וינאפו

וינאפו
Vinapú
מיקום
מדינה צ'ילה עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 27°10′35″S 109°24′23″W / 27.176383333333°S 109.40635555556°W / -27.176383333333; -109.40635555556
(למפת האוקיינוס השקט רגילה)
 
וינאפו
וינאפו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מבט מהצד על אהו וינאפו ופסל מואי שהופל
מבט אל החלק האחורי של האהו. גוש הסלע בחזית התמונה הוא ראש מואי מגודר
פרט מתוך אהו טהירה המפגין את הדיוק בהתאמת גושי הסלע
פסל המואי הנשי

וינאפו (בשפת הרפה נוי: Vinapū) הוא מתחם ארכאולוגי ששימש אתר טקסי באי הפסחא, אי באוקיינוס השקט השייך לצ'ילה.

תיאור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינאפו הוא אחד מבין האתרים הטקסיים הגדולים ביותר באיי הפסחא, וכולל שלושה אהו: "וינאפו 1" (Vinapú I), או "אהו טהירה" (Ahu Tahira), "וינאפו 2" (Vinapú II) או "אהו וינאפו" ו"וינאפו 3" (Vinapú III) שממנו נותר רק גל אבנים (שפונה כאשר הוקמו מכלי הדלק הסמוכים). כמו בכל האי הופלו פסלי המואי שהיו פעם על הבמות של אתרי אהו אלה. ישנם באי כ-300 אהו שהמידות שלהם משתנות, כמו גם טכניקת הבנייה ומספר פסלי המואי שהיו עליהם. במקרה של מתחם זה, הוא ממוקם בגזרה המערבית של החוף הדרומי.

הארכאולוג האמריקאי ויליאם מולוי חקר את האתר בשנת 1958.

וינאפו הוא חלק מהפארק הלאומי רפה נוי, שארגון אונסק"ו הכריז עליו כאתר מורשת עולמית.

אהו טהירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אהו טהירה היו שישה פסלי מואי וכמה "כובעים" (פוקאו) מאבן סקוריה אדומה. המאפיין הבולט בו היא במה יוצאת דופן, הבולטת ומבדילה אותו מהאהו האחרים שנבנו על האי, שכן יש בו מבנה אדריכלי הבנוי בבנייה יבשה המורכב מגושי בזלת גדולים המותאמים בקפידה, באופן דומה לזה של כמה ממבני האינקה בקוסקו. הגושים הגדולים הם באורך 2.5 מטרים, ברוחב 1.7 מטרים, ובמשקל של 7 טון.[1] בשל הדמיון לאדריכלות האינקה, על פי השערת ההיסטוריון הפרואני חוסה אנטוניו דל בוסטו (José Antonio del Busto) ואחרים, כמו ז'אן הרווה דאודה (Jean Hervé Daude), על בסיס הכרוניקות הספרדיות של המאה ה-16, כגון זו של פדרו סרמיינטו דה גמבואה, נבנה אהו וינאפו על ידי קיסר האינקה טופאק אינקה יופאנקי במהלך משלחתו לאוקיינוס השקט בשנת 1465. אחת הצ'ויפות (אנ') של סייוסטאני (אנ') בהרי האנדים נבנתה בתקופת שלטון טופאק אינקה יופאנקי באותה דרך כמו אהו וינאפו.

מחקר שפורסם במגזין המדעי Nature (ביולי 2020) מאשר את נוכחותו של DNA מאזור הרי האנדים באוכלוסיית אי הפסחא וכמה איים בפולינזיה, ומאשר נוכחות של ילידי אמריקה הדרומית לפני 20–24 דורות (בסביבות 1200). הדגימות מצביעות על 2% עד 5% ממוצא אמריקאי, אשר בקרב אוכלוסייה של כמה אלפי אנשים מצביע על נוכחות משמעותית. המסורת בהרי האנדים מדברת על ביקור של האינקה בשטח מיושב, ולכן אין התייחסות להתיישבות אמריקאית מקורית, אלא להגעה מאוחרת יותר.

אהו וינאפו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהו וינאפו עתיק יותר מאהו טהירה. צמודים אליו חמישה מואי שהופלו וכמה "כובעים" (פוקאו) מאבן סקוריה אדומה. ב"כובע" הגדול ביותר גולפה גומחה לאגירת מי גשמים (taheta). הפרט הבולט ביותר הוא עמוד אבן מסקוריה אדומה שעבר סחיפה. עמוד זה מייצג מואי נשי יוצא דופן. ייתכן שהיו לו שני ראשים והשתמשו בו לשאת מסגרת עץ שעליה נהגו לתלות גופות עטופות להירקב לפני שקברו את השלדים.[2]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Mulloy, W.T. 1959. The Ceremonial Center of Vinapu. Actas del XXXIII Congreso Internacional de Americanistas. San José, Costa Rica.
  • Norwegian Archaeological Expedition to Easter Island and the East Pacific, T. Heyerdahl, E.N. Ferdon, W.T. Mulloy, A. Skjølsvold, C.S. Smith. 1961. Archaeology of Easter Island. Stockholm; Santa Fe, N.M.: Forum Pub. House; distributed by The School of American Research.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וינאפו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Ahu Vinapu
  2. ^ Vinapu, the “inca” ahu of Rapa Nui