הקוף העירום
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
דזמונד מוריס  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
סגנון מדעי |
| נושא |
אתולוגיה |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1967 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת רשפים |
| תאריך | 1969 |
| תרגום | יעקב שרת |
  | |
הקוף העירום - מחקרו של זואולוג על בעל החיים הקרוי אדם (באנגלית: The Naked Ape: A Zoologist's Study of the Human Animal) הוא ספר מדע פופולרי משנת 1967 מאת הזואולוג והאתולוג האנגלי דזמונד מוריס, הבוחן את בני האדם כמין בעולם הטבע ומשווה אותם לבעלי חיים אחרים. הספר היה לרב-מכר מיד עם הוצאתו לאור[1]. הספר תורגם ל-23 שפות. התרגום לעברית נעשה על ידי יעקב שרת ויצא לאור ב-1969, בהוצאת רשפים[2].
"גן החיות האנושי", ספר המשך של מוריס, הבוחן את התנהגותם של אנשים בערים, יצא לאור ב-1969.
תוכן הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]"הקוף העירום" מציג את ההתנהגות האנושית ככזו שהתעצבה על מנת לעמוד באתגרי החיים של האדם כמין צייד. שם הספר נובע מהיות האדם המין היחיד מתוך 193 מינים של קופים והומינידים שאינו מכוסה בשיער. לדברי מוריס, ששימש כאוצר היונקים בגן החיות של לונדון, הוא שאף להפוך את המדע לנגיש יותר ולהסיר את מעטה המסתורין מעל ההתנהגות האנושית.[3]
בספרו כותב מוריס כי לבני האדם יש לא רק את המוח הגדול ביותר מבין הפרימטים הגבוהים, אלא גם היחס הגבוה ביותר בין גודל הפין למסת הגוף – תוצאה של הברירה המינית באבולוציה האנושית (אנ'). הוא גם מעלה את השערתו כי אונות האוזניים האנושיות התפתחו כאזור ארוגני נוסף, מה שמסייע למיניות הרחבה יותר שדרשה האבולוציה לצורך קשר מונוגמי[4]. עוד טוען מוריס כי הצורה המעוגלת של שדי הנשים התפתחה בעיקר כסימן מיני ולא רק לאספקת חלב לתינוקות[א]. הוא מסביר שכאשר בני האדם עברו ליחסי מין בתנוחה קדמית, חל שינוי באנטומיה הנשית: נשים עם חזה מעוגל הזכירו לגברים קימורים אחרים בגוף, וכך זכתה התכונה לעדיפות והשתרשה[5].
מוריס תיאר מאפיינים שונים בהתנהגות האנושית מנקודת מבט אבולוציונית, בתקופה בה ההסברים התרבותיים היו שמרניים יותר. כך, למשל, הוא טוען שהקשר הזוגי נוצר כדי לאפשר לגברים היוצאים לצוד לסמוך על נאמנות בת זוגם. הוא אף מציע כי שיער גוף דליל התפתח כיוון שעור חשוף מגביר את התחושתיות בקשר הזוגי.
כחמישית מהספר מוקדשת לנושא המיניות. שאר הספר עוסק בגידול ילדים, באלימות ומלחמה, בתזונה ובנוחות, ובדמיון והשוני בין האדם לבין בעלי חיים אחרים[6].
עיבודים לסרטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סרט משנת 1973 בבימויו של דונלד דרייבר, המבוסס בצורה רופפת מאוד על הספר, נעשה בכיכובם של ג'וני קרופורד וויקטוריה פרינציפ. בשנת 2006, הופק סרט עצמאי, המבוסס באופן רופף על הספר, שנכתב וביים על ידי דניאל מליץ, בכיכובם של ג'וש וייז, צ'לס סוויין, שון שאנקס, אמנדה מקדונלד, טוני לת'אן וקורבין ברנסן. מעבר לכך שהתסריטים שלהם מבוססים באופן רופף על ספרו, מוריס לא היה מעורב באף אחד מהסרטים. עם זאת בשנת 1981 שימש מוריס יועץ להפקת סרט ההרפתקאות ניצוץ החיים, שביים ז'אן-ז'אק אנו על פי תסריט מאת ז'ראר בראש[7].
ביקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסופרת איליין מורגן (אנ'), כותבת כי הספר "שינה את חייה באופן קיצוני".[8] בספרה רב המכר "מוצא האשה" (אנ') (1972), שנכתב בעקבות ספרו של מוריס, טענה שהתיאוריות של מוריס על גוף האישה הן פשוט תולדה מצערת של הפנטזיה הגברית, כאילו העולם נברא לספק את צרכיו של הגבר, ובייחוד את צרכיו המיניים. לטענתה השדיים לא נועדו לגברים, אלא למטרתה האמיתית של האבולוציה, מזון לתינוק. השדיים מייצרים מזון תינוקות אידיאלי - מזין, קל לעיכול, מלא ויטמינים וחומרי חיסון טבעיים - ושומרים עליו שיהיה סטרילי ובדיוק בטמפרטורה הנכונה בכל רגע שהתינוק זקוק לאוכל[9].
