הערכת שווי

הערכת שווי היא שיטה להערכת שוויים של נכסים פיננסיים מוחשיים כגון: ניירות ערך, מניות, אופציות, וכן נכסים פיננסיים לא מוחשיים כגון: פטנטים וסימן מסחרי והתחייבויות (איגרות חוב שהוצאו על ידי חברות).

מכיוון שערכם של נכסים משתנה עם הזמן, נכונותה של הערכת שווי היא ליום ביצועה בלבד.

הערכת שווי אינה מדע מדויק, מכיוון שהיא נסמכת על השערות ושיקול דעת. הפונים לקבלת הערכת שווי מסוג זה, מצליחים לקבל החלטות יותר מדויקות, כאשר מתגלה להם מידע חשוב, השערות ומגבלות. במקרה זה, הם יכולים לשקול את מהימנות ההערכה ולקבל החלטה בהתאם.

הסיבות לביצוע הערכת שווי הן רבות. העיקריות שבהן הן לצורך ביצוע ההשקעות הון, הערכה לפני מיזוג ורכישת חברות, מכירה או קנייה של מניות, תביעות משפטיות, עדכון מידע כחלק מדוחות פיננסיים ודיווח לרשויות המס, ועוד.

מודלים להערכת נכסים פיננסיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודלים של ערך מוחלט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושתתים על חישוב מתמטי, הקובע את הערך הנוכחי של תזרים המזומנים העתידי של הנכס.

  1. מודלים רב תקופתיים כגון The Discounted Cash Flow. מודל זה בוחן את השינוי בתזרים המזומנים על פני מספר רב של תקופות (לאורך זמן). המודל לוקח בחשבון את כל ההכנסות וכל ההוצאות העתידיות ומחשב את הערך הנוכחי הנקי של תזרים המזומנים.
  2. מודל חד תקופתי כגון - The Gordon growth model, מודל זה משמש בעיקר לצורך הערכת שווי של נכסים והון עצמי בתביעות משפטיות. כמו כן משמש מודל זה לצורך תכנון מס ולעסקאות שאין להן שווי שוק מוגדר.

מודלים של הערכות שווי של חברות טכנולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערכות שווי לחברות טכנולוגיה, בעיקר צעירות, מאתגר יותר בשל דרגות חופש רבות בהערכה. לדוגמה, אין תזרים מזומנים או הכנסות ועל כן קיים קושי בהערכה לפי מודלים מקובלים כגון מכפיל רווח או DCF.

מודלים של ערך יחסי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובעים את ערך הנכס בהשוואה לערך השוק של נכס דומה. בדרך כלל נעשה שימוש במכפילים, כגון מכפיל ההכנסות, מכפיל רווח או מכפיל הון.

מודלים לתמחור אופציות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כגון אופציות פוט (PUT) וקול (CALL) ואופציות שניתנו לעובדים. אלו הם מודלים הנותנים את הערך הנוכחי של האופציות. המפורסם שבהם הוא מודל בלק ושולס.

הערכת שווי של עסקים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

להערכת שווי של עסקים או חברות יש מספר מטרות, העיקריות שבהן הן מיזוגים ורכישות של חברות, מכירה של ניירות ערך ומניות והשפעות מיסוי שונות על העסק.

כאשר מדובר ברכישה של חברות, הקונה בדרך כלל מבצע תהליך של בדיקה מקדמית (המכונה דיו-דיליג'נס Due Diligence). תהליך של בדיקה ומחקר על נאותות עסקית ופיננסית של החברה אותה הוא מעוניין לרכוש. בתהליך הבדיקה, מתבסס הקונה על מידע המסופק לו על ידי היזם או המוכר וכן מידע נוסף הנאסף ממקורות חוץ. המידע מאומת, מנותח ונבדק ובסיכום התהליך, מכין הבודק דוח חוות דעת המשקף את ממצאי הבדיקה.

לתהליך הבדיקה המקדמית ארבע מטרות עיקריות:

  1. לקבוע או לאמת את שווי העסק או הנכס.
  2. בדיקת נאותות עסקית ופיננסית.
  3. לנתח את העסק הנרכש, המתחרים והסביבה בהם הוא פועל.
  4. להעריך את רמת הסיכון מול הסיכוי הטמונה ברכישה.

הערכת שווי של נכסים פיננסיים לא מוחשיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים אלו הכוונה היא להערכת שווי של פטנטים, זכויות יוצרים, תוכנות, מותגים, סודות מסחריים וקשרים עם לקוחות. מכיוון שקיים קושי רב לאמוד את ערכם של נכסים אלו, קיימות שתי גישות להערכתם:

  1. הערך הנוכחי שלהם.
  2. הערכת העלות של יצירתם מחדש.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]