הסאגה של אולאף טריגפסון

Óláfs saga Tryggvasonar (מילולית: הסאגה של אולאף טריגפסון), או בקיצור Ormurinn langi (הנחש הגדול), הוא בית ארוך מתוך "Óláfs saga Tryggvasonar en mesta", מכלול בלדות, סיפורים ופואמות על המבוסס על הרפתקאותיו של המלך הנורווגי אולאף טריגפסון. "Ormurinn langi" היא בלדה פרוזאית מסורתית הפופולרית באיסלנד וגם באיי פארו. הבלדה נכתבה במאה ה-12 על ידי אודר סנורסון, נזיר איסלנדי אשר במקור כתב את הבלדה בלטינית ואחר כך תרגמה לאיסלנדית ופרוזאית. הבלדה מגוללת את סיפורה של בניית הספינה "הנחש הגדול" (Ormurin Langi) וקרב סבולדר בדנמרק שם נלחם הצי הנורווגי בראשות אולאף טריגפסון כנגד קואליציה של ציים שוודים, דנים ועוד צי אחד בבעלותו של דוכס נורווגי שרוצה לנקום באולאף.

עלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבלדה מתחילה בכך שאדם (כנראה אודר סנורסון) מזמין את המאזין לבוא ולשמוע את בלדתו. ישר לאחר מכן מתחיל הפזמון המתאר בכמה מילים את ההכנות לקרב (קרב סבולדר) אשר אליו יוצאים לוחמי נורווגיה.

מהבית השני והלאה מסופר על התחלת בנייתה של "הנחש הגדול", המתוארת כספינה הכי גדולה שנבנתה על אדמות נורווגיה. ספינה בעלת סגנון ויקינגי אופייני לתקופה של אז. כשמסתיימת הבנייה, אולאף טריגפסון-מלך נורווגיה לוקח אותה ואת שאר הצי בן ה-11 ספינות שלו לשיט הבכורה עם אנשיו עוד קשת שנקרא איינר אל ונדלנד (פומרניה של היום) אף על פי שאירוע זה לא מסופר.

בינתיים מתרוצצות שמועות על כך ש"הנורווגים כולם יצאו לקרב" ומלך דנמרק סוון הראשון (Sweyn Forkbeard) ומלך שוודיה אולוף סקטקונונג (Olof Skötkonung) רואים בכך הזדמנות להשתלט על נורווגיה ולהרוג את אולאף. בהמשך מתואר לנו שהצי הנורווגי חזק יותר באופן יוצא דופן מהצבאות השוודים והדנים, לכן שני המלכים קוראים לאדון נורווגי (בשירה הדרגה שלו מופיעה בתור "יארל", אך מכיוון שלמילה אין מקבילה בעברית, תורגמה המילה יארל ל"אדון" כדי לתאר את דרגתו.) בשם אריק הוקונסון (Eirik Håkenson), אשר נוטר טינה לאולאף משום שהרג את אביו. בשם כך מצטרף איריק אל המסע-כדי לנקום את מות אביו- הוקון זיגרודסון אשר מת בנידרוס (Håkon Sigurdsson).

שני המלכים ואיריק מתכוננים לקרב ויוצאים עם צי של 71 ספינות מקצהו הצפוני של מצר ארסונד לקצהו הדרומי. שם מלך דנמרק מכריז שמי שיטביע את הנחש ראשון בפרס יזכה, איריק אומר לעצמו שאין לו סיכוי להטביע את הנחש ללא עזרת הדנים, אך מלך שוודיה מכריז שיוכל לעשות זאת ללא עזרת אף אחד. על כך מכריז איריק “לא ראשונה תיקח את הנחש הגדול, אלא את מותך. ”-כלומר, שמלך שוודיה ימות לפני שהוא יזכה להטביע את הנחש הגדול. איריק פונה אל אנשיו ומכין אותם לקרב. שם מסופר באמת על כמה חזקים הנורווגים ואז מגיע הצי לאי נטוש (כנראה האי סבולדר, למרות שאין עדות מלאה לכך) ושם הם מחכים תקופה ארוכה.

