הסכם שפייר, שנחתם במהלך הדיאט של שפייר (אנ') בשנת 1570, היה הסכם שלום בין שתי הממלכות ההונגריות, הונגריה המלכותית בראשות מקסימיליאן השנייה, לבין ממלכת הונגריה המזרחית, שבשליטתו של יאנוש ז'יגמונד זאפויה.
שלא כמו ממלכת קרואטיה האוטונומית, טרנסילבניה בימי הביניים לא הייתה ארץ נפרדת של הכתר הקדוש של הונגריה, אלא הייתה ייחודית מבחינה מנהלית,[1] וחלק בלתי נפרד[2][3] מממלכת הונגריה מימי הביניים.
יאנוש ז'יגמונד ויתר על תוארו כמלך הונגריה, אולם מקסימיליאן השני הכיר בסמכותו של יאנוש ז'יגמונד כ"נסיך טרנסילבניה" ובתמורה קיבל יאנוש ז'יגמונד את מקסימיליאן השני כמלך הונגריה השליט על נסיכותו.[4]
יאנוש ז'יגמונד הפך לנסיך Transsylvaniae et partium regni Hungariae dominus - נסיך טרנסילבניה וחלק מממלכת הונגריה.[5] על פי ההסכם, נסיכות טרנסילבניה המשיכה להיות חלק מממלכת הונגריה במובן של המשפט הציבורי.[6]
אמנה זו, בדומה להסכם Nagyvárad הקודם, אישרה את העיקרון של הונגריה מאוחדת. פרטיום וטרנסילבניה הופקדו בידי יאנוש ז'יגמונד זאפויה, כווסאל של מקסימיליאן. כפי שצוין לעיל, בית זאפויה כבר החזיקו בנחלה, אך כעת ההבסבורגים הכירו בשלטונם. במובן מסוים, יאנוש ז'יגמונד החליף את תוארו המלכותי בנחלה.