![]() | |
סמוך לקלארקדייל לאורך כביש סיקאמור קניון | |
מידע כללי | |
---|---|
אורך | 274 ק"מ |
ספיקה ממוצעת | 17 מ"ק לשנייה |
אגן ניקוז | 17,133 קמ"ר |
מוצא | אגם סליבן |
גובה מוצא הנהר | 1,327 מטרים |
יובלים |
East Verde River, Fossil Creek, Granite Creek ![]() |
שפך | הנהר סולט |
מדינות באגן הניקוז | אריזונה בארצות הברית |
![]() | |
מסלול הנהר ורדה באגן הניקוז של הנהר חילה | |
![]() ![]() |
נהר ורדה (באנגלית: Verde River,[א] בשפת יוואפיי: Haka'he:la) הוא יובל ראשי של הנהר סולט הזורם במדינת אריזונה בארצות הברית. אורכו כ-274 קילומטרים, שטח אגן הניקוז שלו 17,133 קילומטרים רבועים וספיקתו 17 מטרים מעוקבים בשנייה בשפך הנהר. זהו אחד מנהרות האיתן הגדולים של אריזונה.[1]
מקור השם בספרדית: Verde, שפירושו "ירוק". שם זה ניתן לנהר בשל צבע מימיו על ידי חוקרי הארצות הספרדיים שהיו האירופים הראשונים שהגיעו לנהר.[2]
כיוונו הכללי של הנהר כלפי דרום, והוא מתחיל אחרי הסכר באגם סליבן (Sullivan Lake) במחוז יאוואפיי (34°51′50″N 112°27′39″W / 34.863889°N 112.460833°W), המוזן על ידי נהרות האכזב ויליאמסון ואלי ואש (Williamson Valley Wash) וביג צ'ינו ואש (Big Chino Wash). הנהר ורדה זורם בחופשיות[ב] לאורך 201 קילומטרים דרך אדמות פרטיות, אדמות מדינה, אדמות השייכים לשמורות אינדיאנים ואדמות של שירות היערות של ארצות הברית, בייחוד היער הלאומי טונטו, בטרם המפגש עם הראשון מבין שני הסכרים היוצרים את אגם הורסשו (Horseshoe Lake) ואגם ברטלט (Bartlett Lake). היישובים קמפ ורדה (Camp Verde), קלארקדייל וקוטונווד (Cottonwood) הם מרכזי האוכלוסייה העיקריים לאורך הנהר. הנהר נשפך לנהר סולט בסמוך לפאונטיין הילס (33°32′49″N 111°39′38″W / 33.546944°N 111.660556°W). הנהר סולט נשפך לנהר חילה מערבית לפיניקס, בירת אריזונה.
ב-1984 קבע הקונגרס של ארצות הברית 65.2 קילומטרים ממסלולו של הנהר ורדה כנהר פראי ונופי לאומי.[1] החלק הנופי מתחיל בביזלי פלטס (Beasley Flats) ונמשך במורד הזרם לאורך 31 קילומטרים עד הגבול הצפוני של אזור טבע הבראשיתי מזאטזל (Mazatzal Wilderness). החלק הפראי מתחיל בנקודה זו ונמשך משם ועד שפך הנחל רד קריק (Red Creek), 35 קילומטרים משם במורד הזרם.[3]
ב-1986 זיהתה מדינת אריזונה קטע בן 10 קילומטרים כמשאב טבע קריטי. קטע זה של הנהר ורדה ואזור צמחיית הגדות הנלווית, בין העיירה קלארקדייל (סמוך למונומנט הלאומי טוזיגוט (Tuzigoot National Monument)) וגשר ברידג'פורט של כביש מדינתי 89A, צורף למערכת הפארקים המדינתיים של אריזונה. פארק זה, הקרוי "אזור הטבע המדינתי ורדה ריוור גרינוויי" (Verde River Greenway State Natural Area) מקיף שטח בן 1,900 דונם.[4] הפארק המדינתי חוות הסוס המת (Dead Horse Ranch State Park), צמודה לפארק גרינווי.[5]
צמחים הגדלים באזור צמחיית הגדות לאורך הנהר כוללים, בין השאר, את העצים: אלנוס אריזוני (Alnus oblongifolia), דולב אריזוני (Platanus wrightii) ואגוז אריזוני (Juglans major), מגוון של ערבות, קנים, סוף, אדר מילני (Acer negundo) ואשל.
