ויליאם גרייסון

ויליאם גרייסון
William Grayson

לידה	1736 מחוז פרינס ויליאם, מושבת וירג'יניה, אמריקה הבריטית
פטירה	12 במרץ 1790 (בגיל 54 בערך) דאמפריס, וירג'יניה, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת פנסילבניה
מפלגה	Anti-Administration Party
סנאטור אמריקאי 4 במרץ 1789 – 12 במרץ 1790 (שנה) ג'ון ווקר ←

ויליאם גרייסון (באנגלית: William Grayson‏; 1742 – 12 במרץ 1790) היה בעל מטעים, עורך דין ומדינאי מווירג'יניה. לאחר שהוביל רגימנט של וירג'יניה בצבא הקונטיננטלי, גרייסון שירת בבית הנבחרים של וירג'יניה לפני שהפך לאחד משני הסנאטורים הראשונים של ארצות הברית מווירג'יניה, כמו גם למנהיג הפלג האנטי-פדרליסטי. גרייסון הפך לחבר הראשון בקונגרס של ארצות הברית שמת בעודו מכהן בתפקיד.

ביוגרפיה

ראשית חייו ומשפחתו

גרייסון נולד ב-1742 לבנג'מין וסוזן (מונרו) גרייסון במטע בל אייר. ^[1] במה שהוא כיום וודברידג', וירג'יניה. אביו היגר מסקוטלנד למפגש של נהר הפוטומק וקוונטיקו קריק שהפכה לדאמפריס, וירג'יניה. בנג'מין גרייסון האב הפך לסוחר ובעל מטעים מצליח, וכן לקצין מיליציה ו (עד 1731) לאחד משופטי השלום (ששלטו במשותף על המחוז העצום של אותה תקופה, בנוסף לתפקידיהם השיפוטיים). אמם, שהתאלמנה פעמיים, נולדה למשפחה חשובה במעלה הנהר במחוז ווסטמורלנד והיו לה ילדים מנישואיה הקודמים לצ'ארלס טיילר וויליאם לינטון (גם הוא סוחר יליד סקוטלנד). אחד מאחייניה, ג'יימס מונרו, ישרת מאוחר יותר בצבא הקונטיננטלי, החליף אותו כסנאטור אמריקאי מווירג'יניה והפך לנשיא ארצות הברית. סוזנה גרייסון ילדה שלושה בנים (ספנס, בנג'מין הבן וויליאם) ובת (גם סוזן) בנישואים אלה לפני שמתה ב-1752, כשהילד הזה היה בן עשר. אביו התחתן בשנית, לאלמנה אחרת, שרה בול אוול, שגם לה היו ילדים מנישואים קודמים, אך אף אחד מהם לא בנישואים אלו לפני שבעלה מת ב-1757.

ויליאם היה בן שש עשרה כשאביו מת, אז אחיו הבכור (בנג'מין גרייסון הבן) הפך לאפוטרופוס החוקי שלו עד שהגיע לגיל 21. בנג'מין גרייסון הבן וספנס גרייסון, בהיותם האחים הגדולים, ירשו את העסק והמטעים של אביהם בקירוב של 2,800 דונם במחוז פרינס ויליאם, על ידי צוואה שנוסחה בשנת 1753 אשר התקבלה לצוואה ב-1758 אך אינה קיימת עוד. עם זאת, ויליאם היה מסופק היטב מהאחוזה האישית (שדרשה ערבות של 10,000), במיוחד בהשוואה למפקדו העתידי, ג'ורג' וושינגטון (שהירושה הקטנה בהרבה גרמה לו להתפרנס מסיור החל מנערותו). אחד ממטעי גרייסון כלל בית על גבעה מעל דמפריס שנודע כ"גבעת גרייסון" ומאוחר יותר "באטרי היל" (עבור סוללת קונפדרציה במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית). השני, בל אייר (לעיתים קרובות מבלבלים אותה עם מטע כחמישה קילומטרים לפנים היבשה עם שם שונה אבל אותה הגייה בל אייר שהיה בבעלות ומופעל על ידי משפחת אוול) היה בין נהר אוקוקוואן ונאבסקו קריק ליד המעבורת (לימים הגשר) המובילה. כביש המלך מעבר לנהר אוקוקוואן והפך לוודברידג', וירג'יניה. זה היה רכושו של ויליאם לינטון, בעלה הקודם של אמו של האיש הזה, סוזן, שנישאה לבנג'מין גרייסון עד 1732. ויליאם גרייסון קיבל את השכלתו הראשונית במקום תחת צ'ארלס טיילר, ומאוחר יותר נודע בזכות היכרות עם ההיסטוריה הלטינית והיוונית כמו גם האנגלית. האפוטרופוס שלו איפשר את השכלתו בפילדלפיה באוניברסיטת פנסילבניה, ולאחר שסיים את לימודיו הפליג ויליאם גרייסון לאנגליה. למרות שכמה מקורות משפחתיים טוענים שהוא למד משפטים במשך שנתיים וחצי, וקיבל את התואר שלו מאוניברסיטת אוקספורד, לא קיים תיעוד של אוניברסיטה ולא של Inns of Court כדי לתמוך במסורת זו, כך שהוא כנראה התלמד בנקאים בריטים כמו ויליאם לי. כשאחיו ואפוטרופוס בנימין התמודדו עם צרות כלכליות ב-1762 (כדי שמשכן את כל אחוזתו לאחיו ספנס), חזר ויליאם הביתה וכשהסתיים הצורך שלו באפוטרופוס, גילה שההוצאות שלו בחו"ל גם הקטינו את ההון שירש. גרייסון התחתן עם אלינור סמולווד, אחותו של מושל מרילנד ויליאם סמולווד. היו להם ארבעה בנים (פרדריק, ג'ורג', רוברט ואלפרד) ובת (הבי).

