל ויליאם הופ מייקלג'ון (אנ').
בנוסף הוקצו 3 רגימנטים נוספים לתמיכה בכוחות במלקנד בפיקודו של קולונל שלח (Schalch). בסיס האם של כוחות אלו היה בעיר נושרה (אנ') שממזרח לפשוור בה פעל גם בית חולים צבאי. מבסיס זה נהגו הכוחות לצאת, כ-60 ק"מ צפונה, כדי לסייע לכוחות הקבע להחזיק את המוצבים באזור מעבר מלקנד (אנ') וצ'קדרה (אנ').
המחנה העיקרי, שהקימו הבריטים בקרבת מעבר מלקנד, נקרא "המחנה הדרומי" שהוקם בבקעה מוקפת הרים. במחנה זה חיו חלק מהחיילים באופן קבוע ואף הביאו את בני משפחותיהם. בגלל היות מחנה הדרומי בשטח נחות טופוגרפית וקשה להגנה הקימו הבריטים מחנה נוסף, מוגן יותר, שנקרא "המחנה הצפוני". שני המחנות אוכלסו על ידי כ-1,000 חיילים בריטים. מחנה נוסף הוקם בקרבת צ'קדרה (אנ') בו החזיקו כ-200 חיילים בריטים.
השמועות הראשונות על התקבצות לוחמים פשטונים בקרבת מחנות מלקנד וצ'קדרה הגיעו לפיקוד הבריטי מתצפיתנים ב-26 ביולי 1897. המפקדים הבריטים הספיקו לשלוח בקשה לתגבורת ממחנה האם לפני שקווי התקשורת נותקו.
עיקר המאמץ הפשטוני היה לכבוש את מחנות מלקנד והתקפתם החלה לקראת ערב כשתקפו את המחנה הדרומי מארבעה כיוונים:
במהלך היום תוגברו הכוחות הבריטים המחנה הדרומי על ידי שאר הכוחות מהמחנה הצפוני ובערב של יום הגיעה תגבורת של פרשים מכוחות התגבור מבסיס האם בנושרה (אנ'). במקביל הגיעו לזירה כוחות פשטונים רעננים שפתחו עם ערב במתקפה שנייה על המחנה הדרומי. הקרבות נמשכו מספר שעות כשהפשטונים הגיע להישגים טקטיים אולם בסופו של יום הצליחו הבריטים, בהתקפת נגד, להדוף את הפשטונים למרחק של 3 ק"מ מהמחנה במחיר של 12 הרוגים ופצועים רבים.
במהלך כל היום ירו הפשטונים על הכוחות הבריטים מההרים המקיפים את המחנה ופגעו במספר חיילים. עם ערב ניסו להתקדם לכוון המחנה אך נהדפו.
במהלך היום חיזקו החיילים במחנה הדרומי את ביצוריהם למרות המשך ירי הצלפים של הפשטונים. במהלך היום הגיעו כוחות התגבור מבסיס האם אולם שניים מהרגימנטים שהגיעו נאלצו לעצור במרחק מהמחנה לצורך התאוששות לאחר שאיבדו 40 חיילים בדרכם בת היומיים למלקנד בגלל מכת חום.
לפנות בוקר יצאו הפשטונים להתקפה נוספת על המחנה הדרומי במהלכה נפצע מנהיג הפשטונים סרטור פקיר (אנ'). בערב אותו יום יצאו הפשטונים שוב להתקפה שנהדפה.
בבוקר אותו יום הצליחו התגבורות לחבור לכוחות המגינים כשהם מביאים איתם כמות גדולה של תחמושת על גבי 243 פרידות. היקף ההתקפות פחת לאחר שהפשטונים הסיטו חלק מכוחותיהם לתגבור המצור על צ'קדרה (אנ').
כשהגיעה הידיעה על המצור הטיל הפיקוד הבריטי על מייג'ור גנרל סר בינדון בלאד (אנ') את הפיקוד על דיוויזיה בת 2 בריגדות שנועדה לפריצת המצור וכללה כ-7,000 חיילי רגלים, כ-700 פרשים ו-24 תותחים. הכוח הגיע למלקנד ב-1 באוגוסט והדף את הפשטונים הצרים מסביב למחנה. הגעת הדיוויזיה למלקנד איפשרה למייקלג'ון לשלוח חלק מכוחותיו לסייע לנצורים בצ'קדרה. ב-2 באוגוסט הוסר גם המצור מצ'קדרה.
על אף שהמצור נפרץ המשיכו הפשטונים להטריד את הכוחות הבריטים לכן המשיך בלאד עם כוחותיו צפונה במסע עונשין אל תוך הטריטוריות של השבטים במערכה שנמשכה עד תחילת 1898. לעזרתו נוספו גם כוחות ממחנה מלקנד בפיקודו של מייקלג'ון וכן דיוויזיה נוספת בפיקודו של מייג'ור גנרל סר אדמונד אלס (אנ').
למערכה זו הצטרף לוטננט משנה וינסטון צ'רצ'יל ככתב צבאי. את חוויותיו קיבץ בספר בשם "The Story of the Malakand Field Force" (אנ') אותו הקדיש למפקדו מייג'ור גנרל סר בינדון בלאד (אנ').
כל משתתפי המערכה קיבלו את מדליית הודו (אנ') עם אבזם "מלקנד 1897".