הסכמה
בספרות התורנית, "הסכמה" היא מכתב נלווה המופיע בראשית ספר, שבו מעידה אישיות תורנית חשובה על טיבו של הספר. לעיתים נהוג לכתוב הסכמה לספר גם מבלי לעיין בתוכנו.[1] החל מסוף המאה ה-20 ניתן למצוא הסכמות גם על קלטות ותקליטורי שמע.
ההסכמה משמשת בדרך כלל למספר מטרות. המטרה המרכזית היא להעיד שתוכנו של הספר ראוי לעיון ושהמחבר אכן בקיא בנושא. מטרות נוספות שלהן שימשו הסכמות, בעיקר בעבר, היו שמירה על זכויות היוצרים של מחבר הספר על ידי הטלת איסור להדפיס אותו בלי רשות, וכן לעיתים במקום שהיו משאבי דפוס מוגבלים הועילה ההסכמה להעדיף ספר אחד על פני אחר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההסכמות החלו להופיע בשערי ספרים במאות האחרונות, לאחר מהפכת הדפוס והחלת הצנזורה על ספרים עבריים. ההסכמה הראשונה ניתנה בשנת 1490 בערך לספר "האגור", ספר הלכתי של ר' יעקב ברוך לנדא, שיצא לאור בהוצאת בית הדפוס של משפחת שונצינו בנאפולי.[2] ההסכמה הראשונה שעניינה איסור הסגת גבול ניתנה ב-1518 לשלושה מספריו של רבי אליהו בחור.
החובה לבקש הסכמה נקבעה לראשונה בשנת 1554 על ידי רבני שבע קהילות מאיטליה (רומא, בולוניה, ונציה, פרארה, רג'יו, מנטובה ומודנה) שהתכנסו בפיררה ותיקנו שאין להדפיס ספר עברי ללא הסכמת שלושה רבנים ופרנס של הקהילה. התקנה באה מספר חודשים לאחר פקודת האפיפיור שאסרה החזקת ספרים המכילים דברים נגד הנצרות. לדעת חוקרים רבים, מטרת התקנה הייתה ליצור מערכת ביקורת פנימית, אך לדעת מאיר בניהו, סמיכות התאריכים הזו מקרית.[3]
ב-1603 נאספו בפרנקפורט נציגי קהילות באשכנז ואסרו להדפיס ספר בבזל או בשאר אשכנז ללא נטילת רשות. תקנה זו נבעה מהחשדות שהיו כלפי ספרים שהודפסו בעיר בזל באותה עת. ב-1684, עם עליית השבתאות, אסר ועד ארבע ארצות הדפסת ספרים חדשים בלא רישיון מיוחד.
בראשית ההשכלה עברה ההסכמה התאמה שחיברה את ספרי המדע לספרי העולם היהודי המסורתי, תוך התאמה לתפיסת העולם ה"משכילית". בשנת 1788 פרסם ברוך לינדא את ספר המדע הפופולרי העברי "ראשית לימודים", במקום הסכמה רבנית צירף לינדא לספרו הקדמה מאת "האדון הרופא החכם החוקר הטבעי המפואר" מרכוס אליעזר בלוך והקדמה מאת "האדון הרופא החוקר הפילוסוף הטבעי המפואר" מרכוס הרץ.[4]
הסכמות כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]בציבור החרדי נחשבת ההסכמה לרכיב שהוא כמעט חובה. מקובל לומר שהאירוע שתרם מאוד להרחבת השימוש בהסכמות היה השבתאות, בעקבות האכזבה הרבה משבתי צבי שרבים מהיהודים בתקופתו נהרו אחריו, הוחלט על מתן הסכמות על מנת לבדוק כל ספר שנכתב, שכותבו ותוכנו ראויים. לפי החתם סופר דרושה הסכמה משלושה רבנים ולפי הרב יוסף חיים זוננפלד מספיקה הסכמה של רב אחד. כיום אין אוכפים את הדרישה לקבלת הסכמה לספר, אולם עדיין מדובר בנוהג כולל.
