העולם הטובע

"העולם הטובע"
The Drowned World
כריכת המהדורה הראשונה (כריכה רכה)
כריכת המהדורה הראשונה (כריכה רכה)
כריכת המהדורה הראשונה (כריכה רכה)
מידע כללי
מאת ג'יי. ג'י. באלארד
שפת המקור אנגלית
סוגה מדע בדיוני
הוצאה
הוצאה ספרי ברקלי
מקום הוצאה הממלכה המאוחדת
תאריך הוצאה 1962

"הָעוֹלָם הַטּוֹבֵעַ" (באנגלית: The Drowned World), מאת הסופר הבריטי ג'יי. ג'י. באלארד, הוא רומן מדע בדיוני בריטי המתאר עתיד פוסט-אפוקליפטי שבו ההתחממות הגלובלית, הנגרמת על ידי קרינת שמש מוגברת, הפכה חלק גדול משטח פני כדור הארץ לבלתי ניתן למגורים. הסיפור עוקב אחר צוות של מדענים החוקר התפתחויות סביבתיות בעיר לונדון המוצפת. הרומן הוא הרחבה של הנובלה "העולם הטובע" ("The Drowned World"), שפורסמה לראשונה במגזין Science Fiction Adventures, בגיליון ינואר 1962.

בשנת 2010, מגזין טיים דירג את "העולם הטובע" כאחד מעשרת הרומנים הטובים ביותר בכל הזמנים – סוגת פוסט-אפוקליפסה.[1]

בספרות המדע הבדיוני, "העולם הטובע" נחשב לאחד הרומנים המייסדים של תת-ז'אנר האקלים הבדיוני.[2]

תקציר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע המאה ה-22, סופות שמש עזות וממושכות מגדילות את חגורת הקרינה של ואן אלן, שדרדרה את היונוספירה של כדור הארץ. קרינת השמש העלתה את טמפרטורת פני השטח, כמו גם את מפלסי הים, וכך נוצר אקלים טרופי ברוב כדור הארץ; כאשר רוב כדור הארץ כבר אינו ראוי למגורים, השורדים האחרונים נודדים לקוטב הצפוני ולקוטב הדרומי, שם האקלים הטרופי הפך לראוי למגורים. בשנת 2145, בפיקודו של קולונל ריגס, ד"ר רוברט קרנס היא חלק ממשלחת מדעית שנשלחה לקטלג את החי והצומח של הלגונה המכסה את העיר לונדון.[3]

במהלך עבודתם המדעית, חברי המשלחת מתחילים לחוות חלומות מוזרים; בין הדיבורים על הצבא והמדענים שנעים צפונה, הארדמן, הקצין השני במשלחת, נמלט מהלגונה של לונדון ופונה דרומה; צוות חיפוש שנשלח למצוא אותו נכשל במשימה. כאשר שאר תושבי הלגונה בורחים לבסוף מקרינת השמש המתחממת ויוצאים צפונה, קרנס ושני מדענים נוספים, ד"ר ביאטריס דאל המתבודדת וד"ר אלן בודקין, מחליטים להישאר. קבוצת פיראטים בראשותו של סטרנגמן מגיעה לשדוד אוצרות מהמים העמוקים של הלגונה של לונדון. לאחר ניקוז הלגונה, סטרנגמן ושודדי הים שלו חושפים את העיר לונדון; בודקין מנסה ללא הצלחה להציף מחדש את העיר. לאחר מכן, סטרנגמן הורג את בודקין.

בינתיים, סטרנגמן והפיראטים שלו חושדים בקרנס, והם כולאים אותה ואת דאל. הפיראטים מענים את קרנס; על אף שנחלשה מהעינויים, קרנס מנסה ולא מצליחה לשחרר את דאל מהשבי. קרנס ודאל מתעמתים עם סטרנגמן ושודדי הים שלו, אך קולונל ריגס והצבא חוזרים לחלץ אותם. במקום להעניש את סטרנגמן, רשויות הצבא משתפות איתו פעולה, מה שמכעיס ומתסכל את ד"ר קרנס, שלאחר מכן מציפה מחדש את הלגונה. קרנס הפצועה נמלטת מהלגונה ופונה דרומה ללא מטרה, ונתקלת בסגן הארדמן, שהפך עיוור.

לאחר שסייעה להארדמן, ד"ר קרנס ממשיכה דרומה, כמו "אדם שני שמחפש את גן העדן הנשכח של השמש שנולדה מחדש".

