חוקה לא פורמלית

חוקה לא פורמלית (Uncodified constitution) היא סוג של חוקה שבה כללי היסוד לובשים לעיתים קרובות צורה של מנהגים, נוהגים, תקדימים ומגוון חוקים וכללים משפטיים.^[1] פרשנות החוקה נעשית על ידי מערכת המשפט, ועדות ממשלתיות או מומחים משפטיים. במשטר חוקתי כזה, כל המרכיבים הללו עשויים להיות מוכרים (או שלא) על ידי בתי המשפט, המחוקקים והביורוקרטיה כמחייבים את הממשלה והפרלמנט ומגבילים את סמכויותיהם. מסגרת כזו נקראת לעיתים באופן לא מדויק "חוקה לא כתובה". עם זאת, המרכיבים של "חוקה לא כתובה" מצויים בדרך כלל בכתובים במסמכים רשמיים, אף כי אינם מאוגדים במסמך יחיד (קודיפיקציה).

יתרונותיה של חוקה לא פורמלית הם גמישות, הסתגלות וחוסן. דייסי (Dicey), משפטן בריטי בן המאה ה-19 תיאר את החוקה הלא פורמלית כ"מדיניות הגמישה ביותר שקיימת".^[2] חיסרון משמעותי של חוקה לא פורמלית היא הפוטנציאל למחלוקות בזיהוי הנוהגים והמנהגים המהווים את הוראות היסוד של החוקה.^[1]

תנאי חדש או מצב חדש של הממשל עשויים להיפתר על ידי פסיקה תקדימית או חקיקה.^[1] שלא כמו במשטר בו יש חוקה פורמלית, אין הליכים מיוחדים ליצירת משפט חוקתי, ולחוקה אין עדיפות מובנית על פני חקיקה רגילה. למדינה עם חוקה לא פורמלית אין רגע מסוים שבו עקרונות הממשל שלה הוחלטו במכוון. במקום זאת, אלה מתפתחים בהתאם לכוחות הפוליטיים והחברתיים המתעוררים לאורך ההיסטוריה שלה.^[3]

כשמסתכלים עליה כמערכת שלמה, ההבדל בין חוקה כתובה לחוקה שאינה כתובה הוא של דרגות. כל חוקה פורמלית כוללת חקיקה משלימה ונוהג מקובל לאחר פרק זמן.^[1] לעומת זאת, מנהגים ונוהג שנשמרו במשך תקופות ארוכות באופן לא כתוב עשויים להתווסף לחוקה הפורמלית בצמתים שונים. למשל המנהג של הגבלת משך הכהונה של נשיאי ארצות הברית לשתי כהונות בלבד נשמר במשך כמעט מאה וחמישים שנה ללא כל מנגנון אכיפה, עד שפרנקלין רוזוולט בחר להתעלם ממנו. לאחר מכן הגבלה זו נקבעה בתיקון ה-22 לחוקה הפורמלית ונהייתה מחייבת מבחינה משפטית.

מדינות בעלות חוקה לא פורמלית

קנדה

למרות שלקנדה יש חוקה פורמלית,^[4] היבטים חשובים של המשטר החוקתי אינם מעוגנים בה. ההקדמה לחוקת קנדה קובעת שהחוקה "דומה עקרונית לזו של הממלכה המאוחדת" (שאינה כתובה).^[4]

החוקה מחייבת ברמה הפדרלית ואת הפרובינציות,^[5] למרות שלכל אחת מהפרובינציות יש הכוח לשנות או לחוקק בתחומי אחריותה הבלעדיים. עד היום רק קולומביה הבריטית חוקקה חוקה פרובינציאלית מתואמת (חוקת קולומביה הבריטית), אם כי תפקידי המחוזות וסמכויותיהם האחרות מפורטים בסעיף 93 של חוק החוקה, 1867, ובאמצעות תיקונים בה העוסקים במחוזות מסוימים כגון כמו חוק מניטובה וחוק ניופאונדלנד .

