הספד
הספד הוא נאום לביטוי אבל על מותו של אדם. אמירת הספדים היא רכיב מקובל בטקסי קבורה ובטקסי אזכרה בתרבויות רבות. לעיתים מתפרסם הספד גם בכתב. במהלך ההספד נהוג לציין את מעלותיו של המנוח, ציוני דרך בחייו וזכרונות משמעותיים ממנו.
ההספד ביהדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ההספד ביהדות
המקור הראשון במקרא הוא המספד אשר עושה אברהם לשרה, כנאמר בספר בראשית, פרק כ"ג, פסוק ב':
"וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ"
מקור נוסף במקרא הוא המספד אשר נעשה ליעקב, כמתואר בספר בראשית, פרק נ', פסוקים י'–י"א:
"וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים: וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת הָאֵבֶל בְּגֹרֶן הָאָטָד וַיֹּאמְרוּ אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ אָבֵל מִצְרַיִם אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן"
ההספד במסורת היהודית נעשה גם בביטוי פיוטי שנקרא קינה (למשל, קינת דוד), לעיתים תוך שימוש בכלֵי נגינה. לצד צורת ההספד הפיוטית קיים ההספד בפרוזה אשר בו מביע המספיד את רגשי צערו על המת ומעלה על נס קווים לדמותו.
בהלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היהדות ראתה מצווה בהספד המת, אף בדרך של המעטת מגרעותיו והגזמה במעלותיו[1], בבחינת "אחרי מות, קדושים אמור" (בהשאלה משמות שלוש פרשות שבוע העוקבות זו אחר זו בספר ויקרא). חז"ל גם ראו חשיבות להספיד אנשים גדולים ורבי פעלים, עד כדי כך שאמרו, שכל המתעצל בהספדו של אדם גדול ראוי לקוברו חי.
לפי ההלכה אין נוהגים להספיד בשבת ולא בחגים, ואף לא בחודש ניסן.
הספדים נודעים בעולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספר זכריה מתואר המספד בירושלים. לפי הנבואה, לאחר שה' יושיע את יהודה וירושלים מכל העמים שיצורו עליהם, בית דוד ויושבי ירושלים יספידו הספד גדול על דמות שנדקרה. דמותו של המוספד נותרה עלומה במקרא, אמנם חז"ל[2] ופרשנים רבים פירשו שהמספד יהיה על משיח בן יוסף.
בין ההספדים הידועים בהיסטוריה של העולם נכלל נאום ההספד של פריקלס. פריקלס, מנהיגה הנבחר של אתונה מהמאה החמישית לפנה"ס, נשא הספד מרגש על חללי המלחמה בין ספרטה לאתונה המכונה המלחמה הפלופונסית. בהספד מתאר פריקלס בין השאר את יתרונות השיטה הדמוקרטית של אתונה לעומת הגישה הסגורה והסגפנית של ספרטה.
הספד מבריק אחר מהקלסיקה הספרותית, מופיע במחזה "יוליוס קיסר" מאת ויליאם שייקספיר, שבו מרקוס אנטוניוס מספיד את יוליוס קיסר בצורה מרגשת, ומשכנע את בני רומא לנקום את רצח קיסר בידי קסיוס וברוטוס.
נאום הספד בלתי נשכח שנכנס לקלאסיקה של נאומי ההספד הוא נאומו של נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן המוכר כנאום גטיסברג. ביולי 1863, לאחר קרב גטיסברג, שבו כששת אלפים מבני האומה האמריקאית שילמו בחייהם באחד מהקרבות העזים במלחמת האזרחים של ארצות הברית, לינקולן נשא הספד קצר אך מרגש, שיש בו הבעת רגשות של אמן ביטוי, בו הוא מגלה פייסנות וצער גם על המחיר ששילם הצד השני במלחמה. עד היום נחשב ההספד ליצירת מופת ותלמידים בבתי ספר בארצות הברית מחויבים ללומדו בעל-פה.
הספד מפורסם נוסף הוא שירו של המשורר האמריקני וולט ויטמן "הו רב חובל", בו הוא מבכה את מנהיג האומה האמריקאית לינקולן שנרצח בידי מתנקש. שיר זה זכה לתרגום והלחנה על ידי נעמי שמר, לרגל יום השנה לרצח יצחק רבין.
הספדים נודעים בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הספד ידוע בספרות העברית הוא הספד עצמי של חיים נחמן ביאליק בשירו "אחרי מותי". להלן הבית הראשון בשיר:
אחרי מותי ספדו ככה לי:
היה איש – וראו: איננו עוד;
קודם זמנו מת האיש הזה,
ושירת חייו באמצע נפסקה.
וצר! עוד מזמור אחד היה לו
והנה אבד המזמור לעד,
אבד לעד!
שיר זה הוא אחד משירי ההספד בשירה העברית המודרנית, המצוטט בהספדים.
- הספד שהותיר חותם בהיסטוריה של מדינת ישראל נישא בידי משה דיין ב-1956 על קברו של רועי רוטברג בנחל עוז, נחלאי בן 21 שנרצח ב-29 באפריל 1956 בידי ערבים שהסתננו ממצרים. לאחר שרצחוהו התעללו בגופתו, ורק בתיווך האו"ם הסכימו להחזיר את הגופה. דיין, שהיה הרמטכ"ל באותה עת, והיה מוכר בציבור כאדם קר, התגלה במעמד זה כבעל כושר ביטוי נוקב ופיוטי כאחד, כפי שמתגלה בחלק מהדברים שאמר במעמד קבורתו של רוטברג:
אל נא נטיח היום האשמות על רוצחים. מה לנו כי נטען על שנאתם העזה אלינו? שמונה שנים הינם יושבים במחנות הפליטים אשר בעזה, ולמול עיניהם אנו הופכים לנו לנחלה את האדמה והכפרים בהם ישבו הם ואבותיהם. לא מהערבים אשר בעזה, כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי. איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלנו, מלראות את ייעוד דורנו במלוא אכזריותו? .... רועי רוטברג, הנער הבלונדיני הצנום, אשר הלך מתל אביב לבנות ביתו בשערי עזה, להיות חומה לנו; רועי - האור שבלבו עיוור את עיניו, ולא ראה את ברק המאכלת. הערגה לשלום החרישה את אוזניו, ולא שמע את קול הרצח האורב. כבדו שערי עזה מכתפיו ויכלו לו.
- נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, נשא הספד בהלוויית יצחק רבין ומילות הסיום של הספדו, שאותן אמר בעברית, "שלום, חבר", הפכו לחלק מהזיכרון הקולקטיבי בישראל. גם דברי ההספד של נכדתו של יצחק רבין, נעה רוטמן, זכו לתהודה רבה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תום שגב, מדריך קצר להספדים ישראליים, באתר הארץ, 23 במאי 2013
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספדים, דף שער בספרייה הלאומית
- י' זילברשטיין, '"המצוי יהיה לו למוצא...": על המספיד ועל מלאכת ההספד בחברה הישראלית בת זמננו', בדד 25 (תשע"א), עמ' 81-71
- הספדו של בנימין זאב הרצל בלאדינו, אוסף מיכאל קרופ, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שמ"ד, סעיף א', אולם לא להגזים יותר מידי וע"ע תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"ב, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ב, עמוד א'
- ^ * הספדו של משה דיין על קברו של רועי רוטברג
