הסימפוניה הספרדית

פבלו סרסטה, הכנר שלו הוקדשה היצירה

הסימפוניה הספרדית (בצרפתית: Symphonie espagnole) ברה מינור, אופוס 21 מאת אדואר לאלו היא יצירה לכינור ולתזמורת שחוברה בשנת 1874. ביצוע הבכורה שלה נערך בפברואר 1875 בפריז עם הסולן פבלו סרסטה, שלו גם הוקדשה היצירה על ידי המלחין. על-אף שמה, "סימפוניה", היא מוגדרת כקונצ'רטו לכינור ולתזמורת.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאלו הוקסם ממוטיבים ספרדיים, שהיו אותה עת באופנה בצרפת (המלחין ז'ורז' ביזה כתב באותה שנה את האופרה כרמן, העשירה אף היא במוטיבים ספרדיים). והמוטיבים הספרדיים שזורים ביצירה המאופיינת במוזיקה קליטה ומלהיבה, הודות להשפעה הספרדית המובהקת והתנופה המלודית והקצבית. היצירה שבתה את לב המאזינים מאז ביצוע הבכורה שלה ומרבים להשמיע אותה אף כיום, זוהי היצירה המוכרת והמושמעת ביותר של לאלו.[1]

היצירה קיימת בהקלטות של רבים מטובי הכנרים, בהם דוד אויסטרך, יאשה חפץ, יהודי מנוחין, יצחק פרלמן, אייזק שטרן, נייג'ל קנדי, אן-סופי מוטר ואחרים.

מבנה היצירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליצירה חמישה חלקים.

  1. Allegro non troppo
  2. Scherzando: Allegro molto
  3. Intermezzo: Allegretto non troppo
  4. Andante
  5. Rondo: Allegro

אורך אופייני לביצוע של היצירה הוא קצת מעל חצי שעה.

התזמור כולל כינור סולו ותזמורת של שני חלילים, פיקולו, שני אבובים, שתי קלרינטות, שני בסונים, ארבע קרנות, שתי חצוצרות, שלושה טרומבונים, טימפני, משולש, תוף סנר, נבל וכלי קשת.

קטעי הכינור, הנשמעים לכל אורכה של היצירה, מאופיינים בדרישה לוירטואוזיות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ג'ון סטנלי, מוזיקה קלאסית: גדולי המלחינים ויצירות המופת שלהם, [מאנגלית גבי פלג], אור יהודה: שבא, 1995, עמ' 173.