ורוור לייקינג

ורוור לייקינג
Werewere Liking
לידה 1 במאי 1950 (בת 74)
Bondé, קמרון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה קמרון, חוף השנהב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Pape Gnepo עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס הנסיך קלאוס (2000)
  • פרס נומה לפרסום באפריקה (2005) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ורוור לייקינג נפו (בצרפתית: Werewere Liking Gnepo; נולדה ב-1950) היא סופרת, מחזאית, שחקנית, רקדנית וכוריאוגרפית, חוקרת תיאטרון, וקולנוענית ילידת קמרון, המבוססת באביג'אן, שבחוף השנהב. היא הקימה את להקת התיאטרון קי-יי מבוק בשנת 1980 וייסדה את הכפר באותו השם ב-1985 למען חינוך אמנותי של אנשים צעירים.

קורות חייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לייקינג נולדה בשנת 1950 בבונדה, שבקמרון, בת לקבוצה האתנית הבאסה. היא גדלה אצל סביה מצד אביה, בסביבה מסורתית. בשנת 1977 למדה אמנויות מסורתיות במאלי, וב-1978 עברה לגור בחוף השנהב. היא החלה בגיל צעיר לעסוק במגוון תחומי אמנות, בעיקר באופן אוטודידקטי, כולל תיאטרון, ספרות, קולנוע, וציור. עבודותיה נוטות להרחיק לכת מן המציאות, אך בה בעת להיות מחוברות לרגעים משמעותיים בחייה. היא עבדה כחוקרת במכון לספרות ואסתטיקה שחורה באוניברסיטת אבידג'אן בין 1979 ל-1985. הקריירה הספרותית שלה מבוססת בתנועת קי-יי מבוק, אותה הקימה, ואשר לייקינג מתארת כ"תנועה למען הלידה מחדש של האמנויות האפריקאיות, והולדתה של תרבות פאן-אפריקאית עכשווית ולמען התחברות, והכרה, בתרבויות של העולם השחור". היא סופרת פורה, וכתבה בכמעט כל סוגה מוכרת, אך המוניטין הבינלאומי שלה הוא בעיקר בשל עבודתה בתיאטרון ובהקמת כפר האמנות קי-יי,[1] אשר תומך בבני נוער מרקעים נחשלים ומלמד אותם אמנויות.[2][3][4] הכפר פועל כקואופרטיב, ומשתכנים בו אמנים ממגוון מסורות ורקעים, ביניהם אמני תיאטרון בובות, רקדנים, שחקנים, מוזיקאים, פסלים, ציירים, מעצבי תלבושות, טכנאי אור וקול, ועוד.[5][6]

הרומן שלה Elle sera de jaspe et de corail הוא רומן-שיר המסופר על ידי misovire (יישות פוסט-מגדרית) הכותבת יומן על תשעה נושאים שונים.

היא זכתה בפרס הנסיך קלאוס בשנת 2000 על תרומותיה הרבות לתרבות ולחברה, ובפרס נומה ב-2005 עבור ספרה, La mémoire amputée.[7]

עבודותיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקר התרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Une vision de Kaydara d'Hamadou-Hampate-Ba . Abidjan: NEA 1984.
  • Statuettes peintes d 'Afrique de l'Ouest. Vol. I: Statues colons / Vol. II: Marionnettes du Mali . Abidjan: NEA 1987.

מחזות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • "La Queue du diable" in Du Rituel à la scène. Paris: Nizet, 1979.
  • La Puissance de Um. Abidjan: CEDA, 1979 (64p.). ISBN 2 86394 004.
  • Une nouvelle terre: Théatre rituel Abidjan: Les Nouvelles Editions Africaines, 1980. ISBN 2 7236 0234 6.
  • "Les mains veulent dire" ו- "La Rougeole arc en ciel" בספר Spectacles Rituels. Dakar: Les Nouvelles Editions Africaines, 1987.
  • Un Touareg s'est marié à une Pygmé. Carnières: Lansman, 1992 (39p.). ISBN 2 87282 039 6.
  • "La Veuve dilemme" - Plays by Women: An International Anthology. Book two. New York: Uburepertory theater publications, 1994.
  • Le Parler-Chanter - Parlare Cantando. Torino: L'Harmattan Italia, 2003 (150p.). [מהדורה בצרפתית ואיטלקית של המחזות "La Veuve Diyilèm (Dilemme)" ו-"L'Enfant Mbénè", בתרגומה של נטאשה ראשי]

רומנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • A la rencontre de.... Abidjan: Les Nouvelles Editions Africaines, 1980. ISBN 2 7236 0234 6. (142p.). ISBN 2 7236 0552 3
  • Orphée Dafric. Paris: L'Harmattan, 1981 (128p.). ISBN 2 85802 208 9
  • Elle sera de jaspe et de corail (Journal d'une misovire). Charlottesville ; London : University Press of Virginia, 2000
  • L'Amour-cent-vies [Love-across-a-hundred-lives]. Charlottesville ; London : University Press of Virginia, 2000. Novel.
  • La Mémoire amputée. Abidjan : Les Nouvelles Editions Ivoiriennes, 2004. (416p.). ISBN 1-84487 236 0.

שירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • On ne raisonne pas avec le venin. Paris: Saint-Germain-des-Prés, 1977.

סיפורים קצרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Liboy Li Nkundung. Paris: Classiques Africains, 1982.
  • Contes d'initiations féminines. Paris: Classiques Africains, 1983.

סרטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • "Regard de focus" 1987, 93 min. (בימוי)
  • "Werewere liking" 26 min. (סרט עליה, בבימויו של איסיאק קונאטה)

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Simon Gikandi, Encyclopedia of African Literature, Routledge (2002), ISBN 0-415-23019-5 - pp. 288–9
  • Katheryn Wright, Extending generic boundaries: Werewere Liking's L'amour-cent-vies, in Research in African Literatures, June 2002
  • Don Rubin, World Encyclopedia of Contemporary Theatre: Africa, Routledge (2000), ISBN 0-415-22746-1
  • Nicki Hitchcott, Women Writers in Francophone Africa, Berg Publishers (2000), ISBN 1-85973-346-8 - focuses on Mariama Bâ, Aminata Sow Fall, Werewere Liking and Calixthe Beyala
  • Peter Hawkins, Werewere Liking at the Villa Ki-Yi, in African Affairs, Vol.90, No.359 (Apr. 1991), pp. 207–222

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Francophonies. Une comédie musicale de Werewere Liking. Abidjan, le marasme en dansant, Le Monde, 24 septembre 1992
  2. ^ Werewere-Liking Gnepo, Jean-Marie Volet, Université d'Australie-Occidentale, 15 décembre 2010
  3. ^ Were Were Liking, abidjan.net
  4. ^ Dictionnaire littéraire des femmes de langue française: de Marie de France à Marie NDiaye, Christiane P. Makward & Madeleine Cottenet-Hage, Éditions Karthala, 1996
  5. ^ Werewere Liking Gnepo, African Literature, University of Western Australia
  6. ^ Werewere Liking, World Encyclopedia of Puppetry Arts
  7. ^ Numa Award 2005, Numa (ארכיון)