נושאים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברומן "העולם הטובע" (1962), מציג הסופר ג'יי. ג'י. באלארד דמויות המנצלות את הקריסה החברתית והציוויליזציונית כהזדמנויות לחתור אחר אופנים חדשים של תפיסה, דחפים לא מודעים ומערכות משמעות.[4] ב-Humanities Review, הסופר טראוויס אלדבורו אמר שיצירות ספרותיות של באלארד באופן כללי, ו"העולם הטובע" בפרט, מאפשרות לקוראים ”לשאול האם תחושת השייכות שלנו – כמו גם העצמאות שלנו, עשויה להיות מושפעת מהחברה המקיפה אותנו”.[5] המבקר בריאן בייקר ביקר את הספר "העולם הטובע" והעיר שהסופר באלארד ”חוקר את ההשלכות העמוקות של זמן, מרחב, פסיכולוגיה וביולוגיה אבולוציונית על מנת לפרק נרטיבים אנתרופוצנטריים, ובתמורה, לפתוח דרכים חלופיות לחוות, ולהגות, סובייקטיביות אנושית עכשווית”.[6] החוקר ג'ים קלארק אמר כי בספר הזה ובספר "עולם הקריסטל" (1966), ”גיבוריו הבודדים של באלארד חווים מצבים לימינליים, לרוב פסיכולוגיים ופיזיים, שבהם הציוויליזציה נסוגה למעמד של זיכרון, והקיום מגיע למבחן אמת”.[7]

ביקורת והשפעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1962, עם פרסום הספר "העולם הטובע", העיר הסופר קינגסלי איימיס שג'יי. ג'י באלארד הוא ”אחד הכוכבים החדשים המבריקים ביותר בסיפורת שלאחר המלחמה”, ואמר שהסיפור כולל ”כוח מדכא, המזכיר את קונרד”. ב-1966, סופר המדע הבדיוני, אלגיס באדריס, לעג לספר.[8] בשנת 2018, בביקורת רטרוספקטיבית אודות עבודתו של ג'יי ג'י באלארד, הסופר ויל סלף אמר שהספרות של באלארד לא זכתה להערכה במהלך חייו, ושבעקבות ביקורות מחודשות, "העולם הטובע" מראה שבאלארד הוא הסופר הבריטי החשוב ביותר של סוף המאה ה-20.[9] יתר על כן, הסופר מרטין איימיס אמר כי ”זהו המדד לרדיקליות היצירתית [שלו] ש[באלארד] מקבל בברכה את הדיסטופיות הנואשות הללו עם כל חלקיק של קיומו”, אך מתח ביקורת על העלילה השטחית של "העולם הטובע".[10]

בתרבות הפופולרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 1996 ליציאתו של Ray of Light ב-22 בפברואר 1998, עברה הזמרת-יוצרת האמריקאית מדונה מספר "חוויות משנות חיים".[11] במהלך העבודות על האלבום, הקליטה את השיר "Drowned World/Substitute for Love" ("הָעוֹלָם טוֹבֵעַ/תַּחְלִיף לְאַהֲבָה") – ששמו נגזר משם הרומן "העולם הטובע". בשתי היצירות, באה לידי ביטוי פעולת הטביעה המהווה גורם מרכזי בשתיהן.[12]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Romero, Frances (7 ביוני 2010). "Top 10 Post-Apocalyptic Books". Time Magazine. נבדק ב-2 באפריל 2018. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ Clarke, Jim (2013). "Reading Climate Change in J.G. Ballard". Critical Survey. 25 (2): 7–21. doi:10.3167/cs.2013.250202.
  3. ^ "The Drowned World | W. W. Norton & Company". books.wwnorton.com. נבדק ב-2016-02-06.
  4. ^ "Will Self on JG Ballard's 'The Drowned World'". The Daily Telegraph. 31 באוגוסט 2013. נבדק ב-2016-02-06. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Elborough, Travis. "Reality is a Stage Set: Travis Elborough talks to J. G. Ballard".'" (PDF). Humanities Review. נבדק ב-2 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Baker, Brian (במרץ 2008). The Geometry of the Space Age: J. G. Ballard's Short Fiction and Science Fiction of the 1960s. J.G. Ballard: Contemporary Critical Perspectives. Continuum. pp. 11–22. ISBN 9780826497260. נבדק ב-2 באפריל 2018. {{cite book}}: (עזרה)
  7. ^ Clarke, Jim (2013). "Reading Climate Change in J.G. Ballard". Critical Survey. 25 (2): 7–21. doi:10.3167/cs.2013.250202. JSTOR 42751031.
  8. ^  Budrys, Algis (December 1966).
  9. ^ Self, Will (31 באוגוסט 2013). "Will Self on J.G. Ballard's 'The Drowned World'". The Daily Telegraph. נבדק ב-2 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Amis, Martin. "Rereading The Drowned World". נבדק ב-2 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Black, Johnny (August 2002). "Making of Ray of Light". Q. 17 (8). ISSN 0955-4955.
  12. ^ Madonna – Drowned World/Substitute for Love, נבדק ב-2024-10-26