מידע כללי | |
---|---|
מדינה | ארצות הברית |
סוכנות אם | מחלקת האוצר של ארצות הברית |
תאריך הקמה | דצמבר 1950 |
ממשלה | ממשלת ארצות הברית |
מטה מרכזי | בניין Freedman's Bank, וושינגטון די.סי |
עובדים | 170 (נכון ל־2018) |
תקציב | 30,900,000 דולר אמריקאי (נכון ל־2013) |
אתר רשמי | |
המשרד לבקרה על נכסים זרים (באנגלית: Office of Foreign Assets Control, בקיצור: OFAC) הוא סוכנות מודיעין ואכיפה פיננסית של מחלקת האוצר של ארצות הברית. הסוכנות מנהלת ואוכפת סנקציות כלכליות לתמיכה במטרות הביטחון הלאומי ומדיניות החוץ של ארצות הברית.[1] OFAC מבצעת את פעילותה נגד מדינות זרות כמו גם מגוון ארגונים ויחידים אחרים, כמו קבוצות טרור, הנחשבות כאיום על הביטחון הלאומי של ארצות הברית. הסוכנות פועלת מתוקף סמכויות החירום הלאומיות של הנשיא.
כחלק ממחלקת האוצר האמריקאית, OFAC פועלת תחת המשרד לטרור ומודיעין פיננסי ומורכבת בעיקר ממודיעין ועורכי דין. בעוד שרבים מהמטרות של OFAC מוגדרים באופן נרחב על ידי הבית הלבן, רוב המקרים הנוגעים לאנשים ספציפיים מתפתחים כתוצאה מחקירות של המשרד.[2]
הסוכנות מתוארת לפעמים כאחת מהסוכנויות הממשלתיות ה"חזקות אך הלא ידועות" ביותר,[2][3] OFAC נוסדה בשנת 1950 ויש לה את הסמכות להטיל עונשים משמעותיים נגד גופים לא מבצעים את הנחיותיה, לרבות הטלת קנסות, הקפאת נכסים וחסימה מפעילות בארצות הברית. בשנת 2014, OFAC הגיעה להסדר בסכום שיא של 963 מיליון דולר עם הבנק הצרפתי BNP פריבה, שהיה חלק מהקנס של 8.9 מיליארד דולר שהוטל ביחס למקרה כולו.[4][5]
מעורבות משרד האוצר האמריקני בסנקציות כלכליות נגד מדינות זרות התקיימה עוד במלחמת 1812, כאשר המזכיר אלברט גלטין ניהל סנקציות נגד בריטניה כנקמה על גיוס כפוי לצי של מלחים אמריקאים.[6]
בדצמבר 1950 הוקמה החטיבה לבקרת נכסים זרים, קודמה של OFAC. קודם לכן התקיימו מספר סוכנויות שונות: בקרת קרנות חוץ, שהתקיימה בין השנים 1940 ל-1947, משרד הפיננסים הבינלאומי (1947–1950). בין שאר הפעולות, ניהלה בקרת קרנות חוץ פיקוח על נכסי אויב, יבוא בזמן מלחמה והגבלות על סחר עם מדינות אויב. היא גם השתתפה בניהול הרשימה המוצהרת של אישים חסומים מסוימים, או "הרשימה השחורה", וערכה מפקדים של נכסים בבעלות זרה בארצות הברית ונכסים בבעלות אמריקאית בחו"ל. בקרת קרנות חוץ בוטלה ב-1947, כאשר תפקידיה הועברו למשרד חדש שהוקם, המשרד לפיננסים בינלאומיים (OIF). בשנת 1948, פעילויות OIF הקשורות לכספים זרים חסומים הועברו למשרד לנכסים זרים, סוכנות בתוך משרד המשפטים.[7]
החטיבה לבקרת נכסים זרים הוקמה במשרד האוצר הבינלאומי בצו של משרד האוצר בשנת 1950, בעקבות כניסתה של הרפובליקה העממית של סין למלחמת קוריאה.[6] ב-15 באוקטובר 1962, בהוראת משרד האוצר, הפכה החטיבה לבקרת נכסים זרים למשרד לבקרה על נכסים זרים.[7]
בכל הנוגע לסנקציות כלכליות OFAC שואבת את סמכותה ממגוון חוקים פדרליים, ואז בנוסף לחוק המסחר עם האויב ולמצבי החירום הלאומיים השונים הקיימים כיום.
באכיפת סנקציות כלכליות, OFAC פועלת למנוע "עסקאות אסורות", המתוארות על ידי OFAC כ"עסקאות סחר או פיננסיות ועסקאות אחרות שבהן אנשים אמריקאים אינם רשאים לעסוק אלא אם כן התקבל אישור על ידי OFAC או קיים פטור מפורש על פי חוק". ל-OFAC יש סמכות להעניק פטורים לאיסורים על עסקאות כאלה, בין אם על ידי הנפקת רישיון כללי לקטגוריות מסוימות של עסקאות, או על ידי רישיונות ספציפיים שניתנו על בסיס כל מקרה לגופו.[6] OFAC מנהלת ואוכפת תוכניות סנקציות כלכליות נגד מדינות, עסקים או קבוצות של אנשים, תוך שימוש בחסימת נכסים והגבלות סחר כדי להשיג את יעדי מדיניות החוץ והביטחון הלאומי.
במהלך מצבי חירום לאומיים יש לנשיא ארצות הברית סמכות למנוע הסרת נכסים זרים שנמצאים בסמכות השיפוט של ארצות הברית. הדבר מבוצע בעזרת OFAC על ידי הוצאת תקנות המנחות את המוסדות הפיננסיים בהתאם.
בין 1994 ל-2003, OFAC גבו יותר מ-8 מיליון דולר בגין הפרות של האמברגו על קובה, לעומת קצת פחות מ-10,000 דולר בגין הפרות מימון טרור.
מינוי מנהל הסוכנות אינו כפוף לאישור הסנאט.[8]
OFAC מפרסמים רשימת Specially Designated Nationals and Blocked Persons List (בקיצור רשימת SDN) המפרטת אנשים, ארגונים וכלי תחבורה שאיתם אסור לאזרחי ארצות הברית ולתושבי קבע לעשות עסקים.[6] רשימה זו שונה מהרשימה שבהתאם לסעיף 314(א) לחוק הפטריוט.[9]
{{cite journal}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)