השוטר אזולאי

השוטר אזולאי
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי אפרים קישון
הופק בידי אפרים קישון
איציק קול
מתי רז
תסריט אפרים קישון
עריכה אנה גורית
שחקנים ראשיים שייקה אופיר
זהרירה חריפאי
ניצה שאול
אבנר חזקיהו
יוסף שילוח
מוזיקה נורית הירש
צילום דוד גורפינקל
מדינה ישראלישראל ישראל
הקרנת בכורה 1 ביוני 1971
משך הקרנה 86 דקות
שפת הסרט עברית
סוגה דרמה קומית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס גלובוס הזהב לסרט הזר
מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

השוטר אזולאי היא דרמה קומית ישראלית, שכתב וביים אפרים קישון בשנת 1971. הסרט היה סרטו הראשון של קישון שלא התבסס על הומורסקות קיימות שלו. הסרט זכה להצלחה קופתית וביקורתית, היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר וזכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר, בפרס הסרט הזר בפסטיבל הסרטים של ברצלונה, בפרס הבמאי בפסטיבל מונטה-קרלו ובפרס השופטים באטלנטה.

תסריט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישון כתב את התסריט במיוחד למידתו של שייקה אופיר, כהרחבה לדמות השוטר השלומיאלי, התמים וטוב הלב (שעד לסרט זה - היה חסר שם), שאותה גילם אופיר בשניים מסרטיו הקודמים של קישון, "ארבינקא" (1967) ו"תעלת בלאומילך" (1969). לצידו של אופיר מופיעים בסרט כמה משחקניו הקבועים של קישון: זהרירה חריפאי ואבנר חזקיהו, כשלצידם ניצה שאול, איצקו רחמימוב ויוסף שילוח.

את הפסקול ואת שיר הנושא של הסרט, "בלדה לשוטר", הלחינה נורית הירש. אהוד מנור כתב את מילות שיר הנושא, ואושיק לוי מבצע אותו בפסקול הסרט.

עלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"השוטר אזולאי" מתאר את חייו של אברהם אזולאי (שייקה אופיר), שוטר ביפו, אשר במשך כל עשרים שנות שירותו במשטרה נותר שוטר פשוט בדרגת רב-שוטר. הסיבה העיקרית לכך היא כישלונותיו החוזרים בביצוע משימות שיטור פשוטות הנובעים מתמימותו וטוב לבו. אזולאי אינו מבחין בפריצות המתרחשות במשמרתו, מתקשה בביצוע מעצרים בשל לבו הרחום, ונכון להאמין לסיפורים כוזבים בעליל של הפושעים בהם הוא נתקל.

כישלונותיו החוזרים של אזולאי מביאים את מפקד התחנה, פקד לפקוביץ' (אבנר חזקיהו), ומפקדו הישיר, הסמל בז'רנו (איצקו רחמימוב), למסקנה כי אין לחדש את חוזה העסקתו, אף שלבם נכמר עליו. בינתיים, אזולאי מתאהב בזונת רחוב בשם מימי (ניצה שאול). אזולאי לוקח מהתחנה את תמונתה של מימי ומטמין אותה בארנקו.

אזולאי נשוי לבטי (זהרירה חריפאי), אישה חולנית ומנועה מללדת, ויחסיהם דומים יותר ליחסים בין בן ואם מאשר ליחסים בין בעל לאישה. בטי מוצאת את תמונתה של מימי וקורעת אותה בעלבון, אך אזולאי מדביק את התמונה מחדש בחשאי. בתקופה זו אזולאי לעיתים חולם בהקיץ על רגעי חתונה עם מימי.

כאשר פקד לפקוביץ' רומז לאזולאי כי הוא עומד בפני הדחה, הוא מנסה בכל כוחו לרשום לזכותו הישג שיותיר אותו במשטרה ומקפיד להביא ללפקוביץ' שקית בורקס שאפתה בטי, אשתו. ללא ידיעתו של אזולאי, מתגייסים לעזרתו פושעי השטח הגדול ביפו, ובראשם עאמר (יוסף שילוח), המחליטים לביים מעשה פשע, אותו לכאורה יחשוף אזולאי, ובכך יימנעו פיטוריו.

אף על פי שאזולאי התמים והשלומיאל מתקשה בחשיפת מעשה הפשע המבוים על אף הרמזים הגסים שמותירים לו הפושעים, הוא בסוף "מצליח לסכל" את מעשה הפשע וזוכה בפעם הראשונה להערכת עמיתיו ומפקדיו. חוזהו של אזולאי לא מחודש אך הוא מקודם בשתי דרגות כאות להערכה, וכך הוא אמנם לא ממשיך בשירות המשטרה, אך פורש עם דרגה אשר מבטיחה לו פנסיה גבוהה יותר.