בנקודה זו בבית מס' 29 יש הפסקה בבלדה, ומסופר על זמן אחר שקופץ קדימה. מתואר בואה של הנחש מונדלנד בים הבלטי ועל גודלה המרשים. שלושת המפקדים עומדים על החוף ומביטים בה באה מדרום אל המצר. אז מלך דנמרק ומלך שוודיה מתפעלים ממנה ושמחים שאחרי המתנה כה ארוכה באה הנחש הגדול, אך איריק בטוח שזו אינה הנחש הגדול, המלכים תוהים מה עובר עליו ותוהים אם הוא משתגע (במציאות איריק צודק, זו לא הנחש הגדול אלא הצי של בוריסלב מלך הונדים אשר נטש את אולאף לבד מול הדנים והשוודים, אך לא מסופר על כך.) על כך מתעוררת חמת זעמו של איריק ואז הוא משתכנע שזו הנחש הגדול.

כשהנחש הגדול ושאר הספינות מגיעות לטווח ראיה סוקר אולאף את ציי הדנים והשוודים ובבוקר שלאחר מכן תוקפים השוודים ראשונים אבל מובסים ומלכם נמלט מהקרב. אחרי מתקפת הכישלון של השוודים תוקפים הדנים ואיריק את הצי הנורווגי ואז מתנהל קרב קשה שבו נסוג שלוש פעמים איריק, במהלך הקרב נהרגים החיילים הדנים למעט כמה ומלכם סוון אבל חייליו של איריק מצליחים להדוף לאט לאט את הנורווגים לנחש הגדול שם, בסופו של דבר נהרגים כולם למעט אולאף וקומץ חייליו. כאשר אולאף רואה שהקרב אבוד הוא מחליט לקפוץ מהנחש בעודו שריונו עליו וכך מחליט למות בטביעה מאשר להילקח בשבי חי. עמו קופצים שאר חייליו הנאמנים, כך מפסיד אולאף טריגפסון וכך מנצח איריק האקנסון שבתור שלל לוקח את הנחש הגדול והופך להיות שליט נורווגיה תחת ידו של סוון הראשון

מילות השיר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
טקסט הכיתוב
עברית פארואזית

1.התשמע בלדתי?
התאמין מילותיי,
אשר על אולאף טריגפסון?
אז נא תחלה הבלדה.

פזמון:ריקוד מהדהד בהיכל,
ריקוד בזירה!
בששון רכבו אנשי נורווגיה אלי הקרב!

2.בנה המלך ספינה,
שם על מישור חולי.
הנחש הגדול,
הגדולה ביותר אשר נבנתה על חופי נורווגיה
אי – אז.

3.ספינה נבנתה עלי חופי נורווגיה,
הידועה באיכותה.
כשמונה – עשר וארבעים אמות
היו בין שדריתה לאגניה.

4.שני תרניה מוזהבים היו,
לוחותיה ככחול – הים היו.
ומגן מוזהב על חרטומה הונח.
כך התחילו הסיפורים.

5.ישב המלך על כסו המלכותי,
ואל בחוריו דיבר: “נשוטה הימה,
על כך הושקעה המחשבה. ”

6.“עכשיו גררו שריון זה,
עם צוויכם וחרבותיכם הבוהקות,
וצאו מן היבשת, נצאנה ונשוטה מארץ נורווגיה!”

7.ואז אמרו העליזים והשמחים: “אדוננו, נלכה אחריך,
בכל אשר תלך, בין אם בשלום ובין אם במלחמה,
איננו מפחדים מגלי הים התלולים באשר הם. ”

8.אזי בא אדם מן מורד הגבעה,
עם קשת איתנה בידו:
“האדון מהרינגריק שלחני לכאן. ”

9.ואז דיבר המלך,
עם חביבות וששון בקולו יחדיו:
“אמור לי את האמת, אישי הצעיר,
איהו שמך? ”

10.“נא קראו לי איינר,
הנני מותח קשתי בחוזקה.
המעוותת הוא שם קשתי,
הנותנת חיציה מעוף. ”

11.“השומע זאת, אישי הצעיר,
התטיילנה עימי?
היה קשתי
ועל הנחש תגנה. ”

12.אלי החוף ירדו, החזקים והשאר,
התומכות נשברו והארץ רעדה:
ממשכנה נגררה הספינה.

13.והם פרשו את מפרשה העשוי משי,
ואל הים יצאו.
כך נאמר, שהיה זה המלך שניווטה,
את הנחש הגדול.

