הריגה ברשלנות[1][2] (באנגלית: Manslaughter) הוא מונח משפטי המתייחס להרג של אדם באופן לא מכוון, בניגוד לרצח אשר מבוצע בכוונת זדון או בכוונה תחילה.[3] הריגה ברשלנות מתחלקת בדרך כלל לשתי קטגוריות עיקריות – הריגה מרצון (Voluntary Manslaughter) והריגה ללא כוונה תחילה (Involuntary Manslaughter).
ההגדרה של הריגה מרצון תקפה לרוב במקרים בהם אדם הורג אדם אחר בלהט הרגע כתוצאה מפרובוקציה, לרוב בנסיבות שעלולות לגרום אפילו לאנשים סבירים לאבד שליטה עצמית.[4] לדוגמה, אישה שבעלה התעלל בה במשך תקופה ממושכת, ובהתקף זעם הורגת את בעלה במהלך מריבה אינטנסיבית במיוחד, על אף שלא תכננה להרוג אותו, הדבר עשוי להיחשב להריגה מרצון.
ההגדרה של הריגה ללא כוונה תחילה תקפה לרוב במקרים של הרג לא מכוון של אדם כתוצאה מהתנהגות פזיזה או בשל רשלנות חמורה. המקרים הללו מתרחשים לרוב כאשר מעשיו של האדם שגרם להרג, על אף שלא בוצעו בזדון, מוכיחים כי הוא זלזל בביטחונם וברווחתם של אנשים אחרים. דוגמה נפוצה למקרים של הריגה ללא כוונה תחילה הם תאונות דרכים קטלניות שנגרמו משום שהנהג היה תחת השפעת אלכוהול או סמים.[5] על אף שייתכן שהנהג לא התכוון לפגוע באיש, החלטתו לנהוג בעת שהוא נמצא תחת השפעת אלכוהול/סמים מעידה על רשלנות חמורה, אשר גרמה לבסוף למוות של אדם אחר. מקרים בולטים נוספים של הריגה ללא כוונה תחילה יכולים לכלול תאונות שנגרמו כתוצאה משיטות עבודה מסוכנות, אי מתן טיפול הכרחי לאנשים, או צורות אחרות של רשלנות חמורה.
ההגדרות המשפטיות של הריגה ברשלנות עשויות להשתנות באופן משמעותי בהתאם לתחום השיפוט. עם זאת, הגורם המרכזי שמפריד בין הריגה ברשלנות לרצח הוא היעדר כוונה זדונית והעונש על הריגה בדרך כלל פחות חמור מאשר על רצח, אף על פי שעדיין מדובר בעבירה חמורה בעלת השלכות משפטיות כבדות משקל. במערכות משפט רבות מתייחסים להריגה מרצון כעבירה חמורה יותר מאשר הריגה ללא כוונה תחילה משום שלאדם שביצע את ההרג הייתה כוונה לפגוע, גם אם הכוונה להרוג לא הייתה מתוכננת מראש.
{{cite book}}
: (עזרה)