סצנת הסיום

סצנת הסיום של הסרט נחשבת בעיני רבים אחת הסצנות המרגשות ביותר בקולנוע הישראלי. אזולאי יוצא מבניין מטה המשטרה (כיום מלון סטאי, ביפו) כשלצידו נמצאים בטי, אלברט ומשיח, הוא עוצר בסמוך למגרש המסדרים בזמן שבו מבצעים השוטרים הטירונים חזרה לתרגילי סדר בפיקוד בז'רנו. כאשר הם חולפים על פניו, הם מצדיעים לכיוונו, אזולאי שרואה בהצדעה המיועדת אליו כאות והערכה, מצדיע בחזרה ובהתרגשות רבה עד כדי בכי.

סקירה כללית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופיר גילם את אזולאי כאדם בדרך ללא מוצא: לכוד בנישואים לא מאושרים ותחת לחץ מתמיד, פנימי וחיצוני, לעשות את הדבר האחד שהוא אינו רוצה ואינו יכול לעשות: ללמוד את חוקי המשחק שבאמצעותם אנשים מתקדמים בחיים.

אזולאי מפגין בכמה מקרים את יכולתו לדבר עם אנשים שונים בשפתם. הוא מפגין שליטה בצרפתית כאשר הוא מדריך שוטרים אורחים מצרפת שבאו לבקר במטה המשטרה. כאשר באים השוטרים לפזר הפגנה של חרדים, הוא פונה אל החרדים ביידיש ומפגין את בקיאותו בתנ"ך, ובכך הופך את ההפגנה האלימה לשיח חכמים. פעם אחר פעם הוא מפגין את יכולתו לראות את האדם שמאחרי התפקיד: הפושע, הזונה, או המפגין הם עבורו בני אדם כמותו, לא ישויות אנונימיות.

תפישת עולמו הפסימית של קישון מתבטאת בזיהוי שלו בין "התקדמות בחיים" ובין רמיסתם של אנשים אחרים. אזולאי של אופיר אינו מסוגל לכך. הוא מעדיף לסייר בלילות כשוטר מקוף פשוט, משום שהמגע עם אנשים אחרים מעניק לו סיפוק. עונשו הוא השלכה ממסלול החיים היחידי האפשרי עבורו.

סרט המשך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפרים קישון שקל ליצור סרט המשך, בו אזולאי הוא נהג מונית, אשר בסופו של דבר חוזר לשירות במשטרה.

שחקנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפצה בינלאומית של הסרט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט "השוטר אזולאי" הופץ ברחבי העולם בהפצה בינלאומית, בדרך כלל בשם "The Policeman" (מילולית: "השוטר"). הסרט הוקרן לראשונה בארצות הברית באוקטובר 1971.

מועמדויות וזכיות בפרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השוטר אזולאי במדיות שונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997 שודרה בטלוויזיה החינוכית הישראלית התוכנית "הכל אנשים" בהנחייתו של מודי בר-און. אחד מפרקי הסדרה הוקדש לשייקה אופיר. וחלק מהפרק הוקדש לסרט.

בעונה השלישית של "קופה ראשית" מתכננת הדמות של ניסים הקצב ניסיון להציל את שומר הסופר מפיטורין, על ידי כך שינסה לעזור לו להצטייר כגיבור כפי שקרה בשוטר אזולאי. בסופו של הפרק, בשחזור מדויק של סצנת הסיום של הסרט, מצדיע מרדכי צ'יבוטרו בגילומו של יעקב בודו לשוטר אשר בא לחקור אותו אודות המקרה.[1]

פרסומות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופיר גילם את דמותו של השוטר אזולאי בפרסומת לבנק דיסקונט. 28 שנים לאחר מותו, באישור אלמנתו, פרסומת זו היוותה בסיס לפרסומת חדשה יותר, בהשתתפותם של מודי בר-און וישראל קטורזה, כמחווה לאופיר המנוח.

בפברואר 2021 חברת יס השיקה פרסומת בה השתתפה הזמרת נועה קירל שביצעה בו את שיר הנושא של הסרט "בלדה לשוטר". בפרסומת היה שימוש גם בדמותו של השוטר ללא כל אישור מחברת ההפקה, דבר שגרם ליציאת הליכי תביעה כנגד החברה.