14.שמועות התרוצצו עלי אדמות,
על אשר שכל אנשי נורווגיה לשיט יצאו.
ועל כן, טיכסו עצה יחדיו, מלך שוודיה והן מלך דנמרק.

15.מלך שוודיה ומלך דנמרק באו יחדיו בברית,
ובמועצה חשבו, על איך יפול ראש מלך נורווגיה.

16.מסר שלחו לאדון איריק,
אשר היה ידוע במעלותיו לכל.
“אשר עליו ללוות את המסע,
על מנת לנקום את מות אביו. ”

17.ואז בא איריק אל פני המלכים,
ובידו מכתב: “אולאף, מלך נורווגיה,
הוא אשר גרם למות אבי. ”

18.איריק עמד על רצפת ההיכל,
ובידו חנית בוהקת: “וזאת יראה אולאף מלך נורווגיה,
כי חד יפנה כנגד חד.”

19.הם ירדו לחוף, השלושה,
והחברה הייתה נהדרת:
מלך דנמרק ומלך שוודיה
והאדון איריק השלישי.

20.יצאו ציי הספינות הנאמנות ממצר ארסונד,
יארנברת'ור שטה מלפנים
ואילו האדון ידע איך לנווט.

21.ואז קם ואמר מלך דנמרק,
ופשוטות במילותי: “ההוא אשר יטביע את הנחש הגדול,
בגמול יזכה! ”

22.לחש איריק לעצמו: “הייתכן ותנסה,
אך לעולם לא תשיג את הנחש עם הדנים אך! ”

23.אזי אמר מלך שוודיה,
באוחזו סכין חדה: “אקח את הנחש הגדול,
אפילו במחיר חיי! ”

24.איריק עמד שם במרחק פעוט,
עטוף באדום - ארגמן: “לא ראשונה
תיקח את הנחש הגדול, אלא את מותך. ”

25.דיבר איריק אל אנשיו: “עלינו לפגוש לוחמים,
עמדו היטב ובגבורה,
כיוון שבקרוב יהפוך הסיפון למרחץ דמים! ”

26.“אנשי נורווגיה אשר על ספינת המלך,
יודעים הם היטב איך להכות בסכין.
לכו היטב עם צעדים בוטחים,
או אבדו חייכם! ”

27.אומר איריק לפין הקטן: “עמוד לצידי.
וגוננה עלי, אם בסכנה אמצאנה.”

28.הם יצאו למיצר,
וכה רבות חיכו שם,
לסספינה הנורווגית,
ולמלך נורווגיה, אשר עימו ילחמו.

עוגן הטילו על – יד האי,
בכוונה לנכסו לעצמם.
משמרות הציבו גם ביום וגם בלילה יחדיו.
כי כה חשקו למצוא את הנורווגים.

29.עכשיו אסיים בלדתי.
הפעם כבר לא אדבר יותר.
עכשיו, אספר על זמן אחר,
ועדיף שאשמור זאת בדעתי!

30.שט אולאף לתוכי הים – הבלטי,
בכוונה לחזור הביתה.
וכשבא אל ארסונד,
ראהו צי של ספינות.

31.שלשות המפקדים על החול עמדו,
מביטים סביבה,
ודרומה ראוהם את הספינה הגדולה,
משייטת על הים.

32.ואז דיבר מלך דנמרק: “והכל ילך לי טוב.
המשיח יברך את עיני,
עכשיו הנני רואה את הנחש הארוך! ”

33.איריק עומד על סיפון הספינה,
מדבר אל אנשיו:
“מלך דנמרק אינו רואה את הנחש עדיין. ”

34.שם באה ספינה גדולה,
והבחורים ממנה התפעלו.
ואז אמר מלך שוודיה אל האדון:
“עכשיו אני בטוח רואה את הנחש. ”

35.“עכשיו הכנוו את הספינות למרדף.
קחו משוטים בידייכם.
אל תתנו לאולאף לחמוק משם,
הוא מחזיק מעטים כשווים! ”

36.איריק מסתכל החוצה אל עבר הים,
ומדבר אל אנשיו: “הנני נשבע באלוהי,
הם עדיין לא רואים את הנחש.”

37.מלך דנמרק ומלך שוודיה התלחשו:
האדון איריק מפחד לנקום את מות אביו!

