וישטיטיס

וישטיטיס
Vištytis

סמל וישטיטיס סמל וישטיטיס
מדינה	ליטא ליטא
מחוז	מחוז מריאמפולה
מחוז משנה	וילקובישק
תאריך ייסוד	1538
גובה	830 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	566 (2001)
קואורדינטות	54°27′20″N 22°43′10″E / 54.455555555556°N 22.719444444444°E / 54.455555555556; 22.719444444444
אזור זמן	UTC+2
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת ליטא מוגדלת)   וילנה קלייפדה שיאוליאי מריאמפולה קובנה פוניבז' אוטנה אליטא טלז טאורגה לטביה בלארוס פולין רוסיה מחוז קלינינגרד וישטיטיס (למפת ליטא רגילה)   וילנה קלייפדה שיאוליאי מריאמפולה קובנה פוניבז' אוטנה אליטא טלז טאורגה לטביה בלארוס פולין רוסיה מחוז קלינינגרד וישטיטיס tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

וישטיטיס (בליטאית: Vištytis; בפולנית: Wisztyniec, וישטינייץ; בגרמנית: Wystiten, ויסטיטן; ביידיש: ווישטינעץ) היא עיירה בדרום מערב ליטא. העיירה ממוקמת במחוז משנה וילקובישק במחוז מריאמפולה ושוכנת בין גבעות מיוערות לחוף אגם על גבול פולין^[1]. כבר במאה ה-18 החלו להתיישב בעיירה יהודים אך כיום לא נותרו בעיירה יהודים בעקבות השואה.

תולדות העיירה

העיירה וישטיטיס הוזכרה לראשונה בשנת 1570 כאשר הוענקו לה זכויות מגדבורג והזכות לקיים במקום שוק מדי שבוע^[2]. בווישטיטיס היו אז שתי מבשלות כוהל, שני בתי מרזח ומספר בעלי מלאכה.

בין השנים 1795–1807 וישטיטיס הייתה תחת שלטונה של פרוסיה, ובמשך השנים 1807–1815 השתייכה לדוכסות ורשה. משנת 1815 השתייכה וישטיטיס וכלל האזור לתחום האימפריה הרוסית.

בשנת 1862 חדלה העיירה להתפתח בשל הנחת מסילת הברזל סנקט פטרבורג-ברלין. רב הפעילות המסחרית עם פרוסיה הועברה מווישטיטיס לעיירת הגבול קיברט ששכנה ליד מסילה זו. בעקבות כך היגרו רבים מתושבי וישטיטיס לאמריקה ופרוסיה ומספר התושבים בעיירה הלך וירד.

בתחילת המאה העשרים פרצה שרפה בעיירה אשר כילתה את רובה.

לאחר השרפה העיירה שוקמה, אך בקיץ 1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה, היא נהרסה בשנית על ידי צבא האימפריה הרוסית הנסוג. לאחר מכן, כבשו הגרמנים את וישטיטיס ושלטו בה עד הקמת מדינת ליטא בשנת 1918.

בתקופת ליטא העצמאית העיירה וישטיטיס הייתה מרכז נפה. בתקופת השלטון הסובייטי בשנים 1940–1941 הוגבלה מאוד תנועת התושבים שהתגוררו באזור הגבול.

הקהילה היהודית בעיירה

ראשית התיישבות היהודים בווישטיטיס הייתה בשנת 1589. בעל אחוזה הרשה ליהודים להתיישב בה, והם היו כפופים לשלטון בעלי האחוזה. שליטי העיירה השתדלו שלא להפריע לחיי הקהילה היהודית שהתפתחה. המועצה המקומית של העיירה טיפלה רק בעניינים פליליים בין היהודים ובנושאים שנגעו ישירות בעיירה. בשנת 1758 כבר הייתה בווישטיטיס קהילה יהודית מאורגנת. חיו בה יהודים שעסקו בבניית גשרים, בתיקון סכרי טחנות ובסלילת דרכים. היהודים הסוחרים התפרנסו בעיקר ממסחר ומרוכלות עם פרוסיה, וחלקם בעיבוד זיפי חזיר לייצור מברשות, ענף שהעסיק כ-200 פועלים יהודים, אחרים עסקו בדיג ועיבוד עורות^[2].

