הפגזת פפאטה
 | ||||||||||||||||||
| צריח התותחים הקדמי של הסיירת המשוריינת שרנהורסט | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 22 בספטמבר 1914 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום |
פפאטה  | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 17°32′00″S 149°34′00″W / 17.533333333333°S 149.56666666667°W | |||||||||||||||||
| עילה | ניסיון השתלטות על מאגרי הפחם בפפאטה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון טקטי גרמני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
|
(למפת פולינזיה הצרפתית רגילה) | ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
הפגזת פפאטה (Papeete), עיר נמל בטהיטי בירת פולינזיה הצרפתית, בוצעה על ידי הסיירות המשוריינות 'שרנהורסט' (Scharnhorst) ו'גנייזנאו' (Gneisenau) מן הצי הקיסרי הגרמני ב-22 בספטמבר 1914, במהלך מלחמת העולם הראשונה. בהפגזה איבדו הצרפתים ספינת תותחים וספינת משא. כן נגרם לאי טהיטי נזק כלכלי רציני. לגרמנים לא נגרמו אבדות, אולם ההפגזה חשפה את מיקומם, ובנוסף, הוצאת התחמושת בעת ההפגזה השפיעה לרעה על יכולת הלחימה של ספינותיהם בהמשך דרכן. מטרתם העיקרית של הגרמנים, השתלטות על מאגרי הפחם במקום, לא הושגה, כיוון שאלה הושמדו על ידי הצרפתים עם תחילת ההפגזה.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכוח הימי הגרמני באזור האוקיינוס השקט היה צי מזרח אסיה הגרמני בפיקודו של תת-אדמירל הרוזן מקסימיליאן פון שפה. תחילת מלחמת העולם הראשונה מצאה צי זה מפוזר במשימות שגרתיות ברחבי האוקיינוס. עם החל מעשי האיבה, בתחילת אוגוסט 1914, עמד בסיס הבית של הצי בסכנה בשל המצור על צ'ינגדאו. כיוון שכך, ריכז פון שפה את רובו של הצי באי פאגאן שבאיי מריאנה הצפוניים (אז בשליטת גרמניה, כיום בשליטת ארצות הברית), שם הוטענו הספינות בפחם. ריכוז זה כלל את הסיירות המשוריינות 'שרנהורסט' ו'גנייזנאו', אשר היוו את עיקר כוח האש של הצי, עם שמונה תותחי 210 מ"מ, שישה תותחי 150 מ"מ, 18 תותחי 88 מ"מ וארבעה צינורות טורפדו בכל אחת. עימן היו סיירת קלה, סיירת עזר (ספינת סוחר חמושה) ומספר נושאות פחם. ספינה אחרת, הסיירת הקלה אמדן, נפרדה עוד קודם לכן מצי מזרח אסיה, ועשתה דרכה אל האוקיינוס ההודי. לאחר המפגש בפאגאן הצי התפצל לזמן-מה לצורך ביצוע משימות שונות. הספינות נועדו להפגש שוב באי הפסחא, ולעשות דרכן מזרחה, במגמה לעזוב את האוקיינוס השקט. 'שרנהורסט' ו'גנייזנאו' ניסו בתחילה ליירט את צי מדינות ההסכמה אשר חיפה על כיבוש סמואה הגרמנית, אולם איחרו להגיע לאיים: צי מדינות ההסכמה עזב את סמואה ב-11 בספטמבר, הסיירות הגרמניות הגיעו שלושה ימים אחר כך, ובנוסף, דבר הגעתן לאזור סמואה נודע לצרפתים. לנוכח עליונותן הכללית של מדינות ההסכמה בזירת האוקיינוס השקט, החליט פון שפה להניח לסמואה, ובמקום זאת, לפשוט על נמל פפאטה שבאי טהיטי, מקום בו, בין היתר, אוחסנו כ-5,000 טון פחם, עליהם רצה פון שפה להשתלט, כדי לתדלק בהם את ספינותיו. מטרות אחרות לפשיטה המיועדת היו גרימת הרס לנמל של מדינות ההסכמה, וכן העלאת המוראל של צוותי הספינות, אשר השתוקקו לפעולה.
הכוח הצרפתי בפפאטה מנה 25 חיילים ילידים ועוד 20 אנשי מיליציה. לא היו במקום ביצורים כבדים ולא קשר רדיו. כדי לחזק את הגנת המקום, פורקו מספינת המשמר שעגנה בנמל תותח 100 מ"מ ומספר תותחים של 65 ו-37 מ"מ, והוצבו בעמדות על החוף. מספר תותחי 37 מ"מ אחרים הורכבו על משאיות שהוסבו למעין משוריינים מאולתרים. כן צורפו לכוח ההגנה על המקום כ-160 מלחים ונחתים, אשר אומנו בהתאם. על ספינת המשמר נותרו תותח 100 מ"מ וצוות של עשרה מלחים. כל אלה היו נחותים לאין שיעור בהשוואה לכוח האש העצום של 'שרנהורסט' ו'גנייזנאו', וגם מספר מלחיהן של אלה האחרונות עמד על כ-1,500, די והותר כדי לשגר כוח נחיתה.
ההפגזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-22 בספטמבר 1914, בשעה 7:00 בבוקר, גילתה תצפית צרפתית שתי סיירות בלתי מזוהות קרבות לנמל פפאטה, וניתן אות אזעקה. בנוסף, נורו שלושה פגזי תותח כאיתות לסיירות שעליהן להזדהות. הסיירות הניפו דגלים אשר זיהו אותן כספינות גרמניות, השיבו בירי פגז, ואותתו למגינים דרישה להיכנע. הדרישה נענתה בסירוב, וכיוון שכך, החלו הסיירות להפגיז את הסוללות שעל החוף ואת העיר, מטווח של כשישה ק"מ, בעוד הצרפתים עונים באש לא יעילה. במקביל, הצרפתים העלו באש את מאגר הפחם, והחלו בפעולות חבלה בספינות שבנמל, שכללו את ספינת המשמר הצרפתית, ועוד ספינת סוחר גרמנית שנתפסה מספר ימים קודם לכן, לבל יפלו אלה בידי הגרמנים העדיפים לאין ערוך. כיוון שהתקשו לאתר את מקום הסוללות שעל החוף, הפנו הגרמנים בהמשך את אשם לספינות שבנמל שעדיין צפו, ועד מהרה הטביעו אותן. בעיר, שרוב תושביה ברחו ממנה, פרצו שרפות. כיוון שמאגר הפחם עלה באש, ובשל סכנת מיקוש בנמל, החליט פון שפה שלא להנחית כוחות במקום, והורה על נסיגה. בכל מקרה, לא היה בכוח הגרמנים להחזיק במקום, אפילו היו משתלטים עליו, לנוכח יחסי הכוחות הכלליים באזור. הנסיגה החלה בשעה 11:00.
אחרית דבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר פפאטה נפגעה קשות מן ההפגזה. בין היתר, שני גושי בניינים נשרפו כליל. שני אנשים נהרגו בהפגזה, מספר שיכול היה להיות גבוה יותר אילולא ברחו רבים מהעיר בהחל האש. מקרב אנשי הצבא בשני הצדדים לא היו אבדות. כתגובת-מה, הצרפתים באי החרימו רכוש גרמני, ואזרחים גרמנים נעצרו והועבדו בשיקום הנזקים. בין אותם גרמנים שנעצרו, היו סוחרים גרמנים שעסקו בשיווק קופרה, ומעצרם הוביל בעקיפין לירידה במחיר מוצר זה, שחשיבותו הייתה רבה בכלכלת איי האוקיינוס השקט. שתי הסיירות הגרמניות עשו דרכן לאי נוקו היווה (Nuku Hiva) שבקבוצת איי מרקיז, אף הם בפולינזיה הצרפתית, למפגש עם מספר אוניות מהשייטת, להצטיידות ולנופש. משם המשיכו הספינות לאי הפסחא, ופגשו שם את יתר השייטת. שמועות אודות חזרת הגרמנים, שלמעשה עשו דרכם אל האוקיינוס האטלנטי, גרמו לבהלה בפפאטה מספר שבועות לאחר עזיבתם. לאחר איחודה, הכתה השייטת הגרמנית בבריטים בקרב קורונל, אך לאחר מכן הושמדה למעשה בקרב איי פוקלנד. באותו קרב סבלו הסיירות הגרמניות ממחסור בפגזים, וכיוון שלא יכלו להתחמש מחדש, מסתבר שלפגזים שנורו על פפאטה לא היה תחליף. זאת, יחד עם חשיפת מיקומה של השייטת בעבור גרימת נזק למטרה משנית יחסית, מצביעים על טעות בשיקול הדעת בעת ההחלטה על הפגזת פפאטה. שרידי השייטת הוכו מאוחר יותר בקרב מאס א טיירה.
בשל אינפורמציה מוטעית על פעולותיו, המפקד הצרפתי של פפאטה, לייטננט (סגן) מקסים דסטרמו (Destremeau) נעצר, הובל לצרפת, ומת ממחלה בדרכו. כשהתבררו העובדות לאשורן, זכה דסטרמו לאחר מותו בתואר לגיון הכבוד.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Gasse, Michel (2009). Tahiti 1914 – Le vent de guerre (בצרפתית). Lardy, France: A la frontière (maison d'édition). p. 352. ISBN 978-2-918665-00-7.