38.האדון היה נקמני אז.
דיבר הוא בלהט זעם: “אתגאה שוב,
בהכיאני את הנורווגים! ”

39.האדון עמד על הדשא הירוק
והחל מדבר: “היו זריזים עכשיו,
הכינו את סיפוני הספינה. עכשיו הנני רואה את הנחש הגדול! ”

40.הכל ראו את הנחש באה.
והכל התפעלו.
בשל מפרשיה העשויים משי,
מירכתייה ומתרניה.

41.אזי יצאו אלי הדרך,
עם חרב וחנית בידיהם.
הנורווגים הבחינו בהם מן הנחש,
וספק הוטל על ליבם, באם להילחם או באם לברוח.

42.דיבר אולאף לאנשיו:
“הם ישלמו מחיר כבד על ראשי.
מעולם לא פחדתי כך מקרב.
היום לא אחפוז ואברח! ”

43.הם השיטו את הספינה אלי הקרב,
מפרש מכה בסיפון הספינה,
נראה כי אנשי נורווגיה יודעים היטב להשתמש בחרב!

44.אולף האדום כיוון חרטומה.
היה טמון בו כשרון: “אל תכוון את הנחש קדימה,
כי ירכתיה ארוכים יותר מן – השאר. ”

45.עמד המלך על הסיפון,
מלבושו כארגמן: “עכשיו הנני רואה,
חיילי – אדום ומפחד גם הוא יחדיו. ”

46.“מלכי, מעולם לא נראית לי כמפוחד כלל.
אעז היטב לתקוף.
שמרת על הסיפון היטב היום,
כמו שאגן על החרטום! ”

47.ואז נזעם המלך, ואולף דיבר:
“הרגע שוב, מלכי, לחלשים הכעס הוא אך! ”

48.אולאף עומד על סיפון הספינה,
ושואל אנשיו: “המיהם אשר מפקדים על ציים אלו?
אינני מכירם עדיין. ”

49.ענה טורקיל, אח המלך.
דיבר בקושי רב: “ מלך דנמרק ומלך שוודיה,
רוצים לגרום למותך. ”

50.מפחדים הם הדנים מן הנורווגים,
מעדיפים הם היו לשבת בביתם החם,
ולירות בלהקות הציפורים ההן.

51.אך מאומנים יותר הם השוודים,
חמושים ומצליפים באלות ובכדורים משוננים.
ובכל זאת אנו מתקרבים כך שבקרוב יעופו חרבות מדממות!

52.המלך הולך על סיפון הספינה,
ומחליט להסתכל הסביבה
“של מי הן הספינות החונות בצד נמל הנחש? ”

53.ענה הרנינגור – גיס המלך,
נותן למילותיו ליפול:
“איריק האקנסון מפקדן הוא.
הוא לבדו גובר על כולם. ”

54.לכך ענה המלך אולאף,
:“ישמע ברחבי כל, הקרב,
כאשר נורווגים נלחמים מול נורווגים.”

55.מלך שוודיה תקף את אולאף בבוקר מוקדם אחד.
היה זה כמו לצפות באש,
שתי ספינות רועמות.

56.אנשי נורווגיה חתכו ודקרו
עם חרבות וחניתות יחדיו.
נפלו אנשי שוודיה כמו העלים המתנדפים ברוח.

57.מלך שוודיה בכה בקול,
מבקש מהם לנוס כל עוד נפשם בם:
“איבדתי את טובי אנשיי,
זה מביא לי יגון לראותם כך. ”

58.מלך דנמרק דחף קדימה,
בכוונה לנצח.
הנורווגים פגשוהם בכוח,
מדללים את שורות המלך.

59.עשן הידלדל עדי העננים,
והמיצר נצבע באדום.
וסופר כי כך נסו על נפשותיהם הדנים.

60.תקף איריק את אולאף,
עם חרב זוהרת בידו:
“אולאף לא יתפאר שנסתי ממנו כה מהר! ”

61.הם התייצבו סיפון לסיפון.
כך אף לא אחד יברח.
ראשים וגופות למים צנחו,
היה זה מחזה נורא לראותו.

62.איינר עמד בחדר הצר,
עם המעוותת, כך הם אמרו:
כל חץ שמסעו נגמר, אחד ייפול.

63.איינר עמד בחדר הצר,
מפחד מדבר אך.
אז ראהו את האדון איריק החזק
עומד על יד הגה הספינה.

