הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| ||
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
לידה |
6 באפריל 1926 קאנקאן, גינאה |
---|---|
פטירה |
21 בפברואר 2017 (בגיל 90) קונאקרי, גינאה |
מדינה | גינאה |
השכלה | École normale de Rufisque |
תפקיד |
|
מפלגה | Democratic Party of Guinea – African Democratic Rally |
ז'אן מרטין סיסה (6 באפריל 1926 - 21 בפברואר 2017) הייתה מורה ופוליטיקאית גינאית בעלת אוריינטציה לאומית. היא כיהנה כשגרירה באו"ם ובשנת 1972 הייתה לאישה הראשונה שמונתה להיות נשיאת מועצת הביטחון של האו"ם . היא כיהנה כשרת הרווחה בממשלת גינאה משנת 1976 ועד ההפיכה הצבאית ב-1984.
מרטין סיסה נולדה בקנקאן, גינאה, ב-6 באפריל 1926, הבכורה מבין שבעה ילדים. אביה, דריקאו מרטין סיסה, הועסק בחברת התקשורת PTT של הממשל הקולוניאלי הצרפתי, היה מלינקאי (אנ') ממוצא סונינקאי (אנ'), ואמה, דאמאייה סומה, מיילדת, הייתה בת לקבוצת סוסו (אנ').[1]
היא למדה בבית הספר להכשרת מורות אקול נורמל דה רופיסקה בדקר, סנגל. [2] [3]
מרטין סיסה הייתה אחת הנשים הראשונות שהוסמכו ועבדו כמורות בגינאה. היא הוצבה ללמד בבית הספר לבנות בקנקאן ב-1944. היא הפכה לחברה באיחוד מנדיקה ב-1946. בשנת 1947 היא פגשה את מי שהפך לימים לנשיא גינאה, אחמד סקאו טורה, שהיה בעת ההיא פעיל האיגוד המקצועי של PTT, והצטרפה למפלגה האפריקאית הדמוקרטית (אנ'). בשנות ה- 50 היא התגוררה בסנגל עם בעלה. ב-1954 היא ייצגה את האיחוד הדמוקרטי של סנגל בקונגרס של הפדרציה הבינלאומית של נשים בצרפת. [4] לאחר משאל העם של גינאה ב-1958, היא חזרה לגינאה, שם הפך בעלה לראש המטה של שר הבריאות ברפובליקה החדשה של גינאה.
בשנת 1959, מרטין סיסה הייתה צירה בקונגרס של איגוד הנשים של מערב אפריקה בבמקו, אשר ביקש לקיים תנועת נשים פאן-אפריקאית . היא הייתה המזכירה הכללית של ארגון הנשים הפאן אפריקאי מ-1962 עד 1972. [4] [3] בשנת 1968 היא נבחרה לפרלמנט, ולאחר מות בעלה ב- 1971 היא הצטרפה לוועד המרכזי[2]. היא הייתה האישה הראשונה שכיהנה כסגנית הנשיא של האסיפה הלאומית של גינאה,[5] כיהנה כמזכירה הכללית של ועידת הנשים האפריקאיות עד 1974 והייתה צירה בוועדת האומות המאוחדות למעמד האישה בז'נבה ובוועדת האומות המאוחדות לזכויות אדם.
בשנת 1972, מרטין סיסה מונתה לנציגה הקבועה של גינאה באו"ם. גינאה הייתה חברה לא קבועה במועצת הביטחון של האו"ם, והיא הפכה לאישה הראשונה שעמדה בראש המועצה.[5] היא גם נבחרה ליושבת ראש הוועדה המיוחדת של האו"ם נגד האפרטהייד.
מרטין סיסה חזרה לגינאה ב-1976, לבקשת הנשיא טורה, שמינה אותה לשרת הרווחה וחברה בפוליטביורו של המפלגה הדמוקרטית של גינאה.[2] [3] לאחר מותו של טורה ב-1984, היא נעצרה יחד עם מנהיגים פוליטיים אחרים והוחזקה במעצר למשך 13 חודשים עד ששוחררה ללא כתב אישום.[6] לאחר ניסיון ההפיכה הכושל של דיארה טראורה ביולי 1985, היא עזבה את גינאה, עברה תחילה לסנגל ולאחר מכן לארצות הברית. ב-1988 היא הצטרפה לוועידה הבינלאומית לסולידריות לנשים וילדים בדרום אפריקה. בשנת 2004 היא הייתה חברה באיגוד הבינלאומי של נשים פרנקופוניות (אנ').[4] בשנת 2006, נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש שלח ברכות לרגל יום הולדתה ה-80 של מרטין סיסה, והכיר ב"אומץ לבה ועבודתה".[7]
הביוגרפיה של מרטין סיסה, "בת המילו", פורסמה בשנת 2008.[8] בשנת 2014, נשיא דרום אפריקה ג'ייקוב זומה העניק למרטין סיסה את אות אוליבר טמבו (אנ') כהוקרה על פועלה ועל היותה מנהיגה ומובילת דרך במאבק למען זכויות נשים באפריקה. [9] לצד זאת, היא זכתה לביקורת על כך שהקלה ראש בפשעים של טורה, שתחת משטרו נהרגו עד 50,000 איש. [10] [11]
ב-1946, מרטין סיסה נישאה למוחמד קמארה, מפקח משטרה שלא הכירה. הוא נהרג בתאונת דרכים מאוחר יותר באותה שנה כשהיא הייתה בחודש השלישי להריונה.[4] ב-1948 היא נישאה לאנסומאנה טורה, ממייסדי המפלגה הדמוקרטית של גינאה. הוא מת בכלא מחנה בוירו (אנ') ב-1971 לאחר שנעצר בעקבות מבצע ים ירוק . למרטין סיסה היו שישה ילדים.[5]בערוב ימיה היא התגוררה בבולטימור, מרילנד, ארצות הברית. [2]
מרטין סיסה נפטרה ב-21 בפברואר 2017, בגיל 91. [14] [15]
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite book}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)