חזרה למושבת וירג'יניה

כשלוש שנים לאחר שחזר לווירג'יניה (כנראה בסיומה של פקידות אצל עורך דין מקומי), גרייסון החל לעסוק בעריכת דין במחוז פרינס ויליאם ובשלושה מחוזות סמוכים. מושב המחוז היה בדאמפריס, וירג'יניה, עיירת נמל (כיום הוותיקה ביותר במדינה) לא רחוק מביתו של גרייסון וכן מטעי בל אייר, שאחיו ספנס מונרו גרייסון (1737–1798) ירש ב-1757.^[2] בצד השני של נהר אוקוקוואן שכן מחוז פיירפקס, וירג'יניה, שהתפצל ממחוז פרינס ויליאם כשגרייסון היה ילד. משפחות בעלי המטעים העשירות ביותר (שיכלו לשכור עורכי דין כדי להגן על האינטרסים שלהן) היו בבעלותם של קרקעות בשני המחוזות, ולעיתים קרובות החזיקו בתפקידים בכנסיות, האחראיות על פעילויות רווחה חברתיות, כולל טיפול ליתומים ועניים. לפיכך, גרייסון הכיר את המנהיגים המקומיים, במיוחד ג'ורג' מייסון וג'ורג' וושינגטון, אשר שירתו בכנסיית פוהיק. יתר על כן, לאחר שאחיו ספנס גרייסון הוסמך לכומר אנגליקני באנגליה בשנת 1771, הוא שימש כרקטור של קהילות קמרון ודטינגן במחוז פרינס ויליאם, כך ששני האחים התרועעו עם הכומר סקוט מכנסיית פוהיק בשתי הכנסיות.

מהפכן אמריקאי

גרייסון נעשה מעורב בהקדמה הפוליטית למהפכה בווירג'יניה. הוא היה בוועדות שונות של התכתבות ומוכנות צבאית, וכך גם בעלי מטעים סמוכים, כולל ריצ'רד הנרי לי, איתו הוא ישרת כסנאטורים האמריקניים הראשונים מווירג'יניה.^[3]

ביוני 1776 הפך לעוזר מזכיר של ג'ורג' וושינגטון, ובאוגוסט הועלה כעוזר לוושינגטון, והועלה לדרגת לוטננט קולונל. בינואר 1777 גייס ויליאם גרייסון רגימנט לצבא הקונטיננטלי הידוע בשם הרגימנט הקונטיננטלי הנוסף של גרייסון, ושימש כקולונל שלו (וספנס ככומר הלוחם שלו). הגדוד צורף לבריגדה של גנרל צ'ארלס סקוט והשתתף בפעילות תכופה בסוף 1777 במערכת פילדלפיה, בעיקר בהתכתשויות העיכוב בצפון ניו ג'רזי, קרב ברנדיווין וההגנה על פילדלפיה. בחורף של 1777–1778, הוא הוביל את חייליו לעמק פורג', שם הם סבלו ממחסור, והופיע באביב עם הרבה פחות אנשים כשירים לשירות. ב-28 ביוני 1778, גרייסון היה גורם מרכזי בקרב מונמות'. בהיעדרו של סקוט, קולונל גרייסון קיבל את הפיקוד הזמני על החטיבה, שהייתה בחיל החלוץ של הסתערות במסגרת המשמר הקדמי של צ'ארלס לי. גרייסון והבריגדה היו במרכז הקרב בחום של 100 מעלות פרנהייט, והחזיקו בכוח עדיף בהרבה עד לקיפאון, כאשר לי קיבל פיקוד אישי על כל כוחותיו, בעוד גרייסון עצמו חזר לפיקוד השדה של וושינגטון. גנרל לי לא הבין את המודיעין שקיבל, והקו פרץ לנסיגה לא מאורגנת. לאחר מכן, לי הועמד בפני בית דין צבאי על ידי וושינגטון, וגרייסון, כאחד מקציני המפתח במונמות', נאלץ להעיד בהליך. ב-1778 כיהן ויליאם גרייסון בוועדה שעסקה בשבויי מלחמה. בשנת 1779, הוא התפטר מהתפקיד הצבאי שלו כדי לשרת במועצת המלחמה של הקונגרס.