64.איינר משך את המעוותת,
החץ מתח את חוט הקשת.
החץ עף, אך את ראש האדון החטיא.
הגה הספינה היה זה שהתפוצץ.

65.איינר משך את קשתו שנית,
במטרה להפיל את האדון.
החץ עף בין צד ידו לצלעותיו.
האדון לא נפצע כלל.

66.דיבר איריק אל פין הקטן:
“אשאלך דבר, איהו הזה,
אשר מכוון הישר אל ראשי,
במטרה להורגי? ”

67.לכך ענה פין הקטן –
ידיו אדומות מדם: “זהו האיש הגדול הזה,
העומד בחדר הצר. ”

68.שנית דיבר איריק: “זאת אצווך,
תירה על האיש הגדול,
כי מנגד עומדים חיי. ”

69.“אינני יכול לגעת באיש,
כיוון שזו אינה שעתו עדיין.
אפסיק למתוח את מיתר הקשת,
כיוון שכיסי הגבר במזל מלאים. ”

70.איינר מתח בפעם השלישית,
בכוונו אל האדון,
כשפרץ של ברזל חזק התפרץ,
החלה הקשת להיסדק.

71.כולם בספינה שמעו את מיתרי הקשת,
נורא הופתע המלך:
“מה זה בספינה שלי,
רועם כה נורא? ”

72.לכך ענה פין הקטן – זורק קשתו:
“עכשיו נורווגיה התפוצצה בידך,
מלכי, אדוני! ”

73.לכך ענה איינר ת'אמברשקלפיר – זורק קשתו:
“עכשיו נורווגיה התפוצצה בידך,
מלכי, אדוני! ”

74.“גורל ביתי שוכן ביד אדוני ולא במעוותת.
קח אחת מקשתותיי.
ראה מה הן יכולות לעשות! ”

75.“קשתות המלך הינן חלשות! ”
ענה איינר.
“אקח חרב וגם מגן יחדיו,
ולא אחסוך במכות! ”

76.אנשים עדיין עמדו על שני הסיפונים,
אם זכרוני איננו מטעני.
היה זה עצוב במרכז הספינה,
מאז שאנשים החלו להתנדף שם.

77.איריק קפץ אל הנחש,
מחזיק היטב את חרבו בידו.
הרנינגור קופץ מסיפון ההגה ומסתובב כלפיו.

78.הם נלחמו במרכז הספינה,
אני אבהיר:
האדון היה צריך לנתר אחורה,
כדי לחזור חזרה אל יארנברת'ור הרחבה.

79.איריק ציווה על לוחמים חזקים,
אשר היו אך כמה.
הם במהרה קפצו חזרה אל הנחש,
והרינגור אחור יסג.

80.אולף האדום קפץ מן הירכתיים,
כעת הן כה ריקות.
דם כה רב נשפך על הנחש
כך שכה אדומה היא נראית.

81.קרב קשה נלחם במרכז הספינה,
חרבות ניתזו כנגד מגנים.
אולף ואיינר, לוחמים אמיצים,
נפלו לוחמיו של איריק.

82.האדון היה מאחור שוב,
על סיפון הספינות הנסחף,
כאשר ראה כי ירכתיי הנחש נלקחו.

83.האדון גורר את עצמו שלוש פעמים.
“לא אכנע! ”
ואז נפלו אולף והרינגור עם כל אנשיהם.

84.המלך קורא מספון ההגה:
“עכשיו ההפסד קרוב.
קפצו אל הים אנשיי,
זהו לא יהיה סוף טוב עבורכם אם תישארו! ”

85.אל הים קופץ המלך,
ואחריו אנשיו.
הם היו אחיו האחרונים של המלך,
ועשו כפי שרצהו.

86.אז לקח איריק את הנחש הגדול,
בחוסר ידיעה ובחוסר מעש,
לקחה לעצמו, הגהה בידו.
והשיטה אל מחוץ למצר...

 1.

Viljið tær hoyra kvæði mítti,
viljið tær orðum trugva,
um hann Ólav Trygvason,
og hagar skal ríman snúgva.

Glymur dansur í høll,
dans sláið í ring:
Glaðir ríða Noregsmenn
til Hildarting.

