ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
---|---|
ברזיל: 9 מיליון |
הפזורה הערבית הוא כינוי לצאצאי המהגרים הערבים שהיגרו מרצונם או כפליטים מארצות מולדתם למדינות לא ערביות, בעיקר באמריקה המרכזית, באמריקה הדרומית, באירופה, באמריקה הצפונית ובחלקים בדרום-מזרח אסיה, מהאיים הקריביים וממערב אפריקה. מהגרים ממדינות ערב, כמו סודאן או השטחים הפלסטיניים, מהווים גם קבוצות לאומיות חשובות בפזורה של מדינותיהם במדינות ערביות אחרות, כמו מדינות המפרץ וערב הסעודית.
לפי סעודי אמריקו וורלד (אנ'), הריכוז הגדול ביותר של ערבים מחוץ לעולם הערבי נמצא בברזיל, שבה יש 9 מיליון ברזילאים ממוצא ערבי.[1] מתוך 9 מיליון הערבים הללו, 6 מיליון הם ממוצא לבנוני,[2][3][4] מה שהופך את אוכלוסיית הלבנונים בברזיל לשוות ערך לזו של לבנון עצמה. עם זאת, נתוני המכון הברזילאי לגאוגרפיה וסטטיסטיקה (IBGE) שונים. על פי מפקד האוכלוסין הברזילאי של 2010 שנערך על ידי IBGE, היו רק 12,336 אזרחים לבנונים שחיו בברזיל.[5][6] מפקד האוכלוסין הברזילאי האחרון ששאל על מוצא המשפחה נערך ב-1940. באותה עת, 107,074 ברזילאים אמרו שיש להם אב סורי, לבנוני, פלסטיני, עיראקי או ערבי. ילידים ערבים היו 46,105 והברזילאים המתאזרחים היו 5,447. ב-1940 היו בברזיל 41,169,321 תושבים, ומכאן שערבים וילדיהם היו 0.38% מאוכלוסיית ברזיל ב-1940.[7]
קיימות קהילות גדולות בוונצואלה, בקולומביה, במקסיקו ובצ'ילה. ישנם פלסטינים בצ'ילה ובמרכז אמריקה, במיוחד באל סלבדור ובהונדורס. הקהילה הפלסטינית בצ'ילה היא הרביעית בגודלה בעולם אחרי אלה שבישראל, בלבנון ובירדן. בארצות הברית יש כ-3.5 מיליון אנשים ממוצא ערבי.
ההערכה היא שיש לא פחות מארבעה מיליון אינדונזים עם מוצא ערבי (אנ'), לפחות חלקי.[8] הם בדרך כלל משולבים חברתית בחברה האינדונזית, ומזדהים כאינדונזים.[9] במפקד האוכלוסין של 2010, 118,886 בני אדם, המהווים 0.05% מהאוכלוסייה, זיהו את עצמם כערביים.[10]
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite book}}
: (עזרה)
{{cite book}}
: (עזרה)