הרצאות על האסתטיקה

הרצאות על האסתטיקה
Vorlesungen über die Ästhetik

מידע כללי
מאת	גאורג וילהלם פרידריך הגל
שפת המקור	גרמנית
סוגה	מסה, הרצאה
הוצאה
תאריך הוצאה	1835
עורך	היינריך גוסטב הוטו

הרצאות על האסתטיקה (בגרמנית: Vorlesungen über die Ästhetik) הוא חיבור המורכב מאוסף של הערות מהרצאותיו של גאורג וילהלם פרידריך הגל בנושא אסתטיקה באוניברסיטת היידלברג ב-1818 ואוניברסיטת ברלין ב-1820/21, 1823, 1826 ו-1828/29. הוא הודפס כחיבור ב-1835 על ידי תלמידו היינריך גוסטב הוטו (אנ'), תוך שימוש בהערות בכתב ידו של הגל והערות שתלמידיו רשמו במהלך ההרצאות.

תולדות החיבור

לפי הגל האתונאים תפסו את משמעות הפסל "אתנה פרתנוס" במהותו התבונית מיידית, ללא צורך בשיפוט רפלקסיבי.^[1]

החוקרת לידיה מולנד (Moland) טוענת כי הבנת תורת האסתטיקה של הגל מאתגרת, בשל אופי החומרים ששרדו.^[2] אף שהגל הרצה על אמנות מספר פעמים, הוא מת לפני שהצליח לפרסם את המדריך שבו התכוון להשתמש כדי ללוות את ההרצאות. מתוך כתביו שפרסם בעודו בחייו, ישנם רק קטעים מועטים העוסקים באסתטיקה בפנומנולוגיה של הרוח, ופרק קצר בנושא בסוף האנציקלופדיה של המדעים הפילוסופיים.^[2]

תלמידיו לשעבר של הגל, היינריך גוסטב הוטו, שאסף לאחר מותו את רשימות ההרצאות שהגל התכוון להתאים לפרסום, שילב אותן עם מספר לא מבוטל של רשימות סטודנטים. בעוד שעבודה זו הייתה הטקסט הסטנדרטי במשך כמעט 200 שנה, מחקרים עדכניים יותר של אנמרי גטמן-סיפרט (אנ') הראו שיש כמות משמעותית של חומר בטקסט של הוטו שאינו מיוצג בהערות הסטודנטים, וכן לא ברור כמה מהחומר מבוסס במקור על כתבי יד שאבדו. בנוסף, הערות הסטודנטים מראים שהשקפותיו של הגל על אסתטיקה התפתחו עם הזמן, בעוד שהטקסט של הוטו מציג רק גרסה מלוקטת ומסונתזת של הגותו של הגל.^[2] למשל, ירמיהו יובל הראה שהתפתחות תפיסתו של הגל בהרצאות השונות על האסתטיקה משקפת את שינוי עמדותו ביחס ליהדות.^[3]

תוכן

הגל מקדיש חלק ניכר מהדיון באמנות הסינגולרית לויליאם שייקספיר

כפי שהציג זאת בספרו אנציקלופדיה של המדעים הפילוסופיים, האמנות היא חלק מהתחום האחרון בשיטתו של הגל, המכונה "רוח אבסולוטי" (יחד עם הדת והפילוסופיה שגבוהות ממנה בדרגתם הרוחנית).

האידאה של האמנות מתפתחת דרך שלושה מומנטים: האוניברסלי, הפרטיקולרית, הסינגולרי כמפורט להלן:

1. האוניברסלי - מוקדש למושג האידיאל האמנותי.
2. הפרטיקולרי - בוחן את אידיאל האמנות כשהוא מתממש בשלושה שלבים:
   1. אמנות סימבולית - פרה־קלאסית (אמנות מצרים העתיקה, אמנות הודו העתיקה).
   2. אמנות קלאסית - (אמנות יוון העתיקה, אמנות רומא העתיקה)
   3. אמנות רומנטית - מתחילה עם הופעת הנצרות על הבמת ההיסטוריה העולמית.
3. הסינגולרי - עוסק בבחינה של כל אחת מחמש האמנויות המרכזיות בסדר עולה של "פנימיות":
   1. אדריכלות
   2. פיסול
   3. ציור
   4. מוזיקה
   5. שירה

הגל מתעד את התפתחות האמנות מהאדריכלות הסמלית הפרדיגמטית לפיסול הקלאסי הפרדיגמטי ועד לאמנויות הרומנטיות של ציור, מוזיקה ושירה.