2. Kongurinn letur snekkju smíða
har á sløttum sandi;
Ormurinn Langi størstur var,
sum gjørdist á Noregis landi.

3. Knørrur var bygdur á Noregis landi,
gott var í honum evni:
átjan alin og fjøruti
var kjølurinn millum stevna.

4. Gyltir vóru báðir stavnar,
borðini vóru blá;
gyltan skjøld í toppi hevði,
sum søgur ganga frá.

5. Kongurinn situr á hásæti,
talar við sínar dreingir:
"Vit skulu sigla tann salta sjógv,
tað havi eg hugsa leingi."

6. "Berið nú fram tey herklæðir
við brynjum og blonkum brandi,
síðani leggið frá landi út,
og siglið frá Noregis landi."

7. Fróir og glaðir sveinar mæltu:
"Harri, vit skulu tær fylgja;
umenn tú fert í frið ella stríð,
vit óttast ei bratta bylgju."

8. Har kom maður á bergið oman
við sterkum boga í hendi:
"Jarlurinn av Ringaríki
hann meg higar sendi."

9. Kongurinn so til orða tekur
bæði við gleði og gamni:
"Sig mær satt, tú ungi maður,
hvat ert tú nevndur á navni?"

10. "Einar skalt tú nevna meg;
væl kann boga spenna,
"Tambar" heitur mín menskur bogi,
ørvar drívur at renna."

11. "Hoyr tú tað, tú ungi maður,
vilt tú við mær fara,
tú skalt vera mín ørvar-garpur
Orminn at forsvara."

12. Ganga teir til strandar oman,
ríkir menn og reystir,
lunnar brustu og jørðin skalv:
teir drógu knørr úr neysti.

13. Vundu upp síni silkisegl,
út í havið ganga;
so er sagt, at kongurinn
hann stýrdi Orminum langa.

14. Hetta frættist víða um land,
at Noregis menn teir sigldu;
Danimarks kongur og Svøríkis kongur
ráðini saman hildu.

15. Danimark kongur og Svøríkis kongur
ganga saman í ráð,
hvussu teir skuldu Noregis kong
skjótt av døgum fá.

16. Senda boð til Eirik Jarl,
- vænur er borin til evna.
"Hann skal fylgja í ferðini við,
sín faðirs deyð at hevna."

17. Eirikur gongur for kongar inn
við brynju og reyðum skjoldi;
"Ólavur kongur av Noregi
mín faðirs deyða voldi."

18. Jarlurinn stendur á hallargólvi,
blankt bar spjót í hendi;
"Ólavur kongur síggja skal,
eg hvast mót hvøssum vendi."

19. Ganga teir til strandar oman,
- fagurt var tað lið -
Danimarks kongur og Svøríkis kongur,
og Eirikur jarl tann triði.

20. Trýggir gingu skipaflotar
út av Oyrasundi;
Jarnbardur í odda sigldi,
jarlurinn stýra kundi.

21. Danimark kongur til orða tekur,
letur so orðini greiða:
"Hann, ið Orminn langa tekur,
skal hann við ognum eiga."

22. Eirikur hugsar við sjálvum sær:
"Tó at tú manst tað royna,
tú vinnur ikki Ormin langa
við danskari makt aleina."

23. Mælti tað Svøríkis kongurinn,
hann helt á brýndum knívi:
"Eg skal Ormin langa taka,
ella lata lívið."

24. Eirikur stendur á breiðum bunka,
klæddur í skarlak reyða:
"Tú tekur ikki Orminn langa,
fyrr síggi eg tín deyða."

25. Eirikur talar til sínar menn:
"Kempum munu tit møta;
stanðið væl og manniliga,
tí blóðug verður gøta."

26. Noregis menn á kongins knørri
kunna væl beita knívi;
gangið væl fram í hørðum stríði,
ella vit lata lívið."

27. Eirikur talar til Finn hin lítla:
"Tú skalt hjá mær standa;
tú skalt verja sjálvan meg,
umenn eg komi í vanda."

28. Løgdu teir á sundið út;
bíðaðu teir har leingi;
longdust eftir norskum knørrum,
at berjast mót Noregis kongi.

29. Løgdu teir skip við oynni inn,
ætlaðu sær at vinna;
hildu vakt bæði nátt og dag,
Normenn vildu teir finna.

30. Nú skal lætta ljóði av,
eg kvøði ei longur á sinni;
nú skal taka upp annan tátt;
dreingir, leggið í minni!

31. Ólavur siglir í Eysturhavi,
ætlar heim at fara;
tá ið hann kom í Oyrasund,
hann sær ein skipa-skara.