בין 27 מיני הדגים המצויים בנהר: קרפיון, בס, גמבוזיה מצויה, שפמנון שטוח-ראש (Pylodictis olivaris), Gila robusta (באנגלית Roundtail chub), Gila intermedia (באנגלית Gila chub), Catostomus clarki (באנגלית Desert sucker), Cyprinella lutrensis (באנגלית Red shiner) ו-Catostomus insignis (באנגלית Sonora sucker). חולייתנים אחרים לאורך הנהר ורדה כוללים: בונה קנדי, לוטרה צפון אמריקנית, פרפור אפור, אנפה כחולה גדולה, צפרדע צ'יריקוואה (Rana chiricahuensis), צב בוץ סונורי (Kinosternon sonoriense) ממשפחת צבים מבאישים (Kinosternidae) ואחרים.
בונים ניצודו "תוך הצלחה בלתי מובטלת" בנהר ורדה על ידי ציידי פרוות אותם הובילו יואינג יאנג (Ewing Young) וקיט קארסון בשנת 1829. האורניתולוג וחוקר הטבע האמריקני אדגר אלכסנדר מירנס (Edgar Alexander Mearns) כתב ב"יונקים מהגבול המקסיקני בארצות הברית", סקר שערך ב-1907, שבונים חיו כמעט בכל הנחלים והנהרות של רמת קולורדו. השבת בונים לטבע במאה ה-21 שינתה אפילו נחלי מדבר קטנים לבית גידול איתן, והגדילה את מגוון ושפע המינים.[6][7]
שיט על הנהר ורדה בסירות מתנפחות וקיאקים הוא בילוי פופולרי בקטע שבו הנהר זורם דרך העמקים הנופיים ואזור טבע הבראשיתי מזאטזל. השכרת קיאקים, הסעות לאתרים, ציוד לשיט ושירותים זמינים בקלארקדייל, קוטונווד וקמפ ורדה. כמה חברות שיט מסחריות מציעות טיולים מודרכים על הנהר ורדה. קטעים פופולריים לשיט מסחרי כוללים את הקטע בין המזח ב-Lower TAPCO ועד המזח טוזיגוט בקלארקדייל,[8] מסקידמור (Skidmore) לקניון השחור או מביגנוטי (Bignotti) ליער הלאומי פרסקוט (Prescott National Forest) בין קוטונווד לקמפ ורדה, ובין וייט ברידג' לקליר קריק או עד ביזלי פלט ביער הלאומי פרסקוט במורד הזרם מקמפ ורדה.
ניתן לדוג בקטע נהר בן 110 קילומטרים מעל קמפ ורדה שגובהו הממוצע 1,200 מטרים מעל פני הים. היישוב הקרוב ביותר שבו אפשר לקנות דלק, מצרכים וציוד דיג הוא קוטונווד. מיני הדגים הנפוצים בקטע זה כוללים בס גדול-לוע, בס קטן-לוע, חמנון, שפמנון תעלות (Ictalurus punctatus), שפמנון שטוח-ראש, אוקונוס צהוב (Perca flavescens), קרפיון ובחורף טרוטת עין-הקשת. ניתן גם למצוא סרטני נהרות וצפרדע שור אמריקנית.
קטע נוסף לדיג בן כ-100 קילומטרים הוא מקמפ ורדה עד אגם הורסשו, בגובה ממוצע של 850 מטרים. היישוב הקרוב לרכישת מצרכים ואספקה הוא קמפ ורדה. מינים לאורך קטע זה כוללים בס קטן לוע וגדול לוע, חמנון, שפמנון, קרפיון, סרטני נהרות וצפרדע שור אמריקנית.
אותם מינים שניתן למצוא בקטע מקמפ ורדה עד אגם הורסשו נוכחים לאורך קטע הנהר בן ה-20 קילומטרים מאגם הורסשו לאגם ברטלט. הגובה הממוצע של קטע זה הוא 550 מטרים מעל פני הים והיישוב הקרוב ביותר להצטיידות הוא קרפרי (Carefree).
הגובה הממוצע של קטע הנהר בן ה-30 קילומטרים מתחת לאגם ברטלט הוא 460 מטרים מעל פני הים. מיני הדגים בקטע זה כוללים: בס גדול לוע, חמנון, שפמנונים, אמנון, קרפיון, סרטני נהרות וצפרדעי שור אמריקניות. היישוב הקרוב ביותר להצטיידות הוא פאונטיין הילס.
{{cite journal}}
: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)