קריירה לאחר המלחמה

ב-1781 חזר גרייסון לדאמפריס ולפרקטיקה המשפטית שלו. כמו קצינים רבים בצבא הקונטיננטלי, הוא היה חבר מקורי באגודת סינסינטי. הוא גם נבחר כחבר בחברה הפילוסופית האמריקאית בשנת 1780. ^[4]

כמו אחיו, גרייסון היה בעל עבדים. במפקד המס של וירג'יניה ב-1787, אז מת אחיו הבכור בנג'מין הבן, ויליאם גרייסון החזיק בשמונה מבוגרים משועבדים במחוז פרינס ויליאם, וכן ארבעה בני נוער משועבדים, שני סוסים ושמונה עשר בקר, בהשוואה לכומר ספנס גרייסון, שהיו בבעלותם ארבעה עשר מבוגרים משועבדים, 21 בני נוער משועבדים, עשרה סוסים ו-17 בקר. הקריירה הפוליטית של גרייסון החלה ב-1784, כאשר זכה בבחירות כאחד משני צירי מחוז פרינס ויליאם (במשרה חלקית) בבית הנבחרים של וירג'יניה. הוא החליף את ארתור לי ובשנה שלאחר מכן יוחלף על ידי אותו אדם, אשר לאחר מכן הודח מתפקידו כפי שנפסל על ידי משרדו הפדרלי. גרייסון לא עמד לבחירה מחדש מכיוון שהיה ציר בקונגרס הקונפדרציה מ-1785 עד 1787. בעודו במשרד זה, הוא עזר להעביר את תקנות צפון-מערב, כולל הוראה שאסרה על עבדות בטריטוריה הצפון-מערבית.

כאנטי-פדרליסט, הוא הצטרף לג'ורג' מייסון, ג'יימס מונרו ופטריק הנרי בהתנגדות לאשרור החוקה החדשה המוצעת של ארצות הברית בוועידת האשרור של וירג'יניה ב-1788. באותה אמנה טען גרייסון שהחוקה המוצעת אינה לא חזקה מספיק לממשלה לאומית ולא מבוזרת מספיק לממשלה פדרלית, ולכן בסופו של דבר תדרדר לעריצות או תגרום לפירוק האיחוד.

גרייסון חווה את האינפלציה שנגרמה על ידי וירג'יניה ומדינות אחרות שהנפיקו כסף פיאט במהלך מלחמת העצמאות. מאוחר יותר הוא כתב לג'יימס מדיסון כי:

הקדמונים היו בוודאי אנשים בעלי גילוי לב יותר מאתנו; הם טענו בגלוי לביטול החובות בכל כך הרבה מילים, בעוד אנו שואפים לאותו דבר תחת יומרה הגונה ומגוונת של מדיום מסתובב. מונטסקייה לא טעה כשאמר שהדמוקרטי עשוי להיות עריץ כמו הרודני, שכן היכן יש מעשה עריצות גדול יותר מזה של הנפקת נייר להפחתת החובות המשלמים, בתנאים קלים.

הסנאט של ארצות הברית

למרות שהאנטי-פדרליסטים הפסידו בקרב בהתנגדות לחוקה החדשה, פטריק הנרי, האנטי-פדרליסט המוביל של וירג'יניה, תגמל את גרייסון בכך שארגן את בחירתו לסנאט הראשון של ארצות הברית. גרייסון שירת מ-4 במרץ 1789 ועד מותו ב-12 במרץ 1790. הוא וריצ'רד הנרי לי היו החברים היחידים בסנאט הראשון שהתנגדו לאשרור, ולכן הם לא היו מרוצים כאשר מגילת הזכויות השמיטה כל הוראות שעשו תיקונים רציניים לחלוקת הסמכויות בין השלטון המרכזי למדינות. גרייסון המשיך להאמין שאמנת פילדלפיה מצאה בדיוק את האיזון השגוי. ^[5]