סין

ישנם אקדמאים סיניים אחדים, כולל התאורטיקן המשפטי ג'יאנג שיגונג, הטוענים שלסין יש גם חוקה פורמלית וגם חוקה לא פורמלית המבוססת על ההנהגה המקיפה של המפלגה הקומוניסטית.^[6]

ניו זילנד

ערך מורחב – חוקת ניו זילנד

חוקת ניו זילנד היא סך כל החוקים והעקרונות הקובעים את המבנה הפוליטי של ניו זילנד, בכתב ושלא בכתב.^[7] שלא כמו מדינות רבות אחרות, לניו זילנד אין מסמך חוקתי יחיד ומאוחד.^[8] לפעמים היא מכונה "חוקה לא פורמלית".

לחוק החוקה 1986 יש תפקיד מרכזי, לצד אוסף חוקים אחרים, צווים במועצה, מכתבי הרשאה, החלטות של בתי המשפט, עקרונות אמנת ואיטנגי,^[9] ומסורות ומוסכמות בלתי כתובות.

סן מרינו

החוקה של סן מרינו מורכבת מכמה מסמכים שאומצו לאורך מאות שנים. מסמכים אלה כוללים שישה ספרים של "פסלי 1600" והצהרות זכויות האזרח. זוהי החוקה העתיקה ביותר בעולם.

ערב הסעודית

לערב הסעודית אין חוקה פורמלית מחייבת מבחינה משפטית.^[10] בשנת 1960 המלך פייסל הכריז על הקוראן, הטקסט הדתי של האסלאם, כחוקה. עם זאת, בשנת 1992, חוק היסוד של ערב הסעודית אומץ בצו מלכותי .^[11]

הממלכה המאוחדת

בבריטניה אין מסמך מגדיר שניתן לכנותו "חוקה". כיוון שהמשטר ההחוקתי התפתח במהלך מאות שנים, הזמן, החוקה הבלתי כתובה מזוהה עם פעולות הפרלמנט והחלטות בתי המשפט. המסמך הקרוב ביותר לקוד חוקתי בריטי היה חוקי האיחוד של 1707. בהיעדר חוקה פורמלית, דברי חקיקה רבים נחשבים חלק מהמשפט החוקתי, ביניהם חוקי הפרלמנט 1911 ו-1949, חוק חופש המידע 2000, חוק זכויות האדם 1998 וחוק הפירוק והקריאה של הפרלמנט 2022. המשמעות היא שהכללים החוקתיים של בריטניה אינם כתובים במסמך יחיד,^[12] אך לא שיש לה חוקה "לא פורמלית".

ישראל

ערך מורחב – חוקה (ישראל)

הכרזת העצמאות הישראלית קבעה כי עד 1 באוקטובר 1948 תכונן חוקה. בהחלטת הררי מ-13.6.1950, הוחלט בכנסת כי לעת עתה יוכנו חוקי יסוד שבבוא העת יאוגדו לחוקה. כיום ישנם 13 חוקי יסוד, שרבים מהם חסרים מאפיין בסיסי של חוקה - נוקשות המתבטאת במגבלות על שינויים. נוכח זאת ניתן לשנותם כמו חקיקה רגילה, ואכן בחלק מחוקי היסוד יש שינויים לעיתים קרובות לפי צרכים קואליציוניים. חלק מחוקי היסוד מפורטים מאוד, שלא כמקובל בחוקות.