בשנים 1893–1897 השתתפו פועלי וישטיטיס בשביתות פועלי הזיפים בליטא שנערכו ביוזמת הבונד, איגוד כללי של הפועלים היהודים ברוסיה, ליטא ופולין. בשנת 1909 הפועלים היהודים עשו זאת שוב בדרישה לשפר את תנאי עבודתם. בעקבות תקופת הריאקציה שבאה לאחר ניסיון ההפיכה בשנת 1905 ובעקבות השביתות שהתקיימו בשנים שלאחר מכן ירדה אוכלוסיית היהודים מכ-200 משפחות בשנת 1899 ל-50 משפחות בשנת 1913. רב היהודים היגרו לארצות הברית, לארגנטינה ולארץ ישראל.

בשנת 1884 התחייבו בעלי הבתים היהודים בווישטיטיס לתרום מדי שבוע סכום כסף למען יישוב ארץ ישראל. רעיון ציוני זה רכש תומכים רבים בווישטיטיס. בתחילת המאה העשרים פעלו בווישטיטיס אגודת "צעירי ציון" לנערים ואגודת "בנות ציון" לנערות. שתי האגודות ניהלו פעולה ציונית תרבותית ענפה, כמו כן פעלה בעיירה אגודת "דורשי ציון" למבוגרים ואגודת "דוברי עברית" שתקנותיה חייבו את חבריה לדבר ביניהם עברית בבית ובחוץ. מדי שבת נערכו ויכוחים בעברית על הכתבות שהתפרסמו בעיתונות העברית.

בתחילת המאה העשרים, בעקבות השרפה הגדולה שפרצה בעיירה, נשרפו רוב בתי היהודים. קיסר גרמניה, וילהלם השני, הזדמן למקום וכאשר ראה את העיירה בחורבנה תרם לקהילה היהודית סכום של 10,000 מארק כדי שישקמו את בתיהם. כשהתפרסם הדבר תרם גם הצאר ניקולאי השני סכום של 5,000 רובל לאותה מטרה. העיירה נבנתה מחדש, אך בשנת 1915 במהלך מלחמת העולם הראשונה, העלה צבא הרוסי בנסיגתו מפני צבא הקיסרות הגרמנית את העיירה באש כחלק מתוכנית אדמה חרוכה. רק בית הכנסת שבעיירה שרד. ב-1 באפריל 1915 גורשו יהודי וישטיטיס מהעיירה בפקודת שלטונות הצבא הרוסי ורק חלק מהם חזרו עם סיום מלחמת העולם הראשונה והקמת מדינת ליטא. בתקופת ליטא העצמאית חיו בווישטיטיס רק 40 משפחות יהודיות, שהמשיכו בפעילות ציונית.

בתקופה זו התמעטו מקורות הפרנסה העיקריים של היהודים, ולכן יהודים רבים, שלא מצאו פרנסתם במקום, היגרו לארצות הברית.

בשואה

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פולין בידי הגרמנים, עברה ליטא לתחום השליטה הסובייטי וסופחה בסוף קיץ 1940 לברית המועצות. עם הסיפוח הולאמו בתי המלאכה ורוב החנויות של היהודים. אספקת הסחורה הצטמצמה, רמת החיים הלכה וירדה ונאסרה כל פעילות ציונית.

ב-22 ביוני 1941, היום הראשון למתקפה הגרמנית על ברית המועצות, חזרו לווישטיטיס יחד עם גייסות הנאצים גם מספר משפחות של גרמנים שנשלחו לגרמניה בימי השלטון הסובייטי. גרמנים אלה והליטאים הלאומנים הרבו להתעלל ביהודים. הם הפרידו את הגברים היהודים מהנשים ומהילדים והחזיקו אותם ללא מזון. בתחילת חודש יולי 1941, הוצאו הגברים לשדה שמאחורי העיירה, ליד טחנת הרוח, שם אולצו לחפור בורות. הרב זלמן סודלניצקי ועוד שני צעירים מתושבי העיירה סירבו לחפור את הבורות, ולכן הוכו למוות. ב-14 ביולי 1941 הובאו כל הגברים היהודים מהעיירה לאזור הבורות שם נרצחו ונקברו בקברי אחים. ב-9 בספטמבר 1941 נרצחו אף הנשים והילדים באותו אזור ונקברו בקבר אחים נוסף שנחפר במקום.