32. Høvdingar tríggir á landi standa,
hyggja út so víða,
sunnan síggja teir knørrinn prúða
eftir havi skríða.

33. Danimarks kongur til orða tekur:
"Alt mær væl skal ganga;
Krist signi míni eygu tvá,
nú síggi eg Orminn langa."

34. Eirikur stóð har skamt ífrá,
talar til sínar menn:
"Kongurinn av Danimark
hann sær ikki Orminn enn."

35. Har kom fram ein størri knørrur,
dreingir undraðust á;
Svøríkis kongur til jarlin talar:
"Nú man eg Orminn sjá."

36. "Leggið nú skip frá landi út,
árar í hendur taka;
latið ei Ólav sleppa so;
fáan hann heldur sín maka."

37. Eirikur hyggur í havið út,
talar til sínar menn:
"Tað svørji eg við sannan Gud,
teir síggja ei Orminn enn."

38. Danimarks kongur og Svøríkis kongur
halda á skefti reyða:
"Eirikur jarlur ræddur er
at hevna sín faðirs deyða."

39. Vreiður var tá jarlurinn,
hann mælir av illum sinni:
"Annað skal eg enn orðabrask
Noregis menn at vinna."

40. Eirikur stendur á grønum vølli,
tekur nú til at ganga;
"Verið nú snarir á skipa-bunka,
nú síggi eg Orminn langa."

41. Allir sóu tá Orminn koma,
allir undrast á hann,
av silki vóru seglini
úr stevnið í gulli rann.

42. Løgdu teir seg í veginn fram
bæði við svørðum og spjóti,
Normenn sóu á Orminum,
teir ivast at halda ímóti.

43. Ólavur talar til sínar menn:
"Dýrt skulu teir meg keypa,
ongan tíð tá ræddist eg stríð,
í dag skal eg ikki leypa."

44. "Leggið nú skip í stríðið fram,
segl á bunka strúka,
tað skal síggjast, at Noregis menn
teir kunna væl svørðini brúka."

45. Úlvur reyði í stavni stendur;
gott var í honum evni:
"Leggið ei Orminn longri fram,
enn hann hevur longri stevni."

46. Kongurinn stendur í lyfting aftur;
í skarlak var hann klæddur.
"Nú síggi eg, mín stavna-maður
er bæði reyður og ræddur."

47. "Kongur,tú sást meg aldri so ræddan,
eg tordi væl á at herja,
goym tú lyfting so væl í dag,
sum eg skal stavnin verja."

48. Vreiður var tá kongurinn;
Úlvur til orða tekur:
"Blíðka teg aftur, harri mín,
tí vreiði upp angur vekur."

49. Ólavur stendur á bunkanum,
talar til sínar menn:
"Hvør eigir hesi nógvu skip?
Eg kenni tey ikki enn."

50. Svaraði Torkil, kongsins bróðir,
mælir av tungum inna:
"Danimarks kongur og Svøríkis kongur
vilja tín deyða vinna."

51. "Ræddir eru danskir menn
mót Normonnum at ganga;
betri var teimum heima at sitið
tann fuglaflokk at fanga."

52. "Betur kunna svenskir menn
teir offurbollar strúka,
enn nærkast okkum so,
at blóðugt svørð skal rúka."

53. Ólavur gekk í lyfting upp,
ræður hann upp at hyggja:
"Hvør eigir hesi stóru skip,
við Ormsins bakborð liggja?"