דוגמאות בעבר

• החוקה של הרפובליקה הרומית, המורכבת משנים עשר הטבלאות וחוקים אחרים.
• להונגריה הייתה חוקה לא מסודרת לפני 1949.
• שוודיה: רכיבים כתובים ובלתי כתובים הרכיבו את החוקה השוודית מה שהיה נושא לאי ודאות ולוויכוחים רבים, עד שהממשל 1809 התעקש להחליף במפורש את "כל החוקות התקפות יותר או פחות... כמו ... כל חוקים, פעולות, פקודות, חוקים או החלטות אחרים, עתיקים או חדשים ככל שיהיו, שנכללו בעבר בשם החוקה". ^[13] החל משנת 2021, מכשיר הממשל מציין בסעיף 3 כי החוקה של שוודיה ( rikets grundlagar ) מורכבת ממכשיר הממשל, חוק חופש העיתונות, חוק היסוד על חופש הביטוי וחוק הירושה .
• החוקה של הנסיכות הגדולה של פינלנד מעולם לא הוכנה. קיסר רוסיה, שכיהן גם בין 1809 ל-1917 כנסיך הגדול של פינלנד, מעולם לא הכיר בחוקה באופן ספציפי כזו של פינלנד נפרדת ואוטונומית, למרות העובדה שחוקה זו הכתיבה במידה רבה את היחסים בין פינלנד לאימפריה הרוסית. לאורך כל התקופה הרוסית בפינלנד.
• לאנדורה לא הייתה חוקה פורמלית עד 1993 ועד תאריך זה לא הייתה הפרדת רשויות ברורה. שני הפאראז'ים האנדוריים של 1278 ו-1288 היו חוקי היסוד של המדינה עד לפרסום החוקה של 1993 . ^[14]
• החוקה של קווינסלנד, אוסטרליה, לפני 2001 ^{[דרוש מקור]}
• עומאן לפני 1996^{[דרוש מקור]}
• לוב בין 1969 ל-1975
• לתאילנד לפני 1932 הדרמהסטרה של מאנו שימשה כחוקה לא פורמלית.

הערות שוליים

1. Johari, J. C. (2006) New Comparative Government, Lotus Press, New Delhi, p. 167–169
2. A. V. Dicey, Introduction to the Study of the Law of the Constitution (page 39)
3. Prabir Kumar De (2011) Comparative Politics, Dorling Kindersley, p. 59
4. Constitution Acts, 1867 to 1982, being The Constitution Act, 1867 (UK), 30 & 31 Vict., c. 3, and The Constitution Act, 1982, Schedule B to the Canada Act 1982 (UK), 1982, c. 11.
5. Ontario (Attorney General) v. OPSEU, [1987] 2 S.C.R. 2, 1987 CanLII 71 (SCC), Retrieved 2019-11-07.
6. Zhai, Han (2018). "The 'Invisible Constitution' seen Realistically: Visualising China's Unitary System". In Dixon, Rosalind; Stone, Adrienne (eds.). The Invisible Constitution in Comparative Perspective. p. 406. ISBN 9781108417570.
7. Palmer, Matthew (20 ביוני 2012). "Constitution - What is a constitution?" (באנגלית). Te Ara: The Encyclopedia of New Zealand. נבדק ב-16 באוגוסט 2019.
8. Joseph, Philip (1989). "Foundations of the Constitution" (PDF). Canterbury Law Review. p. 72.
9. Palmer, Matthew (2008). The Treaty of Waitangi in New Zealand's Law and Constitution. Victoria University of Wellington Press. p. 17. ISBN 978-0-86473-579-9.
10. Champion, Daryl (2003). The paradoxical kingdom: Saudi Arabia and the momentum of reform. p. 60. ISBN 978-1-85065-668-5.
11. Robbers, Gerhard (2007). Encyclopedia of world constitutions. Vol. 2. p. 791. ISBN 978-0-8160-6078-8.
12. King, A (2007). The British Constitution. Oxford: Oxford University Press. p. 6.
13. Bull, Thomas; Sterzel, Fredrik (2020). Regeringsformen: en kommentar (4th ed.). Lund: Studentlitteratur. p. 52.
14. Govern d'Andorra. "History". The Embassy of Andorra to the Benelux, Denmark and Slovenia. אורכב מ-המקור ב-20 ביולי 2007. נבדק ב-14 בדצמבר 2010.