בניגוד לדעה רווחת, הגל בשום מקום לא מכריז על אמנות כ"מתה". מה שהוא אומר, בהצהרה מייצגת הוא, "עבורנו האמנות אינה נחשבת עוד כאופן הגבוה ביותר שבו האמת משיגה לעצמה קיום".^[4] הוא מדבר לעיתים קרובות על "התמוססות" [Auflösung] של האמנות, אך לא על קיצה [Ende]. זאת למרות שהוטו, עורך ההרצאות, השתמש במונח "קץ האמנות" לתיאור הרגע האחרון של צורת האמנות הרומנטית.

השפעה

האסתטיקה של הגל נחשבת בעיני רבים כאחת התיאוריות האסתטיות הגדולות ביותר שהופקו מאז אריסטו.^[5] התזה של הגל על הקץ ההיסטורי של האמנות הייתה נושא לוויכוחים רבים והשפיעה על הוגים כמו תיאודור אדורנו, מרטין היידגר, ג'רג' לוקאץ', ז'אק דרידה וארתור דנטו. הגל הושפע בעצמו יוהאן יואכים וינקלמן, עמנואל קאנט, פרידריך שילר ופרידריך וילהלם יוזף שלינג. היידגר כינה את ההרצאות של הגל על אסתטיקה "ההתבוננות המקיפה ביותר על מהות האמנות שיש למערב".^[6] היידגר גם מקדיש את אחרית של חיבורו מקורה של יצירת האמנות לדיון בתזת קץ האמנות של הגל.

ביבליוגרפיה

תמלול ההרצאות בגרמנית

• Vorlesung über Ästhetik. Berlin 1820/21. Eine Nachschrift, ed. H. Schneider. Frankfurt am Main: Peter Lang, 1995.
• Vorlesungen über die Philosophie der Kunst, ed. A. Gethmann-Siefert. Hamburg: Felix Meiner Verlag, 2003.
• Philosophie der Kunst oder Ästhetik. Nach Hegel. Im Sommer 1826. Mitschrift Friedrich Carl Hermann Victor von Kehler, eds. A. Gethmann-Siefert and B. Collenberg-Plotnikov. Munich: Wilhelm Fink Verlag, 2004.
• Philosophie der Kunst. Vorlesung von 1826, eds. A Gethmann-Siefert, J.-I. Kwon and K. Berr. Frankfurt am Main: Suhrkamp Verlag, 2004.

תרגומים לאנגלית

• Hegel, Georg Wilhelm Friedrich (1998). Aesthetics: Lectures on Fine Art Vol 1 Vol 2. Translated by T.M. Knox. Clarendon Press, Oxford University Press. ISBN 978-0-19-823816-4.
• Hegel, G.W.F. (29 ביולי 2004). Introductory Lectures on Aesthetics (באנגלית). Penguin UK. ISBN 978-0-14-191561-6. נבדק ב-9 באפריל 2022.

ספרות משנית

• ארתור דנטו, "תזת קץ האמנות אצל הגל", תרגום: אביעד שטיר, המדרשה 13, סתיו 2010.

