התרבות המוּשָאבִּית (גם מֻשַאבִּית) היא תרבות ארכאולוגית של ציידים־לקטים בחצי האי סיני, בנגב ובדרום ירדן. התרבות שייכת לשלב האמצעי של התקופה האפיפלאוליתית ומתוארכת לכ-17,500 עד 15,000 שנים לפני זמננו, בת זמנה של התרבות הכבארית הגאומטרית של האזור הים-תיכוני של הלבנט. התרבות מוגדרת לפי כלי הצור המסותתים האופייניים לה, מיקרוליתים קמורים שהוכנו בטכניקת הנקר המיקרוליתי (Microburin Technique)[1].
התרבות קרויה אחר ואדי מושאבי בצפון חצי האי סיני.
במחקר קיימת סברה כי בני התרבות המושאבית נדדו ממצרים, כפי הנראה מדלתת הנילוס, לסיני. המושאבים הגיעו לסיני בעת של נוחות אקלימית שהתאפיינה בריבוי משקעים והתחממות מתונה. נינוחות זאת הובילה, אולי, לריבוי אוכלוסייה. בהגיעם לסיני ולנגב, פגשו בני התרבות המושאבית בכבארים הגאומטריים. נמצאו דוגמאות אחדות לאתרים מושאביים שנבנו על גבי אתרים כבאריים ולהפך.
בתרבות המושאבית קשורות מספר סברות. אחת מהן, סברה אשר טוענת כי הם למעשה פיתוח של התרבות הניצנית האזורית, מטילה ספק ברקע הצפון אפריקני. סברות אחרות קושרות אותם לצמיחת התרבות הרמונית ודרכה התרבות הנאטופית, יושבי-הקבע הראשונים בלבנט.
תרבויות פלאוליתיות ואפיפלאוליתיות בארץ ישראל | ||
---|---|---|
תרבויות התקופה הפלאוליתית התחתונה | התרבות האולדובאית (2,600,000–1,000,000) • התרבות האשלית (1,750,000–400,000) • התרבות האשלו־יברודית (400,000–220,000) | |
תרבויות התקופה הפלאוליתית התיכונה | התרבות המוסטרית (250,000–49,000) | |
תרבויות התקופה הפלאוליתית העליונה | התרבות האחמרית (45,000–25,000) • התרבות האוריניאקית (37,000–33,000) • התרבות העתליתית (35,000–33,000) • התרבות המשראקית (23,500–19,000) | |
תרבויות התקופה האפיפלאוליתית | התרבות הכבארית (24,000–18,000) • התרבות הכבארית הגאומטרית (18,000–15,000) • התרבות הנאטופית (15,000–11,700) • התרבות המושאבית (17,500–15,000) • התרבות הרמונית (17,500–11,700) • התרבות החריפאית (12,800–11,700) |