עם התפתחות טכנולוגיית הדפוס, מובאות היום ההסכמות כצילום של המכתב המקורי על נייר המכתבים של המסכים ולעיתים אף בכתב ידו ממש. בדרך כלל מנצלים המסכימים את ההסכמה לשם העתרת שבחים מופלגים על מחבר הספר, בלשון עשירה ועתירת מליצות ולעיתים קרובות גם בחרוזים. בדרך כלל ההסכמות כתובות בנוסח המאפשר להסיק אם הממליץ קרא את הספר בעיון, או רק סקר בסקירה חטופה. יש מחברים המגדילים לעשות ומסתפקים בהבאת הסכמה שנתן רב לספר קודם שלהם. לעומת זאת יש מקרים שבהם הרב המסכים מצרף להסכמה רשימה ארוכה של תיקונים והערות לספר (דבר המתפרש בדרך כלל כמחמאה לכותב הספר, שתלמיד חכם בולט מצא לנכון לעיין בספרו).
גם בין הרבנים יש מדרגות שונות; יש רבנים המעניקים ברוחב יד הסכמה לכל כתב יד המובא להם לעיון, ויש כאלה הנמנעים בכלל ממתן הסכמות או נותנים הסכמה רק במקרים נדירים ולאחר בדיקה מדוקדקת של הספר והמחבר. הציבור בדרך כלל יודע לאיזו הסכמה יש לייחס ערך רב ולאיזו פחות.
נהוג לחשוב שמתרחש תהליך של "אינפלציה" בהסכמות. עדות לכך הם דברי הרב חיים קנייבסקי שהשיב לשאלה האם הסכמות הניתנות לספרים הן ראיה לכך שניתן לסמוך על הספר: "בזמננו אין ראיה כלל, כי ההסכמה שנותנים למחבר הספר הוא מצד גמילות חסדים, וכותבי ההסכמות אינם בודקים כלל את הספר, ולפעמים סומכים על חזקת המחבר כידוע".[5](הקישור אינו פעיל)
בספרי עיון חילוניים אין נוהג מקובל להוסיף הסכמה, אך קיימות דוגמאות כאלה. כך לדוגמה הספר "לפני ולפנים" של אבשלום אליצור, מתחיל בפתח-דבר מאת פרופ' שלמה שוהם.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מאיר בניהו, הסכמה ורשות בדפוסי ויניציאה : הספר העברי מעת הבאתו לדפוס ועד צאתו לאור, מכון בן צבי ומוסד הרב קוק, ירושלים, תשל"א
- פרופ' נחום רקובר, ה"הסכמות" לספרים כיסוד לזכות היוצרים, ירושלים: משרד המשפטים, תשל"א 1970
- אבישי אלבוים, מסכים או לא מסכים, בבלוג ספריית הרמב"ם "עם הספר"
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע על הסכמות בקטלוג הספרייה הלאומית
- פרופ' נחום רקובר, זכות היוצרים במקורות היהודיים שער שני: "ה'הסכמות' לספרים, כיסוד לזכויות יוצרים", 123-417. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, תשנ"א-1991.
- הסכמה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- "הסכמה", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- נחום רקובר, לזכויות היוצרים והמו"לים
- אליעזר היון, עוז אלמוג, הסכמות בספרות הרבנית החרדית, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מסכים או לא מסכים?, בבלוג ספריית הרמב"ם.
- ^ א.מ. הברמן, המדפיסים בני שונצינו, וינה ה'תרצ"ג, עמ' 35-36.
- ^ מאיר בניהו, הסכמה ורשות בדפוסי ויניציאה : הספר העברי מעת הבאתו לדפוס ועד צאתו לאור, מכון בן צבי ומוסד הרב קוק, ירושלים, תשל"א, עמ' 81-83
- ^ שלום יעקב אברמוביץ', עת לדבר, המליץ, 31 בינואר 1871.
- ^ [1=http://www.bhol-forums.co.il/forum.asp?forum_id=771]