• Adorno, Theodor W., 2004, Aesthetic Theory, Continuum International Publishing Group.
• Beiser, Frederick C., "Hegel's aesthetics: An overview". The Cambridge Companion to Hegel (באנגלית). Cambridge University Press. 29 בינואר 1993. doi:10.1093/oxfordhb/9780199355228.013.26. ISBN 978-1-139-82495-8. נבדק ב-24 במרץ 2022.
• Bungay, Stephen, 1984, Beauty and Truth. A Study of Hegel's Aesthetics. Oxford: Oxford University Press.
• Danto, Arthur Coleman, 1986. The Philosophical Disenfranchisement of Art. Columbia University Press.
• Danto, Arthur C., 1998, After the End of Art, Princeton University Press.
• Derrida, Jacques, 1987, The Truth in Painting, trans. Geoffrey Bennington & Ian McLeod. Chicago & London: Chicago University Press.
• Desmond, William (1 בינואר 1986). Art and the Absolute: A Study of Hegel's Aesthetics (באנגלית). SUNY Press. ISBN 978-0-88706-150-9. נבדק ב-9 באפריל 2022.
• Gethmann-Siefert, Annemarie, 1984, Die Funktion der Kunst in der Geschichte. Untersuchungen zu Hegels Ästhetik. Bonn: Bouvier (in German language).
• Gethmann-Siefert, Annemarie, Einführung in Hegel's Ästhetik, Wilhelm Fink (German).
• Geulen, Eva, 2006, The End of Art. Readings in a Rumor after Hegel, trans. J. McFarland. Stanford: Stanford University Press.
• Houlgate, Stephen (ed.), 2007, Hegel and the Arts. Evanston, Ill.: Northwestern University Press.
• James, David (3 בנובמבר 2011). Art, Myth and Society in Hegel's Aesthetics (באנגלית). A&C Black. ISBN 978-1-4411-6471-1. נבדק ב-9 באפריל 2022.
• Lukács, György, 2002, Hegel's Aesthetics, Graduate Faculty Philosophy Journal, vol. 23, Nr 2, 87-124.
• Maker, W. (ed.), 2000. Hegel and Aesthetics. New York.
• Moland, Lydia L. (2019). Hegel's Aesthetics: The Art of Idealism (באנגלית). Oxford University Press. ISBN 978-0-19-084732-6. נבדק ב-9 באפריל 2022.
• Moyar, Dean., "Hegel's Philosophy of Art". The Oxford Handbook of Hegel (באנגלית). Oxford University Press. 15 במאי 2017. ISBN 978-0-19-935523-5. נבדק ב-24 במרץ 2022.
• Olivier, Alain P., 2003. Hegel et la Musique. Paris (French).
• Peters, Julia (20 בנובמבר 2014). Hegel on Beauty (באנגלית). Routledge. ISBN 978-1-317-63523-9. נבדק ב-9 באפריל 2022.
• Pippin, Robert, 2009. "The Absence of Aesthetics in Hegel’s Aesthetics", The Cambridge Companion to Hegel and Nineteenth-Century Philosophy, New York [1].
• Roche, Mark-William, 1998. Tragedy and Comedy. A Systematic Study and a Critique of Hegel. Albany. New York.
• Rutter, Benjamin (29 ביולי 2010). Hegel on the Modern Arts (באנגלית). Cambridge University Press. ISBN 978-1-139-48978-2.
• Wyss, Beat, 1999, Hegel's Art History and the Critique of Modernity. Cambridge: Cambridge University Press.
• Winfield, Richard Dien, 1996. Stylistics. Rethinking the Artforms after Hegel. Albany, Suny Press.

קישורים חיצוניים

• הטקסט המלא (בגרמנית)
• הרצאות על האסתטיקה - מבחר מהרצאות הגל על אסתטיקה באתר Marxists Internet Archive (באנגלית)
• סטיבן הולגייט, "האתסטיקה של הגל" באתר האנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית)
• אמיר ירצקי, "הגל וסוף האמנות כפילוסופיה", באתר בצלאל גיליון 6# / ינואר 2020
• קץ האמנות: האסתטיקה על פי הגל - פרופ' פיני איפרגן בשיחה עם ד"ר אביב רייטר בערוץ היוטיוב של מכון ון ליר, 10 במאי 2021

הערות שוליים

1. Hegel, Georg Wilhelm Friedrich (1975a). Aesthetics: Lectures on Fine Art. Oxford University Press, p.427
2. Moland, Lydia L. (2019). Hegel's Aesthetics: The Art of Idealism. Oxford University Press.
3. ירמיהו יובל, חידה אפלה: הגל, ניטשה והיהודים, הוצאת שוקן, 1996
4. Houlgate, Stephen (ed.), 2007, Hegel and the Arts. Evanston, Ill.: Northwestern University Press.
5. סטיבן הולגייט האתסטיקה של הגל באתר האנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית)
6. Martin Heidegger, Gesamtausgabe, vol. 5, Frankfurt, 1977, p. 68.