הקהילה היהודית בלוקוב

הקהילה היהודית בלוקוב הייתה קהילה יהודית ותיקה^[1] שהוקמה כבר בתחילת המאות ה-14 וה-15, בעיר לוקוב שבפרובינציית לובלין בפולין. היהודים הגיעו למקום כנראה עוד לפני הקמת העיר, ולפי מקורות מסוימים, התיישבותם החלה כבר באמצע המאה ה-13. הקהילה הוחרבה במהלך גזרות ת"ח-ת"ט ושוקמה לאחר מכן עם קצב הגידול המהיר של היהודים, מה שהוביל לכך שבתחילת המאות ה-19 וה-20 כבר היוו היהודים כשני שלישים מהאוכלוסיית המקום (כ-8,000). פריחתה של קהילה מפוארת זו נגדעה עם מלחמת העולם השנייה עם גירושם של רוב היהודים למחנה ההשמדה טרבלינקה שם נרצחו באכזריות עלי ידי הנאצים (חלקם הוצאו להורג בעיר עצמה), לאחר השואה נותרו מכל קהילת יהודי לוקוב כ-150 ניצולים בלבד^[2].

היסטוריה מוקדמת

אף על פי שלא נשמרו מסמכים המתחקים אחר ההיסטוריה של קהילת לוקוב, מאמינים שהקמתה החלה כבר במאה ה-15. מאמצע המאה ה-16 התקיימה במקום כבר קהילה גדולה ומאורגנת היטב, שמילאה תפקיד משמעותי בפיתוח הכלכלי של המרכז^[3].

ב-1648, במהלך במהלך פרעות ת"ח-ת"ט יהודי לוקוב נרצחו באכזריות עלי ידי המורדים הקוזקים בראשות חמלניצקי, כחלק הפוגרום המוסקובי ב-1655 (כ-1,000 קורבנות), ולאחר מכן כחלק מהמלחמה השוודית ב-1657, נרצחו עוד כ-1,000 יהודים^[4].

שיקום הקהילה בשנות השישים והשבעים של המאה ה-16 הוקל על ידי, בין היתר, אישור של המלך ג'ון קזימיר בשנת 1659 על הרשאות קודמות, כולל, בין היתר, הזכות לקנות מקרקעין, חופש ניהול פעילויות מסחריות והזכות לייצר ולמכור אלכוהול. הרשאות אלה אושרו על ידי המלכים הבאים בשנים מאוחרות יותר.

ב-1676 הייתה לוקוב אחד ממרכזי האוכלוסייה היהודית הגדולים באזור, והקהילה המקומית הייתה מהחזקות במחוז לובלין כולה, והיוותה מרכז לכ-163 עיירות סמוכות. בתקופה זו חיו בלוקוב כ-304 איש, ומהם 74 יהודים (שנתיים קודם לכן - 127). זו הייתה הקהילה היהודית הגדולה ביותר באזור, השנייה הייתה בקוק והיו בה רק 28 יהודים מתוך 290 תושבים.

שלבי התפתחות

בסוף המאה ה-18 התגוררו יהודים בכיכר השוק וברחוב קוזיה, ומרכז הרובע היהודי היה ממוקם ברחובות בז'סקה, קושצ'ילנה וטשביסקה, שם היה בית כנסת (בפינת סטארופיארסקה ובוז'ניצה), בית מדרש ומקווה. יהודים התגוררו גם ברחוב ברוארנה, ובתחום השיפוט של צ'ישקוביץ' היו שלושה אכסניות אחוזה שנשכרו על ידם.

בתחילת המאות ה-18 וה-19, הקהילה היהודית בלוקוב התפתחה במהירות מבחינה דמוגרפית. עם הזמן היא באה לידי ביטוי בעיר מבחינת כלכלה ומספרים. באמצע המאה ה-19 פיקחה הקהילה על בית הכנסת, בית מדרש ללימוד, בית נדבה מעץ בן שני חדרים ובניין מקווה מעץ ברחוב סטארופיארסקה.

