השחתת איבר המין הנשי או מילת נשים היא שם כולל שניתן למנהגים מסורתיים שונים שמערבים חיתוך מלא או חלקי של איבר המין הנשי[1]. אוכלוסיית ניגריה מונה כ-150 מיליון איש, מתוכן 52% הן נשים. בקרב נשים מבוגרות בניגריה, השכיחות לביצוע מילה עומדת על 41%. שיעור השכיחות יורד בהדרגה לפי הגיל, ובקבוצות הגיל הצעירות אחוז הנשים שעברו השחתת איבר המין הנשי נמוך יותר. במרבית האזורים בניגריה, השחתת איבר המין הנשי מבוצעת בגיל צעיר מאוד וללא קבלת הסכמה על ידי הפרט. המנהג נפוץ בקרב מוסלמים ונוצרים, ובניגריה האזורים הנוצריים מרבים יותר לבצע השחתת איבר המין הנשי[2]. החל משנת 2015, השחתת איבר המין הנשי אינה חוקית בניגריה, אך מבוצעת עדיין בהיקפים גדולים.
השחתת איבר המין הנשי היא מנהג מסורתי שכולל חיתוך (מלא או חלקי) של איבר המין הנשי. מורכב לעקוב אחר התפתחות מנהג זה לאורך ההיסטוריה וקשה להצביע על מועד התחלתו, וכן קיים שוני בין חברות שונות. השחתת איבר המין הנשי הייתה נהוגה על ידי הפיניקים, האתיופים והמצרים בתחילת המאה החמישית לפני הספירה. בדו"ח משנת 1969 שערכה המשלחת המדענית הגרמנית, דיווח על השחתת איבר המין הנשי היה שכיח למדי במדינות המזרח התיכון וסביבתן. השחתת איבר המין הנשי לא נהוגה רק באזור אחד של העולם, אלא יש הערכה שיש בין 85 מיליון ל-114 מיליון נערות ונשים שעברו כריתה של חלק אחת או יותר מהפות, רובן מתגוררות באפריקה אך ישנן גם באסיה ובייחוד בארצות הברית ובקנדה. לפי נתונים של האו"ם, 27% מהנערות החיות בניגריה עברו השחתת איבר המין הנשי[1].
סוגי השחתת איבר המין הנשי שנפוצים בניגריה הם הסרה חלקית או מלאה של אברי המין החיצוניים (שקרויים "השחתת איבר המין הנשי", "גישרי" ו-Hymenectomy (כריתת קרום הבתולים))[1].
השחתת איבר המין הנשי מתבצעת באופן נרחב בניגריה, ובגלל האוכלוסייה הרבה שלה, בניגריה יש את המספר הגבוה ביותר של נשים שעברו מילה. השכיחות הגבוהה ביותר להשחתת איבר המין הנשי היא בדרום ניגריה בקרב נשים מבוגרות ועומדת על 77%. בדרום מזרח ניגריה השכיחות עומדת על 68% ובדרום מערב 65%. בצפון ניגריה האחוזים יחסית נמוכים יותר. בניגריה, מבין שש הקבוצות האתניות הגדולות: יורובה (Yoruba), האוסה (Hausa), פולאני (Fulani), איגבו (Igbo), איג'או (Ijaw) וקנורי (Kanuri), רק קבוצת הפולאני (Fulani) לא מבצעת השחתת איבר המין הנשי באף אחת מהצורות. בצפון ובדרום ניגריה הסוג הנפוץ ביותר של השחתת איבר המין הנשי הוא כריתת מלאה או חלקית של הדגדגן[2].
הגיל שבו מתבצעת השחתת איבר המין הנשי משתנה מאזור לאזור. יש מקומות שהשחתת איבר המין הנשי מתבצעת מוקדם ככל האפשר, ובמקומות אחרים זה מתעכב עד לגיל ההתבגרות או כאשר האישה בהריונה הראשון. הניתוח מבוצע בדרך כלל על ידי מרפאים מסורתיים, דולות מסורתיות או מיילדות מנוסות[1]. ברוב האזורים בניגריה מילת נשית מתבצעת בגיל צעיר מאוד ללא הסכמת הפרט. השחתת איבר המין הנשי אינה קשורה לדת, גם מוסלמים וגם נוצרים מבצעים זאת, אך זה יותר נפוץ באזורים נוצרים ברחבי ניגריה[2].
