השלום
 | |
| אירנה ופלוטוס (שלום ועושר): עותק רומאי של יצירה של הפסל היווני קפיסטודוס הזקן (בערך 370 לפנה"ס), שעמדה בשעתו באראופגוס. | |
| כתיבה |
אריסטופאנס  |
|---|---|
| סוגה |
הקומדיה היוונית העתיקה של אריסטופאנס |
| הצגת בכורה |
421 לפנה״ס |
| שפה |
יוונית עתיקה |
  | |
השלום היא קומדיה יוונית שנכתבה על ידי המחזאי היווני אריסטופאנס. ההצגה הוצגה לראשונה בשנת 421 לפנה"ס באתונה וזכתה בפרס שני בתחרות בה השתתפה.
במחזה זה תוקף אריסטופאנס את בני תקופתו ובהם אוריפידס, ראקינוס, קליאון והיפרבולוס. המחזה נכתב זמן קצר לאחר חוזה השלום של ניקיאס, ותוקף בציניות רבה את החוזה.
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גיבור המחזה הוא החקלאי הזקן טריגאאוס. בעוד אתונה וספרטה לוחמות אחת בשנייה במלחמה הפלופונזית, עולה טריגאאוס על חיפושית זבל ענקית, בסגנון רכיבתו של בלרופון על פגסוס, במטרה לעוף אל השמים ולהיפגש שם עם זאוס. חלק של המחזה רצוף בדיחות נמוכות, באשר חיפושית הזבל ניזונה מגללים. משרתיו של טריגאאוס נדרשים לאסוף מספיק גללים על מנת שיהיה לחיפושית מה לאכול במסעה, ואנשי העיר נדרשים שלא לעשות צורכיהם על מנת שלא להסיח את דעתה של החיפושית במעופה.
טריגאאוס מגיע לשמים ומגלה שכל האלים האולימפיים למעט הרמס עזבו את השמים והשאירו אותם בשליטת "מלחמה" ו"אי סדר". כמו כן הוא מגלה כי אלת "השלום" נכלאה בתוך בור עמוק מכוסה באבנים כבדות. "מלחמה" ו"אי סדר" ישבו יחד ותכננו תוכניות להרוס את יוון, אחת התוכניות היא לרמוס את כל ערי יוון עם עלי אולם הם לא מוצאים אף עלי.
בעודם מחפשים עלי, מצליח טריגאאוס לקרוא למקהלה (חקלאים של ערים יווניות שונות) העוזרים לו לשחרר את אלת השלום מכלאה. בעלי מלאכות המרוויחים מהמלחמה (כגון יצרני הנשק) מנסים להפריע להם במלאכתם אולם לבסוף הם מצליחים לשחרר את אלת השלום.
אלת השלום מגיעה, מלווית ב"יבול" ו"פסטיבל" אולם היא כועסת על היוונים (מאחר שאלה הפרו הסכמי שלום רבים), והיא מוכנה לדבר עם היוונים רק באמצעות הרמס. לבסוף היא משתכנעת לשוב לאתונה.
טריגאאוס מסכים לשאת את יבול, ופסטיבל נשלח להכין את החגיגה. כבש נבחר כקורבן אולם אלת השלום אינה מוכנה לשפיכות דמים, גם של כבש. אורקל שמגיע ומנבא נגד השלום מגורש מהמקום.
מאחר שהמלחמה נגמרה מגיעים סוחרי הנשק ומנסים למכור את מרכולתם במכירת חיסול - אולם איש לא קונה אותה. טריגאאוס מציע לרכוש מגן בתור כיסא, וחניתות בתור תמוכות לגפן, והסוחרים עוזבים את המקום בכעס. המחזה מסתיים בחתונתם של טריגאאוס ויבול.
תרגומים ועיבודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תרגומים לאנגלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בנג'מין ב. רוג'רס, 1924.
- ארתור ס. ויי, 1934.
- ג'ורג' תיאודוריטיס, 2002: טקסט מלא.
תרגומים ועיבודים לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]באפריל 1968 עלה "השלום", בעיבוד ובימוי של אריה זקס עם צוות "במת השחקנים", שכלל בין היתר את אמנון מסקין, לבנה פינקלשטיין וטוביה צפיר. את הכוראוגרפיה למחזה יצרה גליה גת, רקדנית להקת בת שבע, ואת התלבושות והמסכות יצרה עדה המאירית[1]. המחזה זכה לביקורות חיוביות[2], והוא הוצג בתל אביב ובירושלים. לאחר שהוצג פעם אחת באולם "בית העם" בירושלים, פנו גורמים דתיים לעירייה ודרשו שלא יוצג יותר, מאחר שבסצנה אחת לקראת סיום המחזה מופיעה אחת השחקניות בחזה חשוף[3]. עקב כך עבר המחזה מאולם "בית העם", שהיה בבעלות העירייה, לאולם "מיטשל" שהיה שייך להסתדרות[4].
המחזה תורגם לעברית בשנת 2005 על ידי זיוה כספי ויצא לאור בהוצאת מגנס.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- השלום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ טלילה בן זכאי, "השלום" התחיל לרוץ, מעריב, 9 באפריל 1968
- ^ יורם קניוק, אחרי בכורה - "השלום" לאריסטופנס ב"במת השחקנים", דבר, 21 באפריל 1968
משה נתן, עדלאידה למען השלום, למרחב, 26 באפריל 1968
דב בר-ניר, שלוש הנאות תיאטרוניות, על המשמר, 26 באפריל 1968
רם עברון, השלום כנערה עירומה, למרחב, 10 באפריל 1968
סטפאן גלברט, גישושי שלום ב...אולימפוס, על המשמר, 15 במאי 1968 - ^ המחזות הרציניים והנועזים ביותר בתבלין של עירום, "העולם הזה", גיליון 1597 מ-10 באפריל 1968, עמוד 25
- ^ תמר אבידר, החזה החשוף של השחקנית במחזה "השלום' ־ הפריע לדתיים בירושלים, מעריב, 21 באפריל 1968
| מחזות אריסטופאנס | ||
|---|---|---|
|