הצגת תיאטרון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2009 הועלתה הגרסה הבימתית של הסרט בתיאטרון "הבימה" בכיכובו של מוני מושונוב. בעיבוד הבימתי, שנכתב על ידי דניאל לפין ובוים על ידי מיכה לבינסון, משתתפים בין היתר אריה מוסקונה (לפקוביץ'), דב רייזר, שלומי קוריאט (עאמר), רוברט הניג (פרנץ קישהונט), גבי עמרני (אלברט, "התימני"), רותי לנדאו (בטי) וקבוצת בוגרי בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי".

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: השוטר אזולאי

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ קופה ראשית עונה 3🛒 | שוד ושבר - פרק 17, סרטון בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 26:48)


פרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר
1965‏-1980 ג'ולייטה של הרוחות (1965) • גבר ואישה (1966) • לחיות בשביל לחיות (1967) • מלחמה ושלום (1968) • Z‏ (1969) • נוסע עובר בגשם (1970) • השוטר אזולאי (1971) • המהגרים, העולם החדש (1972) • הולכי הרגל (1973) • תמונות מחיי נישואין (1974) • שקרים שסיפר לי אבי (1975) • פנים מול פנים (1976) • יום מיוחד (1977) • סונטת סתיו (1978) • כלוב העליזים (1979) • טס (1980)
1981‏-2000 מרכבות האש (1981) • גנדי (1982) • פאני ואלכסנדר (1983) • המעבר להודו (1984) • הסיפור הרשמי (1985) • התקיפה (1986) • סיפורים שסיפרתי לאמא (1987) • פלה הכובש (1988) • סינמה פרדיסו (1989) • סיראנו דה ברז'רק (1990) • אירופה אירופה (1991) • הודו סין (1992) • שלום לפילגש (1993) • פארינלי (1994) • עלובי החיים (1995) • קוליה (1996) • החיים שלי בוורוד (1997) • תחנה מרכזית (1998) • הכל אודות אמא (1999) • נמר, דרקון (2000)
2001‏-היום שטח הפקר (2001) • דבר אליה (2002) • אוסמה (2003) • הים שבפנים (2004) • גן עדן עכשיו (2005) • מכתבים מאיוו ג'ימה (2006) • הפרפר ופעמון הצלילה (2007) • ואלס עם באשיר (2008) • סרט לבן (2009) • בעולם טוב יותר (2010) • פרידה (2011) • אהבה (2012) • יפה לנצח (2013) • לוויתן (2014) • הבן של שאול (2015) • היא (2016) • משום מקום (2017) • רומא (2018) • פרזיטים (2019) • מינארי (2020) • הנהגת של מר יוסוקה (2021) • ארגנטינה, 1985 (2022)
יצירותיו של אפרים קישון (רשימה חלקית)
מחזות הכתובה (1959) • אף מלה למורגנשטיין (1959) • הו, הו יוליה (1972)
סרטים סאלח שבתי (1964) • ארבינקא (1967) • תעלת בלאומילך (1969) • השוטר אזולאי (1970) • השועל בלול התרנגולות (1977)
תוכניות טלוויזיה ייסורי אפרים (1995)
ספרים השועל בלול התרנגולות (1955) • נקמתו המתוקה של פיקאסו (2004)
שונות חבילה הגיעה
מועמדים ישראליים לפרס אוסקר
הסרט הזר הטוב ביותר 1964: "סאלח שבתי" • 1971: "השוטר אזולאי" • 1972: "אני אוהב אותך רוזה" • 1973: "הבית ברחוב שלוש" • 1978: "מבצע יונתן" • 1985: "מאחורי הסורגים" • 2008: "בופור" • 2009: "ואלס עם באשיר" • 2010: "עג'מי" • 2012: "הערת שוליים"
השחקן הטוב ביותר 1971: חיים טופול - "כנר על הגג" בתפקיד טוביה החולב
הצילום הטוב ביותר 1991: אדם גרינברג - "שליחות קטלנית 2: יום הדין"
הסרט התיעודי הטוב ביותר 1974: "המכה ה-81" • 2012: "חמש מצלמות שבורות" • 2012: "שומרי הסף"
הסרט הקצר הטוב ביותר 2014: "איה" • 2018: גיא נתיב - על הפקת "Skin" (זכייה) • 2021: עין לבנה
מיקס הסאונד הטוב ביותר 2013: ניב אדירי - "כוח משיכה" (זכייה)