בשנת 2017, במאמר משותף לרגל 50 שנה ליציאת הספר לאור[10], כתב האנתרופולוג רובין דונבר (אנ') כי "הטענה המרכזית של מוריס, שחלק ניכר מההתנהגות שלנו ניתנת להבנה בהקשר של התנהגות בעלי חיים, בוודאי עמדה במבחן הזמן, גם אם חלק מהפרטים לא." וכי "הוא כנראה עדיין צודק בכך שאותן פיסות התנהגות אנושיות שמשפרות את החוויה המינית נועדו לקדם קשרים זוגיים - גם אם קשרים זוגיים אינם לכל החיים כפי שרבים הניחו אז."
עיתונאית המדע אנג'לה סייני (אנ') כתבה במאמר כי "כישלונו העקבי להבין את השפעת הפטריארכיה ודחיקת הנשים גובל במוזר". היא מציינת שהוא בחר להתעלם בניתוח שלו מחברות ציידים-לקטים מודרניות (למרות שהחברות הללו הן הקרובות ביותר כיום לאופן שבו בני האדם התפתחו), וכי טענתו שנשים היו בעיקר "עקרות בית" במשך כל ההיסטוריה ועבודת כפיים היא בעיקר עיסוק גברי אינה נכונה.
הביולוג בן גארוד (אנ') כתב במאמר כי "הרעיון הזה שאנחנו תוצר לוואי של מיליוני שנות אבולוציה ולא לבד כפסגה של איזו בריאה מיטיבה היה גילוי שכזה, שכשהספר יצא לאור הוא זעזע רבים. כן, זה נכתב כבר בעבר אבל מעולם לא באופן כל כך רהוט ואף פעם לא בצורה שכוונה לקהל שאינו מומחה." עוד כתב כי "העניין בקריאה של הקוף העירום הוא שהוא יכול לעשות אחד משני דברים: זה יכול לספק ניצוץ להצתה של מוח חוקר, או - אם זה גורם לעין שלך להתעוות בתדהמה, למשל על דעות מיושנות על המיניות - לגרום לך לעשות חשבון נפש על מה שאתה באמת יודע. הוא שולח אותך לתרגיל אקדמי, מסנן טיעונים משכנעים כדי לברור את השביב המפתה של ראיות אמפיריות."
הגנטיקאי אדם רתרפורד (אנ'), כינה במאמר את הספר "קצת יותר ממדע פנטזיה אירוטי" ו"ספר מלא ברעיונות מלהיבים אך יש להם מעט תוקף מדעי".
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אליעזרה איג-זקוב, החיה והיפהפיה, למרחב, 1 באוגוסט 1969 - סקירה של הספר
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "הקוף העירום" מאת ד"ר דסמונד מוריס, המתאר את האדם מנקודת מבטו של זואולוג, זכה לתפוצה עצומה באגגליה, למרחב, 15 בדצמבר 1967
- ^ רב מכר עולמי "הקוף העירום" מאת דסמונד מוריס - בעברית, מעריב, 4 בדצמבר 1969
- ^ 1967: The Naked Ape steps out, BBC
- ^ עמוס פריבס, מצפים שאתמסד, אבל מה יכול לשכנע אותי לסקס רק עם אחת?, באתר הארץ, 18 בפברואר 2019
- ^ פייר ברטלמי, לה מונד, תיאוריה חדשה מנסה להסביר למה גברים נמשכים לשדיים, באתר הארץ, 11 באפריל 2013
- ^ הקוף האנושי במערומיו, היום (עיתון ישראלי), 25 באוקטובר 1967
- ^ אורי קליין, יש לך אש? - "ניצוץ החיים" שחף ת"א, דבר, 13 ביוני 1982
- ^ https://www.newscientist.com/article/dn13714-life-changing-books-the-naked-ape/
- ^ אלאונורה לב, משל השדיים - השדיים כהמצאה מינית מודרנית, חדשות, 20 באפריל 1992
- ^ Robin Dunbar, Adam Rutherford, Ben Garrod, Angela Saini, The Naked Ape at 50: ‘Its central claim has surely stood the test of time ‘, The Guardian, Sun 24 Sep 2017
- ^ נקודת המוצא של מוריס לטענה זו היא שלנקבות כל היונקים בלוטות חלב המספקות את הצורך להזין את צאצאיהם, אך מבין הפרימטים רק אצל בני האדם בלוטות אלה מופגנות בצורה בולטת לעין