הרלדיקה קנדית (באנגלית: Canadian heraldry, בצרפתית: Héraldique canadienne) היא המסורת התרבותית, העיצוב, והסגנון של שלטי האצולה ושאר הסממנים ההרלדיים של קנדה המודרנית וההיסטורית כאחת. היא כוללת שלטי אצולה לאומיים, מחוזיים, אזרחיים ואישיים, אצולתיים, הרלדיקה כנסייתית, הרלדיקה כסמלילים עסקיים ותיאורים הרלדיים של שלטי אצולה.
רוב מרכיבי ההרלדיקה הקנדית מגיעים מהמסורות ההרלדיות של הממלכה המאוחדת ושל צרפת, ההרלדיקה הקנדית משלבת מוטיבים קנדים כמו הצמחייה ובעלי החיים הקנדים, אזכורים לתרבות הילידה של קנדה, וסמלים קנדיים ייחודים, כמו עלה עץ האדר שמגיע מהדגל הקנדי.
בשנת 1988, פיקוח על הרלדיקה עסקית ואישית הופרד מהרשויות באנגליה וסקוטלנד, עם היצירה של רשות ההרלדיקה הקנדית, כיום, לרשות יש תחום שיפוט מלא בנושא הענקת שלטי אצולה בקנדה.
שלטי אצולה משומשים בכל הרמות הממשלתיות בקנדה, במקרים רבים נכלל השימוש בסימנים מלכותיים כסממן של סמכות, כגון בבית הנבחרים הקנדי. השימוש בהתקני האצולה לא מוגבל לגופים ממשלתיים, למעשה, לכל אזרחי קנדה יש את הזכות להגיש מועמדות לקבל התקן אצולה, כמו כן, גם לעסקים ולמוסדות דתיים ישנה זכות זו.
הענקת שלטי האצולה מנוהלת על ידי מלכת קנדה, דרך המִשְׁנֶה שלה, המושל הכללי של קנדה.
לפני הגעת האירופאים לקנדה, האזרחים הקנדיים הילידים השתמשו באמנות סימבולית כדי לסמל את השתייכותם לשבט מסוים, או כדי להראות את ההישגים התרבותיים, הדתיים, והמאפיינים שלהם. למשל, תושבי החוף המערבי נהגו לגלף עמודי טוטם ומבני "לונגהאוס" (Longhouse) בנוסף לחפצי עץ קטנים יותר כמו קופסאות, מסכות וסירות קאנו. ההיסטוריה של סגנון ההרלדיקה האירופאי התחילה באימוץ סמל צרפת (הנוכחי) על ידי חוקר הארצות הצרפתי ז'אק קרטייה בשנת 1534, כאשר הוא הגיע לאדמה קנדית, שכיום ידועה בשם "מחוז גאספה".[1] מתחילת יישוב קדה ועד לחוזה פריז בשנת 1763 שלטי האצולה יובאו מצרפת או לחלופין, הוענקו על ידי הכתר הצרפתי. מקרה יוצא דופן הוא מקרה סמל נובה סקוטיה, שהוענק בשנת 1625 על ידי צ'ארלס הראשון (מה שהופך אותו ללסמל האצולה הישן ביותר בחבר העמים הבריטי מחוץ לממלכה המאוחדת),[2] שהיה בשימוש עד 1868, עד שהוחלף בהתקן חדש.[3] כאשר הסמל המקורי התגלה מחדש בשנת 1929 והחליף את גרסת 1868.[4][5]
הסמל הנוכחי של ניופאונדלנד ולברדור ניתן לחברה פרטית זמן קצר לאחר זה של נובה סקוטיה, על אף שלא נכנס לשימוש מחוזי עד שנת 1920 לערך.[6] הסמל של חברת מפרץ הדסון שומש לראשונה בשנת 1617 (על אף שלא קיים תיעוד של ההענקה ולכן לא נכנס לקולג' ההרלדים בלונדון עד שנת 1912[7]), ונמצא בשימוש עד היום, עם שינויים קוסמטים מינוריים בלבד.[8]