במאה ה-19 זכתה תנועת החסידות לתמיכה רבה בקרב יהודי לוקוב^[5]. הוקמו בעיר מספר שטיבעל'ך (בתי כנסת חסידיים) שונים, שהתחלקו לחסידיות שונות של אדמור"ים מהאזור - מקוק, ראדז'ין, אלכסנדר, וגור. בשנת 1906 הוקמה כאן אחוזתו של הצדיק רבי הירש מורגנשטרן, נינו של הצדיק מקוק - רבי מנחם מנדל מורגנשטרן המפורסם. בעיר הייתה גם ישיבה מפורסמת, בניהולו של שמואל שלוימ'ה בראון, רבה של לוקוב^[6] משנת 1901.

במאה ה-20

בשנים הראשונות של המאה ה-20 חוותה העיר תקופה של שגשוג כלכלי יחסי, שהשפיע לטובה על מצבם הכלכלי של היהודים החיים כאן. בשנת 1906 הועבר מוורשה מפעל לנעליים ובו הועסקו מספר רב של פועלים יהודים. בעיר הוקמו באותה תקופה גם מפלגות פוליטיות יהודיות, ובהן: הבונד וגם התנועה הציונית הכתה בה שורשים. עוד לפני תום מלחמת העולם הראשונה הייתה לקהילה היהודית נציגות משלה ברשויות המקומיות.

בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 התפתחה הקהילה היהודית של לוקוב במהירות מבחינה כלכלית. מתוך 530 מפעלים וגופים מסחריים הפועלים כאן, 85% היו שייכים ליהודים. בעיר היו כמה אגודות סוחרים ואומנות יהודיות וגילדות מלאכה.

בשנות העשרים של המאה ה-20 שגשגו החיים הפוליטיים היהודיים בלוקוב. באותה תקופה היו, בין היתר: המפלגה הציונית הכללית, פועלי ציון ימין, המזרחי, מפלגת העם היהודי ואגודה, וכן ארגוני נוער שמאלנים וציוניים (צוקונפט, השומר הצעיר, החלוץ, בית"ר). האגודה האורתודוקסית זכתה לתמיכה הגדולה ביותר, ועד 1931 היא החזיקה כמעט בכל השלטון בקהילה היהודית. בבחירות למועצת העיר בשנים 1919 ו-1927 זכו נציגי המפלגות היהודיות בכל פעם ב-10 מתוך 24 מושבים. בשנת 1927 יצא לאור עיתון מקומי בעיר - "Dos Łukower Wort", ובשנת 1931 יצאו לאור מספר גליונות של השבועון "Łukower Najes". היה גם מועדון ספורט עובדים בשם הפועל.

בתקופת בין המלחמות, בנוסף לחדרים פרטיים ולפחות שני בתי ספר ותלמוד-תורה שפעלו בקהילה, היה בלוקוב בית ספר פרטי בן ארבע כיתות המנוהל בחסות ארגון המזרחי, שפעל מאז 1923 כבית ספר ממלכתי ממלכתי. ילדים יהודים למדו גם בבית ספר יסודי מס' 1, המהווים כ-50% מתלמידיו. משנת 1928, היה בלוקוב בית ספר יסודי בן ארבע כיתות, המנוהל בחסות ה-CISzO (הארגונים המרכזיים של Yidysze Shul), נסגר באמצע שנות השלושים בשל קשיים כלכליים. כמו כן היו בעיר מספר ספריות יהודיות, ביניהם ספריית העם היהודי עם חדר קריאה.

בסוף שנות ה-30, כתוצאה מהקריסה הכלכלית שנגרמה בעקבות המשבר העולמי, נסגרו חלק ממפעלי התעשייה שפעלו בלוקוב, מה שגרם לאבטלה משמעותית ולהידרדרות במצב הכלכלי של הקהילה היהודית המקומית. עקב העלייה ברגשות האנטישמיות קראו לאומנים פולנים להחרים חנויות וסדנאות יצירה יהודיות, וגם מבנים השייכים ליהודים נהרסו. הרב האחרון של לוקוב היה אהרון נות'ה פרייברג.