54. Svaraði Herningur, kongsins svágur,
letur so orðini falla:
"Tey eigir Eirikur Hákunsson,
hann ber ein yvir allar."

55. Tí svaraði Ólavur kongur,
frá man frættast víða:
"Skarpur verður Hildar leikur,
tá Normenn mót norskum stríða."

56. Svøríkis kongur mót Ólavi legði
eina morgun-tíð,
tað var sum í bál at líta,
skeiðir dundu í.

57. Høgdu og stungu Noregis menn
bæði við svørði og spjóti;
títt so fullu teir svensku menn,
sum grasið fýkur av gróti.

58. Svøríkis kongur rópar hátt,
biður teir undan flýggja:
"Eg havi mist mítt mesta fólk,
tað voldi mær sorg at síggja."

59. Danimarks kongur troðkaði fram,
ætlaði sær at vinna,
Normenn tóku mót honum fast,
teir donsku menn at tynna.

60. Roykur stóð til skýggja upp,
reytt var sund at síggja,
so var sagt, at danskir menn
teir máttu undan flýggja.

61. Eirikur leggur mót "Ormi" fram
við bjørtum brandi í hendi:
"Ikki skal Ólavur rósa av,
at eg snart frá honum vendi."

62. Løgdu teir knørr við knarrar-borð,
hvørgin vildi flýggja;
høvur og kroppar í havið tumla,
øðiligt var at síggja.

63. Einar stendur í kappa-rúmi
við Tambar-boga, teir kalla;
hvørja ferð pílur av boga dreiv,
tá mátti ein maður falla.

64. Einar spenti Tambar-boga;
pílurinn steingin strongdi;
pílur fleyg yvir jarlsins høvur,
róður-knappin sprongdi

65. Einar spenti á øðrum sinni,
ætlaði jarl at fella;
pílur fleyg millum arm og síðu;
einki var jarli at bella.

66. Eirikur talar til Finn hin lítla:
"Eg skal spyrja teg nakað;
hvør er hann, við skørpum skotum
ætlaði meg at raka?"

67. Til tað svaraði Finnur hin lítli
- blóðugar vóru hendur -:
"Tað er hasin stóri maður,
í krappa-rúmi stendur."

68. Jarlurinn mælir á øðrum sinni:
"Tað vil eg tær ráða;
skjót tú handa stóra mann;
nú stendur mítt lív í váða."

69. "Manninum kann eg einki gera,
tí hann er ikki feigur;
boga-streingin stilli eg á,
tí maðurinn eydnu eigir."

70. Einar spenti triðja sinni,
ætlaði jarl at raka;
tá brast strongur av stáli stinna;
í boganum tók at braka.

71. Allir hoyrdu streinginn springa;
kongurinn seg forundrar:
"Hvat er tað í mínum skipi,
so ógviliga dundrar?"

72. Svaraði Einar Tambar-skelvir
- kastar boga sín -:
"Nú brast Noregi úr tínum hondum,
kongurinn, harri mín."

73. "Í Harrans hond mítt ríki stendur
og ikki í Tambar-boga;
tak tær ein av mínum bogum,
vita, hvat teir duga."

74. "Veikir eru kongsins bogar."
Einar ræður at svara;
"eg skal taka upp skjøld og svørð;
høgg skal eg ikki spara."

75. Enn stóð fólk í báðum stavnum,
man eg rætt um minnast;
syrgiligt var á miðjum skipi,
har tók fólk at tynnast.

76. Eirikur sprakk á Orminn upp,
væl bar brand í hendi,
Herningur leyp úr lyfting niður,
aftur ímót honum vendi.

77. Bardust teir á miðjum skipi,
vil eg frá tí greiða;
øvugur mátti jarlurinn leypa
aftur á Jarnbrad breiða.

78. Jarlurinn valdi sær reystar garpar;
fáir finnast slíkir,
snarliga aftur á Ormin sprakk,
tá mátti Herningur víkja.

79. Úlvur reyði úr stavni leypur,
nú er stavnur eyður,
so fleyt blóð á Orminum,
at knørrur sýndist reyður.

80. Hart stóð stríð á miðjum skipi;
svørð mót skjøldum gella,
Úlvur og Einar, frægar kempur,
Eiriks garpar fella.

81. Eirikur var á øðrum sinni
aftur á bunkan rikin;
tá sá hann, at stavnurinn
á Orminum var tikin.

82. Jarlurinn mannar seg triðju ferð;
nú skal ikki dvína;
tá fell Úlvur og Herningur
við øllum dreingjum sínum.

83. Kongurinn rópar í lyftingini:
"Nú er tap í hendi;
leypið í havið, mínir menn!
her verður ei góður endi."

84. Kongurinn leyp í havið út,
garpar eftir fylgdu,
kongsins bróðir síðstur var;
teir gjørdu, sum kongurinn vildi.

85. Eirikur fekk tá Orminn langa;
eingin annar kundi,
tók hann sjálvur róður í hond
og stýrdi "Orm" frá sundi.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הסאגה של אולאף טריגפסון בוויקישיתוף