הרעלת מזון סקומברואידית

הרעלת מזון סקומברואידית
תחום רפואת חירום עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 818338 עריכת הנתון בוויקינתונים
סיווגים
ICD-10 T61.1 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרעלת מזון סקומברואידיתאנגלית: Scombroid food poisoning) היא הרעלת מזון הנגרמת מאכילת דגים מסוימים, שלא טופלו כראוי לאחר שנדוגו מהים. בניגוד להרעלות מזון על ידי חיידקים ווירוסים התוקפים ישירות את מערכת העיכול, כאן קורית ההרעלה על ידי יצירת היסטמין בכמויות גדולות על ידי חיידקים.

הקולייסיים (שם מדעי: Scombridae) הם משפחת דגים שבהם רמת ההיסטידין גבוהה, וכן האפשרות להפוך להיסטמין. תופעה זו תוארה לראשונה במשפחה זו, ומכאן שם ההרעלה הזאת שנקראת גם "הרעלת דגים היסטמינית".

על המשפחה הזאת נמנים: טונה, מקרל דגים נוספים הם אנשובי, סרדינים, מליחים, מרלין, מהי מהי ועוד.

במעבדות לטיב דגה ופירות ים מתבצעות, בין היתר, בדיקות היסטמין בדגים ומוצריהם. בישול, עישון או הקפאת הדג אינם משנים את רמת ההיסטמין שבו.

סוגים שונים של חיידקים מכילים כמות גדולה של חומצת האמינו היסטידין שאינה רעילה. חיידקים, בעיקר Proteus Morgani מפרקים את ההיסטמין בעזרת האנזים היטידין דקרבוקסילז להיסטמין. אי הקפדה על הטמפרטורה מעודדת את החיידקים לפרק את ההיסטידין. בטמפרטורה הנמוכה מ-5 מעלות התפתחות ההיסטמין הופכת איטית. גם דרגת חומציות הנעה סביב pH 5.1 מעודדת היווצרות היסטמין וגם תנאי זה גורם להיווצרות ההיסטמין. דרגת החומציות בבשר הדגים נעה בין pH 5.5 ל-pH 7.0.

לאחר שנוצר ההיסטמין הוא נשאר ברקמת הדג ולא מושפע מבישול, עישון או הקפאה חוזרת.

סימני ההרעלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימני ההרעלה מופיעים 10–30 דקות מאכילת הדג והם מושפעים מכמות של ההיסטמין בדג. ההיסטמין הוא מתווך חשוב של דלקת; הוא משתחרר בעודף כאשר קיימת תגובה אלרגית, כולל אסתמה, וגורם לתסמינים של הלם אנפילקטי, בעיקר בעור (הרחבת כלי דם) ובמערכת הנשימה (כיווץ שרירי הסימפונות). לכן סימני ההרעלה הסקומברואדית דומים להתקף אסתמה והם:

  • הסמקה שמתחילה בפנים ומתפשטת לכל הגוף, מלווה בגירוד והזעה
  • טעם חריף בפה,
  • דופק מהיר והפרעות בקצב הלב.
  • כאבי בטן ושלשול
  • קוצר נשימה שיכול להיות חמור
  • נפיחות בפנים ובלשון שיכולה להיות מסוכנת ולחסום את קנה הנשימה.

הטיפול הוא במתן תרופות אנטי היסטמיניות כמו דיפנהידראמין או חוסמי H2 כמו רניטידין (זנטקס) וערוי נוזלים. במקרים קשים יש לתת אדרנלין כמו בהתקף קשה של אלרגיה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.