במלחמת העולם השנייה

לאחר שהצבא הגרמני כבש את העיר ב-19 בספטמבר 1939^[7], ירו הכובשים בכמה עשרות יהודים ושרפו 25 בתים של יהודים. זו הייתה נקמה על הניסיון להגן על העיר. כמה ימים לאחר מכן, נכנסו הסובייטים ללוקוב. בנסיגת הסובייטים באוקטובר 1939, נמלטו עם הצבא האדום כ-500 יהודים.

לאחר שהגרמנים כבשו מחדש את העיר, התרחשה הוצאה להורג נוספת, בה נרצחו כ-70 יהודים. בתחילת נובמבר ודצמבר 1939, כ-2.5 אלף איש יושבו מחדש לעיר. יהודים מסרוק, נאסיילסק וסובלקי, ב-1940 כ-1,000 יהודים ממלאווה, ובמאי 1942 מעל 2,000 יהודים מסלובקיה.

במאי 1941 הוקם בלוקוב מחוז יהודי המורכב משלושה רבעים נפרדים. לאחר זמן מה הפך לגטו, ששטחו היה מגודר באמצע ספטמבר 1942. ערב חיסולו שהו בה כמעט 11.5 אלף איש^[8].

גירוש היהודים על ידי הגרמנים התרחש באוקטובר ובנובמבר 1942. בסך הכל כ-7 אלף יהודים מלוקוב גורשו למחנה ההשמדה הנאצי בטרבלינקה^[9]. ועוד כ-2.2 אלף אנשים נרצחו במקום. במהלך אירועים אלו, ב-28 באוקטובר 1942, הוקם גטו זמני אליו הועברו כ-4,500 איש. רובם יהודים שרוכזו מהעיירות סמוכות. מקצתם נורו במקום, השאר הועברו למחנה ההשמדה טרבלינקה^[10].

לאחר שסיימו את פעולת הגירוש בעיר, השאירו הגרמנים גטו קטן^[11], שנמצא ברובע שבין הרחובות קנאלובה, יאטקובה ומידז'יצ'קה, ששימש כמחנה עבודה. הייתה כאן קבוצת פועלים יהודים, שהועסקו במחסני הגסטפו ובחברה גרמנית לרכישת ביצים ועופות שפעלה בעיר. בדצמבר 1942 נורו בגטו כ-500 איש. ב-2 במאי 1943, הנותרים כ-4,000 היהודים גורשו למחנה ההשמדה בטרבלינקה.

מבין יהודי לוקוב לפני השואה שרדו רק כ-150 איש^[12], רובם בברית המועצות. לאחר תום המלחמה עזבו חלק ניכר מהם לשלזיה ולאחר מכן היגרו לישראל, מערב אירופה וארצות הברית. בשנת 1950 עדיין חיו בעיר 6 יהודים.

התפתחותה של הקהילה היהודית

^[^{דרוש מקור: נא להוסיף מקורות לנתונים מתחת לטבלה]}

אוכלוסייה יהודית בלוקוב
תאריך	אוכלוסיית לוקוב	מספר יהודים	אחוז יהודים
1676	304	74	24.3%
1748	-	484	-
1765	-	543	-
1787	1,643	772	47.0%
1820	2,454	1,254	51.1%
1827	3,206	2,023	63.1%
1840	2,891	1,877	64.9%
1857	-	2,114	-
1861	3,311	2,255	68.1%
1897	8,781	4,799	54.7%
1907	11,206	7,094	63.3%
1909	10,484	6,689	63.8%
1910	12,489	7,792	62.4%
1911	-	8,058	- %
1920	15,741	7,418	47.1%
1921	12,571	6,145	48.9%
1939	-	~6,000	~50%

קישורים חיצוניים

ספר יזכור לקהילת לוקוב באוספים הדיגיטליים של עיריית ניו יורק, באתר digitalcollections.nypl.org
בית הקברות הוירטואלי (בפולנית), באתר cemetery.jewish.org.pl

