וינס סטייפלס

וינס סטייפלס
Vince Staples
לידה 2 ביולי 1993 (בן 31)
לונג ביץ', ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Vincent Jamal Staples עריכת הנתון בוויקינתונים
שם במה Vince Staples עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-2008 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים תיכון אספרנזה, תיכון וסטלייק, תיכון ג'ון פ. קנדי, תיכון מייפייר, תיכון ג'ורדן עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקת היפ הופ עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים דאף ג'אם עריכת הנתון בוויקינתונים
vincestaples.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

וינסנט ג'מאל סטייפלס (באנגלית: Vincent Jamal Staples; נולד ב-2 ביולי 1993) הוא ראפר, זמר, פזמונאי ושחקן אמריקאי.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטייפלס נולד בקומפטון שבקליפורניה, אך גדל בצפון לונג ביץ', לאחר שאימו החליטה להתנתק מקומפטון עקב שיעורי הפשיעה הגבוהים.[1] סטייפלס הוא הצעיר מבין חמישה אחים, מתוכם שלוש אחיות.[2][3] סטייפלס גדל למשפחה קשת יום.[4]

סטייפלס עלה לגדולה תוך הופעות אורח באלבומים של חברי קולקטיב ההיפ הופ אוד פיוצ'ר (אנ'), ובזכות המיקסטייפ המשותף עם הראפר והמפיק מק מילר שהשניים הוציאו בשנת 2013, Stolen Youth.[5] באותה השנה, חתם בחברת התקליטים דאף ג'אם,[6] ובאוקטובר 2014 הוציא סטייפלס תחת החברה את מיני-אלבום הבכורה שלו, Hell Can Wait, מתוכו יצאו הסינגלים "Hands Up" ו-"Blue Suede".[7] במיני-אלבום התארחו אסטון מתיוס (אנ') וטייאנה טיילור והוא הגיע למקום ה-15 במצעד אלבומי ה-R&B/היפ-הופ של הבילבורד.

ב-30 ביוני 2015 הוציא סטייפלס את אלבום הבכורה שלו, Summertime '06, שזכה לשבחים ביקורתיים רבים ולהצלחה במצעדי הבילבורד, כשבמצעד אלבומי ה-R&B/היפ-הופ הגיע בשיאו למקום השלישי.[8][9][10] באותה השנה, הוצג כחלק מרשימת ה-Freshman Class של מגזין XXL.[11]

בשנת 2023 השתתף סטייפלס בסרט הספורט "גברים לבנים אינם יכולים"; רימייק לסרט בעל אותו שם משנת 1992.

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2015: Summertime '06
  • 2017: Big Fish Theory
  • 2018: FM!‎
  • 2021: Vince Staples
  • 2022: Ramona Park Broke My Heart
  • 2024: Dark Times

מיקסטייפים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2011: Shyne Coldchain Vol. 1
  • 2012: Winter In Prague (עם מייקל אוזובורו)
  • 2013: Stolen Youth (עם לארי פישרמן)
  • 2014: Shyne Coldchain II

מיני-אלבומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2014: Hell Can Wait
  • 2016: Prima Donna

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וינס סטייפלס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Scott, Dana (6 ביולי 2015). "Vince Staples: Long Beach's Most Wanted". HipHopDX. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Hellyer, Isabelle (12 בפברואר 2016). "I Went On a Date with Vince Staples… the Happiest Nihilist in The World". Noisey (באנגלית אמריקאית). VICE Media. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ X, Dharmic (7 באוקטובר 2013). "Who Is Vince Staples?Growing Up In Long Beach". Complex (באנגלית). {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ Millard, Drew (28 ביולי 2015). "Vince Staples: Calm In the Hour of Chaos". SPIN. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ "Download Vince Staples' Album Stolen Youth". The Fader. 20 ביוני 2013. נבדק ב-20 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Vince Staples Has Signed to Def Jam Records". Complex. 31 באוגוסט 2013. נבדק ב-5 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Breihan, Tom (2014-10-10). "Stream Vince Staples Hell Can Wait EP". Stereogum. נבדק ב-10 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Hernandez, Victoria (8 ביולי 2015). "Hip Hop Album Sales: Meek Mill, Kendrick Lamar & Vince Staples | Get The Latest Hip Hop News, Rap News & Hip Hop Album Sales". HipHopDX. ארכיון מ-10 באוגוסט 2015. נבדק ב-10 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "The 50 Best Albums of 2015". Pitchfork. 16 בדצמבר 2015. ארכיון מ-18 בדצמבר 2015. נבדק ב-16 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "The Best Albums of 2015". The Guardian. Guardian News and Media. 2 בדצמבר 2015. ארכיון מ-13 בדצמבר 2015. נבדק ב-14 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "2015 XXL Freshman Class Revealed". BallerStatus.com. 3 ביוני 2015. נבדק ב-14 בספטמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)