ז'נבייב הלוי

ז'נבייב הלוי
Geneviève Halévy
ז'נבייב הלוי בציור "דיוקנה של אלמנה" מאת ז'ול-אלי דלונה (Delaunay); הוצג בסלון פריז של 1878 (אוסף מוזיאון ד'אורסה)
ז'נבייב הלוי בציור "דיוקנה של אלמנה"
מאת ז'ול-אלי דלונה (Delaunay);
הוצג בסלון פריז של 1878
(אוסף מוזיאון ד'אורסה)
לידה 26 בפברואר 1849
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 בדצמבר 1926 (בגיל 77)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Marie Geneviève Raphaëlle Halévy עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג

ז'ורז' ביזה (3 ביוני 1869–3 ביוני 1875)

Émile Straus (7 באוקטובר 1886–מותה ב-1926)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ז'נבייב בסירה על הסן עם גי דה מופאסאן וקולט דומא (צר'), 1889

ז'נבייב הלוי (בצרפתית: Marie-Geneviève Raphaëlle Halévy-Bizet-Straus;[1]‏ 26 בפברואר 1849 – 22 בדצמבר 1926) הייתה אשת חברה פריזאית, רעייתו של המלחין ז'ורז' ביזה ובעלת סלון תרבותי (salonnière) מובחר.

קורות חייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'נבייב הלוי נולדה בפריז למשפחה יהודית ממוצא פורטוגלי. אביה היה המלחין ז'אק פרומנטל הלוי, ואִמהּ הייתה הפסלת חנה לאוני (צר') לבית רודריגס-אנריקס (צר'), חוליה בשושלת משפחת גרדיס (Gradis).

נעוריה ידעו סבל. אִמהּ הייתה נתונה למשברים נפשיים, אביה נפטר בהיותה בת 13 ואחותה הבכורה אסתר-ג'ולי נפטרה אחריו. ז'נבייב הלוי נישאה ב-1869 למלחין ז'ורז' ביזה, שהיה תלמידו של אביה, וב-1872 ילדה את בנם ז'אק (צר'). אחרי מותו ללא עת של ז'ורז' ביזה ב-1875 עברה ז'נבייב עם בנה להתגורר בבית דודהּ ליאון הלוי. שם השיקה סלון ספרותי עם דודנהּ, המחזאי לודוביק הלוי (צר'),[2][3] שבו אירחו אישים מחוגי הספרות והאמנות.

באוגוסט 1876 חתמה על הסכם נישואין עם ידיד המשפחה, הפסנתרן והמלחין אלי דלבורד (אנ'), הסכם שהותר לאחר שנתיים. ב-1881 פגשה בעורך הדין האמיד אמיל סטרוס.[4] נישואיהם, שנערכו ב-1886 בבית הכנסת הגדול של פריז, איפשרו לה לקיים סלון משל עצמה. סטרוס היה בן-בית אצל משפחת רוטשילד, מה שתרם לעליית קרנו של הסלון שלה, שבו לקחו חלק אנשי חברה, פוליטיקאים, אמנים, עיתונאים ואנשי רוח נודעים. כמה וכמה מתומכיו של אלפרד דרייפוס היו מבאי הסלון. עם הבולטים בהם נמנה מרסל פרוסט, שהיה אחד מאנשי הרוח הראשונים שחתמו על העצומה בעיתון Le Temps בעקבות ביקורתו החריפה של אמיל זולא על התנהלות השלטון והצבא הצרפתים בפרשה. ז'נבייב עצמה הייתה פעילה במערכה לזיכוי דרייפוס. על רקע זה נטשו את הסלון שלה כמה מאורחיה מקרב צמרת החברה הצרפתית, וחשיבותו הלכה ופחתה.

בשנים הבאות הופיעו אצלה תסמינים של דיכאון נפשי, היא ניתקה את קשריה החברתיים והסתגרה בביתה. בנה היחיד ז'אק (צר') שלח יד בנפשו ב-1922, והיא נפטרה בפריז ב-1926, בגיל 77.

מרסל פרוסט עיצב בהשראתה של ז'נבייב הלוי-ביזה-סטרוס קווים בדמויותיהן של אודט דה קרֶסי ושל הדוכסית דה גרמאנט ביצירתו בעקבות הזמן האבוד. מקורבהּ גי דה מופאסאן עיצב על פיה את דמותה של אן דה גילרוּאַ ברומן "עזה כמוות" מ-1889[5] וכן את דמותה של מישל דה-ברון ברומן "לבנו".[6]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Joyce Block Lazarus, Geneviève Straus: A Parisian Life, Leiden, Boston: Brill Rodopi, 2017
  • Caroline Weber, Proust's Duchess, How Three Celebrated Women Captured the Imagination of Fin-de-Siècle Paris, New York: Alfred A. Knopf, 2018

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'נבייב הלוי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ידועה גם כמאדאם ביזה (Mme Bizet) וכמאדאם סטרוס (Mme Straus)
  2. ^ מי שכתב עם אנרי מייאק (Meilhac) את הליברית ל"כרמן" של ביזה, ובין היתר גם לכמה מהאופרטות של ז'אק אופנבך
  3. ^ למעשה היה זה הסלון של ז'נבייב, אך כאישה לא-נשואה לא הורשתה לארֵח גברים בדירתה
  4. ^ Émile Straus;‏ 1844–1929
  5. ^ עזה כמוות (עברית: מ' בן-אליעזר), הוצאת שטיבל, ורשה, 1922
  6. ^ Notre cœur; לבנו (עברית: מ' בן-אליעזר), הוצאת שטיבל, ורשה, 1924