חארת חריכ
 | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר | ביירות |
| קואורדינטות | 33°51′00″N 35°31′00″E / 33.85°N 35.516666666667°E |
  | |
חארת חְרֵיכּ (בערבית: حارة حريك) היא עיירה מעורבת שיעית ומרונית נוצרית בפרברי רובע הדאחייה, דרומית-מזרחית לביירות, בירת לבנון. העיירה שייכת למחוז בעבדה (אנ'). בעברה הייתה כפר חקלאי, אך איבדה את זהותה הכפרית בעקבות גל הפליטים מדרום לבנון שהתיישבו בעיירה והפכו אותה לשכונה עירונית נוספת של הדאחייה.[1]
חארת חריכ ממוקמת צפון-מזרחית לנמל התעופה הבין-לאומי רפיק אל-חרירי וצפונית לעיירות א-ליילכּי (ער') ובורג' אל-בראג'נה (אנ'), מערבית לחדת' (אנ') ודרומית לא-שיאח (אנ'). העיירה משמשת משכן למטה הראשי של ארגון הטרור השיעי חזבאללה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-3 בספטמבר 1985, במהלך מלחמת המחנות, הרגו חמושים ממיליציית אמל 13 אזרחים פלסטינים בחארת חריכ.[2]
ביולי 2006 השמידו מטוסי קרב ישראליים את מטה חזבאללה ובתי אזרחים.[3]
האזור ספג הרס רב במהלך מלחמת לבנון השנייה. העריכו כי קרוב ל-200 בניינים נהרסו בעיירה במהלך השבוע הראשון של התקפת ישראל על לבנון ב-2006, ובסך הכול יותר מ-700 מבנים נהרסו או ניזוקו עד סוף המלחמה, ואלפי אזרחים נפצעו או נהרגו.[4] אחרי המלחמה עברה העיירה שיקום משמעותי, נבנו מחדש בניינים שנהרסו וניזוקו, בסיוע בין-לאומי שעיקרו הגיע מאיראן.
ב-21 בינואר 2014 אירע בעיירה פיגוע התאבדות באמצעות מכונית תופת. ארגון הטרור ג'בהת פתח א-שאם קיבל אחריות לפיגוע, וטען כי ביצע אותו בתגובה לפשעי חזבאללה בסוריה ובערסאל.
ב-30 ביולי 2024 תקפה ישראל בשכונה מן האוויר מבנה שבו שהה פואד שוּכְּר, מבכירי ארגון חזבאללה, והוא נהרג.
ב-20 בספטמבר 2024 תקפה ישראל בשכונה שנית, ובתקיפה חוסל אבראהים עקיל, ראש מערך המבצעים של ארגון הטרור.
שבוע לאחר מכן, ב-27 בספטמבר 2024, תקפה ישראל בשכונה את המפקדה המרכזית של החזבאללה במסגרת מבצע סדר חדש. בתקיפה זו חוסלו חסן נסראללה, יושב ראש ארגון הטרור, עלי כרכי, מפקד החזית הדרומית של הארגון, עבאס נילפורושאן, מפקד כוח קודס בלבנון ועוד בכירים נוספים בחזבאללה.
תושבים מפורסמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מישל עאון (נולד ב-1935), מנהיג צבאי לבנוני ונשיא לבנון לשעבר
- לוקמאן סלים (1962–2021), מו"ל, פעיל פוליטי ופרשן
- סמירה עווד (אנ') (נולדה 2000), שחקנית כדורגל
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Cambanis, Thanassis. A privilege to die: inside Hezbollah's legions and their endless war against Israel, pp. 146, 317
- ^ Middle East International No 258, 13 September 1985, Publishers Lord Mayhew, Dennis Walters MP; Jim Muir pp. 8–9
- ^ Hizbullah HQ destroyed in Israeli attacks, The Guardian, 14 July 2006
- ^ Lambeth, Benjamin S. Air Operations in Israel's War Against Hezbollah: Learning from Lebanon and Getting It Right in Gaza, p. 175