לאחר מימוש הסכם פריז, הכתר הבריטי אישר את העיצובים הצרפתים לשלטי האצולה. בין השנים 1763 ל-1867, בשנות הקונפדרציה הקנדית, יש מעט הוכחות לפעילות הרלדית מוגברת, אחרי הקונפדרציה, הרלדיקה בקנדה הופצה הרבה יותר, כולל הענקת שלטי אצולה למחוזות, עיריות, ואינדיבידואלים. בתקופה המיידית לאחר התפרקות הקונפדרציה, שלטי אצולה הוענקו לניו ברנזוויק[9], נובה סקוטיה,[4] אונטריו[10], וקוויבק[11], אף על פי שלא ניתנו לקנדה ככל. בתקופה בין הסכם פריז לייסוד הקונפדרציה, סמל הממלכה המאוחדת שימש כסמל זמני לרשות בקנדה.[3]
בין 1763 ל-1988, רשות ההרלדיקה בקנדה הייתה תחת קולג' ההרלדים בלונדון וחצר הלורד ליון באדינבורו, סקוטלנד.בסביבות שנת 1980, המלכה כתבה מכתב אשרה כדי ליצור את רשות ההרלדיקה הקנדית.[12][1]
לפני הקמת רשות ההרלדיקה הקנדית, אזרחים קנדים שרצו לקבל שלטי אצולה היו צריכים לפנות מאחת לשתי רשויות: מועצת ההרלדיקה בלונדון, או אם הם ממוצא סקוטי, לחצר ליון באדינברו.[12] התהליך היה ארוך ויקר למדי, ובנוסף, ההרלדים הבריטיים לא הכירו, לעיתים קרובות, את ההיסטוריה והסמלים הקנדים.[13] עקב הנסיבות הללו, קנדים רבים שחפצו בשלט אצולה דרשו משרד קנדי שינהל את תהליך ההענקה.[14]
בתחילת שנת 1967, תוכניות החלו להעברת הרשות ההרלדית ממועצת ההרלדיקה בממלכה המאוחדת לקנדה.[15] ה"דחיפה" העיקרית להקמת רשות הרלדיקה קנדית הגיעה בעיקר מ"החברה ההרלדית של קנדה" (כיום "החברה ההרלדית המלכותית של קנדה"[15]), על אף שהנושא לא התקבל כחשוב מאוד בעיני הממשלה.[14] בשנת 1986, ויקי האטינגטון, פוליטיקאית מקולומביה הבריטית, העבירה מכתב שמעודד יצירת רשות הרלדית קנדית למשרד מזכיר המדינה בזמנו, דייוויד קרומבי.[14] משרדו של קרומבי ארגן פגישה באוטווה בשנה העוקבת, שבה התארחו טובי ההרלדים של אותה התקופה. הפגישה הסתיימה במסקנה ש"יש המלצה חמה לממשלה ליצירת רשות הרלדית".
שנתיים לאחר מכן, ב-4 ביוני 1988, המושלת הכללית של קנדה דאז, ז'אן סווה, אישרה את הקמת הרשות ההרלדית הקנדית בזכות מכתב הרשאה שנחתם על ידי המלכה אליזבת השנייה, בייעוץ מועצת המלוכה של קנדה, ובהצגת המצב על ידי בנה, הנסיך אדוארד,[12][14] כתוצאה מכך, קנדה הפכה למדינה הראשונה בחבר העמים הבריטי מחוץ לממלכה המאוחדת שלה רשות הרלדית עצמאית.[12][14] בנוסף, קנדה מספקת שוויון מוחלט בנושאי העברת והורשת שלטי אצולה לנשים.[14] בנוסף, כל נושאי שלטי האצולה בקנדה זכאים לזכות להגן על התקני האצולה שלהם תחת חוק הסימנים המסחריים.[16]
הסמל הממלכתי של קנדה[17], הוא הסמל הרשמי של המולך הקנדי (ולכן גם של קנדה).[18][19] ההרלדיקה הקנדית כוללת מאפיינים קנדים מוכרים, למשל עלה המייפל, והשימוש ברובע הרביעי שהגיע מסמל ממלכת צרפת.[20] שמחליפים ומוסיפים לאלו שהגיעו מההרלדיקה הבריטית.[20]
ההתקנים משמשים כסממן לסמכות[21] בין סוגי המשרדים הממשלתיים הקנדים השונים, שכוללים את ראש הממשלה[22] והקבינט,[23] יושב ראש בית הנבחרים,[24] רוב בתי המשפט (לרבות בית המשפט העליון[25]), ולשעבר, הפרלמנט ועל גבם של הדרכונים הקנדים.[26]