הסבך ארס (בלטינית: Ars subtilior; באופן מילולי: אמנות עדינה יותר) הוא ז'אנר מוזיקלי המאופיין במורכבות קצבית ותיווי מוזיקלי, שהופיע לראשונה בפריז, אביניון, דרום צרפת, צפון ספרד וקפריסין בסוף המאה ה-14, במיוחד בתקופת סוף אפיפיורות אביניון ובתקופת הקרע המערבי.[1][2][3] הז'אנר הופיע גם ברפרטואר הקפריסאי-צרפתי של ממלכת קפריסין. לעיתים קרובות יש המשתמשים במונח זה ולא בארס נובה, על מוזיקה של 1310 לערך עד 1370 לערך, אם כי מספר חוקרים מעדיפים להתייחס להסבך ארס כתת-סוגה של ארס נובה. היצירות המוקדמות של הסבך ארס הם קודקס שנטילי (אנ'), קודקס מודנה (אנ') (Mod AM 5.24), וכתב היד של טורינו (Torino J.II.9).
מבחינה מוזיקלית, ההפקות של ז'אנר זה הם מאוד מעודנים, מורכבים וקשים לשירה, וכנראה הופקו, הושרו ונהנו על ידי קהל קטן של מומחים ואניני טעם. המוזיקולוג האמריקאי ריצ'רד הופין (אנ') הציע את הסופרלטיב ars subtilissima, באומרו, "רק במאה ה-20 המוזיקה הגיעה שוב לחידודים העדינים ביותר ולמורכבות הקצבית של הסגנון המנייריסטי".[1] רוב היצירות המוזיקליות מהז'אנר הזה היא מוזיקה חילונית (אנ'), אשר מתעסקות בדרך כלל באהבה, מלחמה, אבירות וסיפורים מהעת העתיקה הקלאסית. כמו כן, נכתבו מספר שירים מהז'אנר בשבחם של אנשי ציבור (כמו למשל האנטי-אפיפיור קלמנס השביעי). החוקר דניאל אולברייט אמר כי ההבדל בין מוזיקה אוונגרדית לבין המוזיקה הקלאסית-מודרנית עם "הדגש על יצירות מוזיקה באמצעות ניסוי טכני" של המאה ה-20 הוא התקדים שיצרו יצירות מוזיקליות מההסבך ארס, בין היתר הקאנון של בוד קורדייה, Tout par compas, בהרחבת ממלכת הצליל.[4][5]
על פי אלוברייט, המונח נתבע על ידי המוזיקולוגית הגרמניה אורסולה גונתר (אנ') ב-1960, כדי להימנע מהקונוטציות השליליות של סגנון מנייריסטי ותיווי אופנתי.[6]