הצבא הרומי בתקופת המלוכה והרפובליקה המוקדמת

הצבא הרומי היה אחד היסודות העתיקים ביותר של רומא העתיקה, שהחלה את דרכה כמונרכיה מהווסדה באמצע המאה ה-8 לפנה"ס ועד נפילת משטר המלוכה בשנת 509 לפנה"ס וראשית הרפובליקה הרומית, שהייתה בעלת מאפיינים דמוקרטיים רבים. הגאלים שרפו את רומא באחת מפלישותיהם בשנת 390 לפנה"ס וכתוצאה מכך אבדו הארכיונים המתארים תקופות הקודמות לשריפתה. כתוצאה מכך, קיים מידע מועט מאוד אודות הצבא הרומי שקדם לשנה זו.

הצבא הרומי לא היה גוף סטטי, אלא הוא התפתח באופן תדיר. מפלנקס בסגנון יווני שהביאו עמם האטרוסקים התפתח הצבא הרומי בתקופת הרפובליקה ללגיון מניפולרי ובהמשך ללגיון אימפריאלי בעל חיילים המשרתים בו באופן קבוע. בהתחלה רק בעלי הממון שירתו בצבא היבשה הרומי ואילו האזרחים העניים איישו את הצי (מרגע הופעתו במלחמה הפונית הראשונה). הסדר זה בוטל על ידי גאיוס מריוס שפתח את שורות הצבא לבני כל המעמדות ואף הנהיג תשלום שכר שאיפשר לאזרחים העניים לראות בצבא מקור לפרנסה ולא רק שירות למולדת.

המלוכה והרפובליקה המוקדמת

מעט ידוע על הכוחות הצבאיים בתקופת המלוכה והרפובליקה המוקדמת. ההיסטוריון העתיק ביותר שכתביו השתמרו הוא ההיסטוריון היווני פוליביוס שחי כ-300 שנה לאחר התקופה הנדונה. כמו כן, מרבית נתוני הקנסורים הושמדו בזמן החרבת רומא על ידי הגאלים, וגם אלו שהשתמרו נחשבים כלא אמינים.^[1] מה שנשתמר הם סיכומים קצרים על נתוני המפקדים, שהחוקרים חלוקים על פרשנותם.

שיטת הלחימה

שיטת הלחימה בתקופת זו הייתה הפלנקס. הייתה זו השיטה הנפוצה ביותר בעולם העתיק ללוחמה בחימוש כבד ללא אימון מאסיבי. הפלנקס הסתער כגוש אחד אל עבר האויב, וההכרעה הושגה בכוח המחץ וההתמדה. אם ברגע ההתנגשות הראשונית לא הושגה הכרעה, והאויב הצליח לשמור על שורותיו, החל קרב דחיפות, תוך כדי ניסיון לדקור את היריב בחניתות. לבסוף ניצח הפלנקס שהצליח לשמור על הסדר ולהמשיך ללחוץ קדימה, עד לשבירת גוש היריב. הנופלים הוחלפו כל הזמן על ידי השורות האחוריות, כדי לשמר את הלחץ.

הרכב הצבא

לאחר הרפורמה של המלך סרוויוס טוליוס, בוסס הצבא הרומי על המעמדות החברתיים-כלכליים הגבוהים.^[2] על פי רישומי הקנסורים ששרדו, החברה הרומית הייתה מחולקת לשישה מעמדות. הפרולטרים, שהיו האזרחים עם רכוש דל, וחמישה מעמדות נוספים, מהמעמד הראשון (העשירים ביותר) ועד למעמד החמישי (העניים ביותר מקרב בעלי הרכוש, אך עדיין בעלי רכוש מסוים). היו סיבות רבות להסדר זה. אחת מהן היא רכישת הנשק והציוד. בעת העתיקה המדינה לא סיפקה בדרך כלל את ציודו של החייל והוא היה אמור לחמש את עצמו בממונו הוא. מי שידו לא משגת לרכוש נשק לא גויס לצבא. סיבה אחרת שמופיעה במקורות העתיקים מדברת על הזיקה בין בעל הרכוש לרכושו. הטענה הייתה שבעלי הרכוש ייטיבו להילחם כי הם מגינים על רכושם ואילו דלת העם חסרת הרכוש לא תיטיב להילחם כי בלאו הכי אין לה מה להפסיד.

המעמסה הכלכלית הכבדה הכרוכה בשירות צבאי שרבצה על בעלי הרכוש המשתייכים לשכבות הביניים בחברה הרומית הייתה קשה ביותר. הציוד היה יקר והשירות ארוך. תיקון מסוים נעשה על ידי גאיוס גרקכוס שפטר את החיילים מהתשלום על חלק מההוצאות הצבאיות,^[3] אך עד הרפורמות של מאריוס המדינה לא סיפקה את צרכיו של החייל.

חמשת המעמדות העליונים היו חייבים בשירות צבאי. החלוקה למעמדות נשמרה גם בקרב עצמו כששני המעמדות העניים ביותר משרתים בחיל הווליטים שהרכיבו את חיל הרגלים הקל ברומא העתיקה ואילו שלושת המעמדות האחרים נלחמו בשורות צפופות כשהעניים ביותר בשורה הראשונה, בני המעמד השני בשורה השנייה ואילו בני המעמד השלישי בשורה האחרונה. הפרולטרים לא גויסו כלל לצבא היבשה, פרט לשעת חירום. יחד עם זאת, עם כינון הצי באמצע המאה ה-3 לפנה"ס גויסו חותריו מקרב הפרולטרים. העשירים ביותר מתוך המעמד העליון שימשו כפרשים.

המעמד העליון היה ממוקם בחזית הפלנקס, והיה חמוש בצורה דומה להופליט היווני. חימושו כלל חנית ארוכה (hasta), ששימשה כנשק התקיפה העיקרי, חרב, קסדה, שריון חזה, מגיני שוקיים ומגן עגול (clipeus). המעמד השני היה חמוש בדומה למעמד הראשון, אולם ללא שריון חזה ועם מגן מוארך. המעמדות השלישי והרביעי היו חמושים באופן קל יותר, ונשאו חניתות וכידונים להטלה, אותם הטילו מעל ראשי החיילים שעמדו בחזית. המעמד החמישי לרוב היה חמוש באבנים או בקלע בלבד. המעמד החמישי לא היה חלק ממבנה הפלנקס, ולרוב היה ממוקם לפניו.

גודל הצבא

מהסיבות שנמנו למעלה, קשה להעריך את גודל הצבא בתקופת הרפובליקה הקדומה. ידוע כי לאחר הרפורמה נרשמו אנשי שלושת המעמדות העליונים בשישים קנטוריות בנות 100 חיילים. מכאן, שגודל הצבא על הנייר היה 6,000 איש. מספר זה הוא גבוה למדי - לשם השוואה הצבא הספרטני בתקופת השיא לא מנה יותר מ-10,000 ספרטנים. לאחר ייסוד הרפובליקה, פוצל הצבא לשני לגיונות, בני 3,000 איש כל אחד, ולכל לגיון הצטרפו אנשים מהמעמד הרביעי ומהמעמד החמישי.^[4]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הצבא הרומי בתקופת המלוכה והרפובליקה המוקדמת בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. בראנט, כוח אדם, עמ' 26-33
2. ליוויוס, ההיסטוריה של רומא, ספר 1, פרקים 42-43
3. פוליביוס, ספר 6, פרק 39
4. שצמן, תולדות הרפובליקה הרומית, עמ' 245