לידה |
23 ביולי 1898 סינסינטי, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
23 במרץ 1973 (בגיל 74) Loveland, ארצות הברית |
מקום לימודים | Hughes STEM High School |
וילבור ג. אדם/אדמס (באנגלית: Wilbur G. Adam/Adams[1]; 23 ביולי 1898 – 23 במרץ 1973) היה צייר ומאייר אמריקאי שחילק את הקריירה שלו בין סינסינטי לשיקגו.[2] הוא נודע בזכות הפורטרטים והנופים שלו ממערב ארצות הברית. בסוף הקריירה שלו הוא התמקד באיורים מקראיים.
אדם נולד במחוז מאונט אובורן בסינסינטי בשנת 1898. הוא היה אחד מחמשת ילדיהם של המהגר והסנדלר הגרמני ג'ייקוב אדם ואשתו אלינור. [3] הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון יוז בסינסינטי ב-1916, שם זכה בתואר "האמן הטוב ביותר". [4]
אדם החל את הכשרתו באמנות באקדמיה לאמנות של סינסינטי בשנת 1912 בהיותו תלמיד תיכון, ומאוחר יותר תוך כדי עבודה חלקית ב"חברת הדפוס והליטוגרפיה של ארצות הברית" בנורווד, אוהיו. [5] הוא למד אצל אמנים מפורסמים רבים בסינסינטי כמו הרמן ווסל (1878–1969), ג'יימס רוי הופקינס (1877–1969), לואיס הנרי מיקין (1850–1917), פרנק דובנק (1848–1919) וקרוליין אוגוסטה לורד (1860–1927).
בשנת 1917 הוא וקבוצה של אמנים צעירים מהאקדמיה לאמנות של סינסינטי כולל ביל בולמן, ג'ורג' פטיק, קארל האס, ארתור הלביג, ג'ון הולמר ודיק סנדרס הקימו סטודיו קהילתי במרכז העיר סינסינטי בצד הדרומי של הרחוב השלישי, הם קראו למקום "רוסט סטודיו". [6]
בספטמבר 1918 נסע אדם לסטירנס, קנטקי עם חברו לכיתה באקדמיה לאמנות של סינסינטי, פרנק הרמון מאיירס, למסע רישום. מאוחר יותר הם הציגו את עבודותיהם יחד בגלריות טרקסל בסינסינטי ואדם הציג מאוחר יותר את ציוריו במזרח ארצות הברית, במכון האמנות של שיקגו (AIC) ובמוזיאון לאמנות של סינסינטי.
הוא הצטרף למועדון האמנות של סינסינטי ב-1919.[2]
בשנת 1921 הוא זכה בפרס השני בתחרות מלגות של מוזיאון האקדמיה הלאומית ובית הספר של ניו יורק. הוא היה אמן אורח ב-1921 ושוב ב-1929 בקרן לואיס קומפורט טיפאני בלונג איילנד, ניו יורק.
בשנת 1923 הוא ועמיתו באקדמיה לאמנות של סינסינטי, ארתור הלוויג, נסעו לפארק אסטס, קולורדו ולפארק הלאומי הרי הרוקי, שם התמקדו בציורי נוף במשך הקיץ. [7] בקיץ 1924 הוא יצא למסע בן שבעה שבועות לקליפורניה, יוסמיטי, ילוסטון, גרנד קניון והרי הרוקי. [8]
בשנת 1925 הוא הקים סטודיו בשיקגו שם קיבל הזמנות רבות של עבודת דיוקן. באותה שנה, הוא זכה בפרס פיבודי של המכון לאמנות של שיקגו עבור הציור "הרקדן הקטן". [9]
בקיץ 1927 הוא נסע לפארק הלאומי גליישר ואליו הצטרף לכמה שבועות צייר אחר מסינסינטי, מתיו א. דאלי.[10] הוא נסע שוב למערב ב-1928 עם עמיתו מסינסינטי, ואלאס הס. במהלך ביקורו היה מצייר ציורים קטנים של סצנות מהמקום ולוקח אותם בחזרה לסטודיו שלו לצייר אותם בגדול, במהלך החורף. [11]
לאחר שחי בשיקגו במשך כמעט 25 שנים כמאייר, הוא חזר לסינסינטי ב-1951 והקים סטודיו בשדרת היילנד. במהלך תקופה זו הוא יצר כמות משמעותית של עבודות עבור הוצאה לאור.[12] הוא התמקד כמאייר של ספרים ופרסומים תנ"כיים, [13] כולל "שמחת חג המולד" (1955), "שעת תפילה" (1955), "הבטחות יקרות" (1955), "מילת עידוד" (1955), "חיים ומנהגים בתקופת ישוע" (1957) ו"תהילים מועדפים" (1960).
לאחר שחזר לסינסינטי, אדם השלים את ההזמנות הרבות שלו, וגם צייר פורטרטים, במיוחד של אנשי עסקים ופוליטיקאים. לעבודתו הייתה איכות מיוחדת. באמצעות צבעים עזים וסגנון ריאליסטי, שיקפו ציוריו של אדם את מיומנותו וניסיונו הרב כמאייר.
הוא כיהן כנשיא האמנים המקצועיים של סינסינטי בשנים 1956–1958 ונשיא מועדון האמנות של סינסינטי מ-1965 עד 1967.[14]