חינוך

רוב הילדים היהודים בעיירה למדו ב"חדר".

בשנת 1878 נוסד בווישטיטיס בית ספר יהודי לנערים ונערות ביוזמת המשכילים המקומיים, מרדכי-מאיר לנדאו ורבי יצחק ברוין. בבית ספר זה למדו שפות ומקצועות שונים.

בית עלמין היהודי

ב-23 במאי 1964 חזרו לווישטיטיס כמה מיוצאי העיירה במטרה לקבור מחדש את הגברים, הנשים והילדים היהודים שנרצחו במקום בשנת 1941. ביוזמתם הוצאו עצמותיהם של כ-150 נשים וילדים שנקברו בבור בסמוך לעיירה וישטיטיס והועברו לקבורת אחים. על קבר האחים הוקמה מצבה, ועליה נחרטה הכתובת "קורבנות הפשיזם". בקברי האחים קבורים כ-220 נפשות^[3].

במהלך השנים 1977–1979 הפך בית העלמין לאתר זיכרון, ובו הוקמה מצבת זיכרון מאבן ועליה כתובת ביידיש ובליטאית:

"בית העולם הישן. קדוש זכרם של הנפטרים".

בית כנסת

בשנת 1589, עם התיישבות היהודים בווישטיטיס, הוקצה ליהודים חלקת קרקע להקמת בית כנסת. בבית הכנסת היו ארון קודש ובמה מפוארים.

בשריפת העיירה בשנת 1915 על ידי הצבא הרוסי, מכל בנייני הקהילה שרד רק בית הכנסת.

אישים יהודים בני העיירה

בין הרבנים שכיהנו בו היו:

• רבי יעקב ב״ר חיים הכהן, מחבר פירוש לתהילים ״זרע יעקב״ (1788)
• רבי משה ב״ר אהרון (נפטר בשנת 1865)
• רבי חיים ב״ר שמשון (נפטר בשנת 1875)
• רבי אלחנן צבי לאפ (נפטר בשנת 1885)
• רבי יצחק אלחנן הלוי נידרלנד (נפטר בשנת 1901)

רבי אברהם יהודה ב״ר חיים אליהו פולטינוב ורבי זלמן סודלניצקי (הרב האחרון של וישטיטיס) היו שניים מבין הרבנים ששירתו בווישטיטיס. שניהם נספו בשואה.

מבין ילידי העיירה היהודים התפרסמו:

• הרב אפרים דב לאפ, פעיל ציוני
• הסופר ליאון הולנדרסקי (פול')‏ (1808–1878), מחבר הספר "Les Israelites de Pologne" (בעברית: יהודי פולין)^[4].
• המלמד רבי משה סוארסקי
• ד"ר מנדל סודרסקי, עורך העיתון "פאלקסבלאט" ומנכ"ל אורט בליטא.
• ד״ר יעקב רובינסון - מגדולי עורכי הדין בליטא, פוליטיקאי ליטאי, דיפלומט, פעיל ציוני, מחנך ומרצה.
• ד״ר נחמיה רובינסון - עורך דין, מנהל המכון לעניינים יהודיים בארצות-הברית, ויועץ ראשי לוועידת התביעות מגרמניה.
• ד״ר נתן רובינסון - פרופסור לפיזיקה בטכניון בחיפה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וישטיטיס בוויקישיתוף

• בית התפוצות- קהילת יהודי וישטניץ
• אטלס השואה של ליטא
• Vištytis Jewish Memorial
• International Jewish Cemetery Project
• פנקס הקהילות ליטא Vistytis
• "וישטיטיס", באתר JewishGen (באנגלית)

הערות שוליים

1. העיירה וישטניץ בבית התפוצות
2. Pinkas Hakehillot Lita: Vistytis, www.jewishgen.org
3. Uwe Seemann, Information Portal to European Sites of Remembrance, www.memorialmuseums.org
4. חסיד עם אשתו – הדפס מאת לאון הולנדרסקי – פריז, 1846 | קדם בית מכירות פומביות, באתר www.kedem-auctions.com