חוק הסמכויות הכלכליות לשעת חירום בינלאומית
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית |
| גוף מחוקק | הקונגרס ה-95 של ארצות הברית |
| שטחים שעליהם חל החוק |
ארצות הברית  |
| רקע לחקיקה | ביקורת על חוק הסחר עם האויב (Trading with the Enemy Act - TWEA) משנת 1917 |
| מטרת החוק | מסדיר את סמכויות הנשיא בעת מלחמה או מצב חירום לאומי |
| מאפשר | לנשיא להתמודד עם איומים חריגים ומיוחדים על הביטחון הלאומי, מדיניות החוץ או הכלכלה של ארצות הברית באמצעות הטלת סנקציות כלכליות, הקפאת נכסים והגבלת סחר. |
| תאריך הצגה | 28 באוקטובר 1977 |
| תאריך תחולה | 28 בדצמבר 1977 |
  | |
חוק הסמכויות הכלכליות לשעת חירום בינלאומית (באנגלית: International Emergency Economic Powers Act - IEEPA) הוא חוק פדרלי בארצות הברית, שנחקק בשנת 1977, המעניק לנשיא ארצות הברית סמכויות נרחבות להסדרת עסקאות כלכליות בינלאומיות בתגובה למצבי חירום לאומיים הנובעים מאיומים זרים. חוק זה מאפשר לנשיא להתמודד עם איומים חריגים ומיוחדים על הביטחון הלאומי, מדיניות החוץ או הכלכלה של ארצות הברית באמצעות הטלת סנקציות כלכליות, הקפאת נכסים והגבלת סחר.
לפני חקיקת IEEPA, הנשיאים השתמשו בחוק הסחר עם האויב (Trading with the Enemy Act - TWEA) משנת 1917, שהעניק סמכויות כלכליות נרחבות במהלך מלחמות. עם זאת, השימוש ב-TWEA בתקופות שלום עורר ביקורת, במיוחד במהלך ממשל ניקסון, שהשתמש בו כדי להטיל פיקוח על מטבע חוץ. כדי להתמודד עם הביקורת וליצור מסגרת חוקית ברורה לשימוש בסמכויות כלכליות בשעת חירום, הקונגרס חקק את IEEPA, המאפשר לנשיא להכריז על מצב חירום לאומי בתגובה לאיומים חיצוניים, ולהשתמש בסמכויות כלכליות בהתאם.
מבנה החוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרק I: הכרזת מצב חירום לאומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנשיא חייב להכריז על מצב חירום לאומי כדי להפעיל את סמכויותיו תחת IEEPA. הכרזה זו מתבצעת באמצעות צו נשיאותי, שבו מוגדר האיום החריג והמיוחד שמקורו מחוץ לארצות הברית ומהווה סכנה לביטחון הלאומי, למדיניות החוץ או לכלכלה. הסמכויות המוענקות לנשיא מוגבלות לטיפול באיומים שהוגדרו בהכרזה. כל איום חדש דורש הכרזה נפרדת על מצב חירום לאומי.
פרק II: היקף הסמכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במסגרת IEEPA, הנשיא רשאי לחקור, להסדיר או לאסור מגוון פעילויות כלכליות, במסגרת IEEPA, הנשיא רשאי לחקור, להסדיר או לאסור מגוון פעילויות כלכליות, כולל:[1]
- עסקאות במטבע חוץ
- העברות אשראי או תשלומים בין מוסדות פיננסיים
- ייבוא או ייצוא של מטבע או ניירות ערך
- רכישה, החזקה או סחר בנכסים שבהם יש לישות זרה עניין
- עסקאות במטבע חוץ
- העברות אשראי או תשלומים בין מוסדות פיננסיים
- ייבוא או ייצוא של מטבע או ניירות ערך
- רכישה, החזקה או סחר בנכסים שבהם יש לישות זרה עניין
פרק III: התייעצות ודיווח
[עריכת קוד מקור | עריכה]IEEPA מחייב את הנשיא להתייעץ עם הקונגרס לפני הפעלת סמכויות אלו, ככל שניתן. בנוסף, הנשיא חייב לספק לקונגרס דוחות מפורטים, המתארים את הפעולות שננקטו והנימוקים להן.
פרק IV: עונשים ואי ציות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרת הוראות החוק עלולה להוביל לעונשים אזרחיים ופליליים משמעותיים, בהתאם לחומרת ההפרה:[2]
- עונשים אזרחיים: על פי סעיף 206 של IEEPA, ניתן להטיל קנס אזרחי על כל אדם המפר, מנסה להפר, קושר להפר או גורם להפרה של כל תקנה, הוראה, הנחיה, צו, רישיון או איסור שהוצאו תחת החוק. הקנס האזרחי המרבי עשוי להגיע לסכום הגבוה מבין 368,136 דולר או פי שניים מסכום העסקה שהיוותה את בסיס ההפרה.
- עונשים פליליים: מי שמבצע ביודעין הפרה, מנסה ביודעין להפר, קושר ביודעין להפר או מסייע בביצוע הפרה של כל תקנה, הוראה, הנחיה, צו, רישיון או איסור שהוצאו תחת החוק, עשוי, עם הרשעתו, להיות נתון לקנס של עד 1,000,000 דולר. אם מדובר באדם פרטי, הוא עשוי לעמוד בפני עונש מאסר של עד 20 שנים, או שניהם יחד.
פרק V: פיקוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]החוק כולל מנגנוני פיקוח ומגבלות שנועדו להבטיח שהסמכויות הללו יופעלו באופן מבוקר ובהתאם לעקרונות הדמוקרטיים. להלן פירוט המגבלות והפיקוח המובנים ב-IEEPA:[3]
- פיקוח פרלמנטרי: הנשיא מחויב לדווח לקונגרס על הפעולות שננקטו במסגרת IEEPA, כולל הנימוקים להן וההשפעה שלהן על הביטחון הלאומי והכלכלה. דיווחים אלו מאפשרים לקונגרס לפקח על השימוש בסמכויות ולהבטיח שהן מופעלות בהתאם לאינטרסים הלאומיים.
- ביקורת שיפוטית: בתי המשפט הפדרליים רשאים לבחון את חוקיות הפעולות שננקטו תחת IEEPA, לוודא שהן תואמות את החוקה והחוקים הפדרליים. מנגנון זה מבטיח שהסמכויות לא ינוצלו לרעה ושזכויות האזרחים יישמרו.
OFAC
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המשרד לבקרה על נכסים זרים
המשרד לבקרה על נכסים זרים (OFAC) הוא סוכנות מודיעין ואכיפה פיננסית של מחלקת האוצר של ארצות הברית, הפועלת תחתהמשרד לטרור ומודיעין פיננסי. תפקידה העיקרי של הסוכנות הוא לנהל ולהפעיל סנקציות כלכליות ומסחריות כנגד מדינות, ישויות או אנשים שהממשלה האמריקאית מגדירה כמעורבים בפעילויות המאיימות על הביטחון הלאומי, הכלכלה או מדיניות החוץ של ארצות הברית. הסוכנות פועלת מתוקף סמכויות הנשיא בחוק הסמכויות הכלכליות לשעת חירום בינלאומית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 50 USC Ch. 35: INTERNATIONAL EMERGENCY ECONOMIC POWERS, uscode.house.gov
- ^ S. Rept. 110-82 - INTERNATIONAL EMERGENCY ECONOMIC POWERS ACT, www.congress.gov
- ^ 50 U.S. Code Chapter 35 - INTERNATIONAL EMERGENCY ECONOMIC POWERS, LII / Legal Information Institute (באנגלית)