מוות ומורשת

גרייסון ומשפחתו עברו למחוז פרדריק, וירג'יניה (שם מתה אלמנתו לבסוף), אך הוא מת בבית אחיו הכומר ספנס גרייסון ב-12 במרץ 1790. הוא כתב בידו צוואה זמן קצר לפני מותו שמינתה מוציאים לפועל וחייבה אותם להפוך את "כל העבדים שלי שנולדו מאז העצמאות של אמריקה לחופשיים", והיא התקבלה לצוואה במחוז פרדריק, למרות כמה קשיים עם פקיד בית המשפט, ב-7 בדצמבר 1790. הוא היה החבר הראשון בקונגרס של ארצות הברית שמת בתפקיד.

הכומר ספנס גרייסון שרד שמונה שנים נוספות, ושניהם קבורים באתר הקבורה של משפחת גרייסון. ^[6] עם זאת, הבית מזמן לא בידי המשפחה שימש כבית חולים שדה במהלך מלחמת האזרחים והקברות חודשו. האחוזה של ריצ'רד סטנל (שהיה בעל הנכס ומת ב-1857) הוסדרה לבסוף על-ידי נציב הנציבות המיוחדת אפה הנטון הבן ב-1887, כאשר ס. ב. סטונל קיבל שטר והקים בית מסגרת על גבי היסוד שנותר. לשיקום הקבר התנגד בעל הנכס בשנת 1975, אך בנות המהפכה האמריקאית שיקמו אותו בשנת 1981 ושיקום נוסף התרחש בשנים 2005 ו-2014, למרות ששאר הרכוש נמצא בידיים פרטיות.

נכד, ויליאם גרייסון קרטר, הפך לסנאטור במדינת קנטקי; נכד נוסף היה גנרל הקונפדרציה ג'ון ברקינרידג' גרייסון.

בנו של ספנס גרייסון, ג'ון רובינסון גרייסון (נולד ב-1779 בבל אייר), נלכד ליד נהר אוקוקוואן מהבריג פולי, המופעל על ידי לונד וושינגטון. בשל התרשמותו מהצי הבריטי, עם שחרורו בשנת 1800, ג'ון גרייסון הפך לקפטן בצי ארצות הברית. במהלך מלחמת 1812 פיקד קפטן גרייסון על שייטת סירות תותחים מול ג'ורג'יה, שם התיישב.^[2] בית בל אייר המקורי, כמו גם קמרון המתים, נהרסו במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית. קמרון המתים נבנה מחדש, עטוף בבטון ונקבר על ידי בנות המהפכה האמריקאית בתחילת המאה ה-20. ^[7] מחוז גרייסון, קנטקי, העיר גרייסון, קנטקי, ומחוז גרייסון, וירג'יניה, נקראו כולם על שם הסנאטור. ^{[8] [9]} בשנת 1976, מחוז פרינס ויליאם הקים ביתן ב-Merchant Park ליד מוזיאון ווימס-בוטס לכבוד ויליאם גרייסון, ווירג'יניה גם הקימה סימון כביש מהיר על כביש 1 כדי להנציח אותו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם גרייסון בוויקישיתוף

• ויליאם גרייסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ויליאם גרייסון, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

הערות שוליים

1. טיילר (ומקורות מוקדמים אחרים, כמו גם מקורות עדכניים המסתמכים עליו), מציין את תאריך הלידה שלו כ-1736 או 1740, מה שהיה הופך את האפוטרופסות למיותר, למרות שהמסמכים שרדו.
2. "Prince William Co VA Genealogy: Belle Aire Plantation". ancestry.com. נבדק ב-23 בינואר 2015. "Prince William Co VA Genealogy: Belle Aire Plantation". ancestry.com. Retrieved January 23, 2015.
3. Sinks, John D. (12 בנובמבר 1995). "The Contributions of the Grayson Family to the American Revolution". נבדק ב-18 באפריל 2021.
4. "APS Member History". search.amphilsoc.org. נבדק ב-31 במרץ 2021.
5. Grayson, William (11 ביוני 1788). "We have been told of Phantoms". www.infoplease.com (באנגלית). נבדק ב-11 בדצמבר 2022.
6. "William Grayson's Grave Marker". hmdb.org. נבדק ב-23 בינואר 2015.
7. "Grayson Family Tomb Stabilization Project" (PDF). Prince William County, Virginia. נבדק ב-11 בדצמבר 2022.
8. The Register of the Kentucky State Historical Society, Volume 1. Kentucky State Historical Society. 1903. p. 35.
9. Gannett, Henry (1905). The Origin of Certain Place Names in the United States. Govt. Print. Off. p. 142.