חוק האי
חוק האי (ידוע גם בשם חוק פוסטר, על שם מניח החוק) הוא עקרון בביולוגיה אבולוציונית, לפיה בני המין קטנים או גדלים, בהתאם למשאבים הזמינים בסביבה. זוהי ליבת המחקר של ביוגאוגרפית איים. לדוגמה, ידוע כי ממותות ננסיות התפתחו מממותות רגילות על איים קטנים. תהליכים אבולוציוניים דומים נצפו בפילים, היפופוטמים, איילים ובני אדם.
הכלל נקבע לראשונה בשנת 1964 על ידי ג' בריסטול פוסטר בכתב העת Nature, במאמר תחת הכותרת "האבולוציה של היונקים על האיים". הוא למד 116 מינים השוכנים באי והשוה אותם למינים מקבילים ביבשת. הוא הציע כי יצורים מסוימים באי התפתחו לגרסאות גדולות יותר של עצמם, בעוד שאחרים הפכו לגרסאות קטנות יותר של עצמם. לשם כך, הוא הציע הסבר פשוט כי יצורים קטנים גדלים בהיעדר טורפים הנמשכים אליהם ביבשת ויצורים גדולים נעשים קטנים יותר עם היעדר מקורות מזון.
הרעיון הורחב בספר "תיאורית הביוגאוגרפיה של האי" של רוברט מק'ארתור ואדוארד וילסון. ב-1978, טד ג' קייס פרסם מאמר מורכב יותר בנושא בכתב העת Ecology. קייס הראה גם כי ההשערה המקורית של פוסטר לסיבת ההתרחשות היא פשטנית מדי ולא לגמרי נכונה.