להשחתת איבר המין הנשי סיבות שונות: החל מטקס דתי, חניכת נשיות, טקס כניסה לשבט, טעמים אסתטיים ועוד. בקהילות מסוימות מילת הנשים צוינה כטקס דתי. מעניין לציין שהשחתת איבר המין הנשי מתבצעת בקרב מוסלמים, נוצרים ואחרים, אך אין ראיות ברורות במקורות הדתיים לתמיכה בכך. השחתת איבר המין הנשי מבוצעת לעיתים כטקס חניכת נשיות או כטקס כניסה לשבט. סיבה חשובה לביצוע השחתת איבר המין הנשי היא כדי לשמור על בתולי האישה עד לנישואיה, או כדי להוות אמצעי להפחתת תשוקה מינית של נערות.
מנהג מילת הנשים ייחודי ושונה ממרבית המנהגים המסורתיים הקיימים מפני תוצאות הלוואי החמורות בפן הפיזי, החברתי והפסיכולוגי. זוהי אחת הסיבות שמנהג זה ממשיך להתקיים למרות שיפור תנאי המחיה ואיכות החיים בתחום החינוך, הבריאות והכלכלה. ברוב המקרים השחתת איבר המין הנשי מתבצעת ללא הרדמה ובתנאי תברואה ירודים. השחתת איבר המין הנשי ברוב המקרים גורמת לנזקים בריאותיים ממשיים. הסיבוכים האפשריים תלויים בסוג ובהיקף התהליך. תופעות הלוואי רבות, כגון אובדן פוריות, זיהומים, אובדן היכולת לחוות עונג מיני ואף מוות[1]. מחקר שבחן 290 נשים סומליות שעברו השחתת איבר המין הנשי מצא כי 39% מהן סבלו מסיבוכים משמעותיים. הסיבוכים המרכזיים שעלו היו דימום, זיהום ועצירת שתן. 37% מהנשים דיווחו כי סבלו מסיבוכים כמו ציסטות באזורי הקטיעה ובעיות בהטלת שתן. 40% מהנשים סבלו מסיבוכים בעת קבלת הווסת[3].
השחתת איבר המין הנשי היא תופעה תרבותית ולא תופעה דתית. בעולם המערבי קל להניח שיש קשר מובהק לדת אך לא כך הדבר. בבחינה של מגוון רב של טקסטים דתיים לא ניתן למצוא את מנהג מילת הנשים אך עדיין פעמים רבות משויך המנהג לדת. הפרשנות של אנשי הדת את הטקסטים הדתיים היא זו שהשרישה את המנהג בקרב אוכלוסיות שונות[4].
מתוך כלל הנשים בניגריה שעברו מילה, 37% מהן אינן רוצות שמילת הנשים תימשך. מתוך סך הנשים שאינן רוצות בהמשכיות המנהג של השחתת איבר המין הנשי, 61% טוענות שמילת הנשים היא מסורת פוגענית ולכן אינן רוצות בהמשכיותה. 22% נשים טוענות שמילת הנשים נוגדת את הדת. סיבות נוספות להתנגדות למנהג הן סיבוכים רפואיים (22%), ניסיון אישי כואב (10%) ופגיעה בכבוד האישה (10%). עם זאת, קיימת עדיין תמיכה במנהג באזורים בהם הוא מושרש עמוק במסורת המקומית[2].
לפי נתוני האו"ם משנת 2014, כרבע מהנשים בניגריה עברו השחתת איבר המין הנשי. המנהג נאסר בחוק בחלק מהאזורים בניגריה, רובן בדרום הנוצרי, אך כיום חל איסור לבצע את המנהג בכל אזורי המדינה. ניגריה הוציאה את מנהג מילת הנשים אל מחוץ לחוק בשנת 2015. החתימה על החוק הייתה אחד הצעדים האחרונים שביצע הנשיא גודלאק ג'ונתן בתקופת כהונתו. החוק גם אוסר על גברים לנטוש את נשותיהם או ילדיהם בלא תמיכה כלכלית. פעילי זכויות אדם שמתנגדים להשחתת איבר המין הנשי בניגריה שמחו על חקיקת החוק, ומקווים שתהיה השפעה גם על מדינות שונות באפריקה בהן השחתת איבר המין הנשי אינה אסורה בחוק. הם מציינים את החשיבות שיש באכיפת החוק ויישומו. פעילים אלו טוענים שהדרך לסיום המאבק נגד השחתת איבר המין הנשי עודנה ארוכה[5].