גלריית תמונות

אחד מהמקוואות היהודיים בלוקוב בשנות ה-20
בית הכנסת בלוקוב (לפני שנת 1931). נחרב ביולי 1944 על ידי הגרמנים.
בניין ברחוב זדנוסקיגו 15 בלוקוב שהיה בעבר בית המדרש חסידי, כיום מקום מושבה של המרכז העירוני לרווחה.
חותם מועצת הקהילה היהודית של לוקוב
הרש לייזר לנדר, נשיא היודנראט בלוקוב. ברקע רחוב ורשבסקה הנוכחי. 1940.
חיילים נאצים משפילים יהודים בגטו לוקוב. 1941.
הודעת ועדת הבחירות לבחירת רב בלוקוב - 19 באוגוסט 1931.
קריאה לחרם על מוכרים יהודים בלוקוב על ידי העיתון ABC, לאחר חרם על יהודי לובלין הנאכף בידי מילציות לאומניות. ספטמבר 1937.
לפידריום עשוי מצבות שהשתמרו לאחר הרס המקום בו שכן בית הקברות היהודי, ברחוב ורשבסקה בלוקוב.
חלק מהמפה המקורית של העיר לוקוב משנות החמישים. הקו האדום מסמן את הגבולות המשוערים של הגטו היהודי, שהוקם על ידי הגרמנים ופעל בשנים 1940–1943.
הכניסה ללוקוב ב-1940.
אנדרטת הנצחה ליהודי לוקוב, שנרצחו על ידי הגרמנים בשנים 1940–1943, באזור קבר האחים ביער קירקוט.
עובדי כפייה יהודים ביער ליד לוקוב
יהודי לוקוב בגטו בשנת 1941 מושפלים על ידי החיילים הגרמנים שמאלצים אותם להתפלל להעמד עם טלית ותפילין מול המצלמה
מפת הגטו בלוקוב
קבוצת עובדי כפייה יהודים מלוקוב מעבירים את הנשר מאנדרטת המורדים משנת 1863 להמסה במפעל הפלדה הגרמני
"דאס לוקאוור ווארט" – מילת לוקוב. עיתון יהודי מקומי שיצא בעיר בשפת היידיש.
לוקוב. אוכלוסייה יהודית מאולצת לעבוד על מסילת הברזל. 1940
בורסקאי יהודי בלוקוב מעבד עור להכנת ספר תורה. התמונה פורסמה במגזין ניו יורק פורוורד ב-8 באוגוסט 1926.
היריד בכיכר המרכזית של לוקוב - התמונה פורסמה במגזין ניו יורק פורוורד ב-7 במרץ 1926.
תמונה שצולמה בגטו לוקוב בשנת 1941. הרב בער ארליך - סלושני, (סבו של מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר), בה נראה מאולץ לרכוב על יהודי אחר כאקט של השפלה לפני שנורה על ידי הנאצים.
יהודי מול הכניסה ליודנראט בלוקוב. 1940.
השוק בלוקוב. 1941.
יהודי בגטו לוקוב. 1941.
גשר על Krzna Południowa לאורך רחוב Warszawska. לוקוב.
קבוצת חסידים בדיון. לוקוב, 1926.
רחוב השוק בלוקוב כשבסופו נראה בית הכנסת הגדול. 1920.
"לוקאוור נייעס" - חדשות לוקוב. עיתון יהודי מקומי שיצא בעיר בשפת היידיש.
יהודי בגטו לוקוב ב-1941
יהודים בגטו לוקוב. 1941.
לוח הנצחה ממוקם בקברי האחים ביער קירקוט, בפאתי לוקוב. כתובת בפולנית: "לזכרם הנצחי של יהודי לוקוב והסביבה, שנרצחו על ידי הפושעים הנאצים 1940–1944"
יהודים בשוק לוקוב. 1941.
לוקוב, לוח הנצחה במקום בו עמד בית הכנסת המרכזי. 2022.
משלחת יהודית במלאת 700 שנה לעיר לוקוב. 1933.