חברת הים הדרומי
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1711–1853 (כ־142 שנים)  |
| מיקום המטה |
לונדון |
  | |
חברת הים הדרומי (באנגלית: South Sea Company; או בשמה הרשמי: הנציב והחברה של סחורות בריטניה הגדולה, הסוחרת בים הדרומי ואזורים אחרים של אמריקה, ו(פועלת) לעידוד הדייג; באנגלית: The Governor and Company of the merchants of Great Britain, trading to the South Seas and other parts of America, and for the encouragement of the Fishery) הייתה חברה ציבורית בריטית שהוקמה ב-1711, בשותפות בין הממשלה לסקטור הפרטי על-מנת להפחית את עלויות החוב הלאומי. הכנסות החברה התבססו על סחר בעבדים, וב-1713 החברה קיבלה מונופול על אספקת העבדים לאיים של הים הדרומי (כינויו של האוקיינוס השקט) ודרום-אמריקה. עת הוקמה החברה, מעורבותה של בריטניה במלחמת הירושה הספרדית הביאה לכך שלחברה לא הייתה אפשרות אמיתית להפיק רווחים מהמונופול, שעה שמרבית אמריקה הדרומית נשלטה על ידי ספרד ופורטוגל.
אף שהחברה לא הפיקה רווחים של ממש מהמונופול, שווי מניות החברה גדל דרמטית, עד שהגיעה לשיא ב-1720, אז קרסה באחת למעט מעל שווי ההנפקה שלה. הבועה הכלכלית שנוצרה והרסה אלפי משקיעים, נודעה מאז בתור בועת הים הדרומי.
The Bubble Act 1720 (6 Geo. 1c. 18), שאסר על הקמתה של חברה ציבורית מבלי לקבל צ'רטר מלכותי, קודם על-ידי חברת הים הדרומי עצמה לפני קריסתה. אותו חוק הגביל את מספר השותפים בשותפויות רגילות לשישה, אשר כל אחד ואחד מהם אחראי לחובות השותפות "עד השילינג האחרון והאקר האחרון". לפיכך, עד להנהגת העיקרון של חברה בערבון מוגבל, באמצע המאה ה-19, החוק הגביל את אפשרות גיוס הון לצורך הרחבת עסקים באמצעות הוספת שותפים.
משקיעים רבים ברחבי בריטניה נהרסו בשל התפוצצות הבועה, וכתוצאה מכך, נפגעה הכלכלה הבריטית בכללותה. מייסדי התרמית היו מעורבים במסחר בחברה, והשתמשו במידע פנים שלהם על-מנת להפיק רווחים על חשבון השינויים הצפויים בחוב הלאומי בעקבות פעילות החברה. המעורבים בדבר אף העבירו שוחד רב לפוליטיקאים על-מנת שיתמכו בחוקים שנדרשו בשביל לבצע את התרמית. במסגרת התרמית, כספי החברה שימשו על-מנת להשפיע על ערכי מניותיה שלה, ורוכשי מניות קיבלו מינוף לרכישת מניות נוספות, על-ידי הלוואות שהבטוחה להן הייתה המניות עצמן. אף שהציפיות מהרווחים מהמסחר עם דרום אמריקה עודדו את הציבור הרחב להשקיע במניות, המחירים הבועתיים עלו בהרבה על השווי האפשרי של סחר בעבדים.
ועדת החקירה הפרלמנטרית שהוקמה בעקבות הבועה מצאה מספר פוליטיקאים אשמים, ורווחים רבים חולטו (אם כי רבים מאלה שעשו את הרווחים היו השאירים ונותרו כאלה גם לאחר החילוט). בסופו של דבר, החברה הוקמה מחדש ופעלה לאורך כמאה שנים לאחר הבועה.
