| לידה |
29 באוגוסט 1965 (בן 59) מלבורן, פלורידה, ארצות הברית |
|---|---|
| עמדה | סנטר |
| גובה | 2.13 מטרים |
| מספר | 32, 41, 55 |
| מכללה | אוניברסיטת ואנדרבילט |
| דראפט |
בחירה מספר 11, 1988 שיקגו בולס |
| קבוצות כשחקן | |
|
1988–1995 1995–1999 1999–2000 2000–2001 |
שיקגו בולס סן אנטוניו ספרס שיקגו בולס פורטלנד טרייל בלייזרס |
| הישגים כשחקן | |
| 4 זכיות באליפות ה-NBA (1991–1993, 1999) | |
ויליאם אדוארד "ויל" פרדו (באנגלית: William Edward "Will" Perdue; נולד ב-29 באוגוסט 1965) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, אשר שיחק בליגת ה-NBA בין השנים 1988–2001. בעונות 1991–1993 זכה ב-3 אליפויות NBA רצופות כשחקן שיקגו בולס, ובעונת 1999 זכה באליפות נוספת כשחקן סן אנטוניו ספרס. ממוצעיו הכוללים לאורך 13 עונותיו בליגה הם 4.7 נקודות ו-4.9 ריבאונדים למשחק.[1]
פרדו נולד בעיר מלבורן שבפלורידה, ובין השנים 1983–1988 למד באוניברסיטת ואנדרבילט אשר בנאשוויל, טנסי. בעונת 1987/1988 רשם ממוצעים של 18.3 נקודות ו-10.1 ריבאונדים למשחק עבור קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה, והוביל אותה להעפלתה השנייה אי פעם לשלב שמינית גמר טורניר אליפות המכללות (NCAA Sweet Sixteen). במשחק שמינית הגמר הפסידה ואנדרבילט בתוצאה 64–77 לאוניברסיטת קנזס, וזו המשיכה לזכייה באליפות הטורניר. בסיום עונה זו זכה פרדו בפרס שחקן העונה של המחוז הדרום-מזרחי (SEC).[2]
בדראפט ה-NBA 1988 נבחר פרדו על ידי שיקגו בולס, בבחירה ה-11.[3] בעונות 1991 עד 1993 זכה עם הבולס ב-3 אליפויות רצופות, כמחליפו מהספסל של הסנטר ביל קרטרייט. בעונת 1994/1995 שימש לראשונה כשחקן חמישייה קבוע, העמיד ממוצעים של 8.0 נקודות ו-6.7 ריבאונדים למשחק, וסייע לשיקגו להשיג 47 ניצחונות בהיעדרו של כוכב הקבוצה מייקל ג'ורדן אשר פרש ממשחק.
באוקטובר 1995 הועבר פרדו בטרייד לסן אנטוניו ספרס, בתמורה לדניס רודמן.[4] בעונת 1996/1997 קבע שיאי קריירה של 8.7 נקודות ו-9.8 ריבאונדים בממוצע למשחק. בעונת 1998/1999 זכה עם הספרס באליפות הראשונה בתולדות המועדון, והרביעית בקריירה שלו, כמחליפו מהספסל של דייוויד רובינסון.
בקיץ 1999 חזר לשחק עבור שיקגו בולס, ובעונת 2000/2001 עבר לפורטלנד טרייל בלייזרס.[5] לאחר עונה אחת בפורטלנד פרש פרדו ממשחק, בגיל 35.