חור האוקסיאניון הוא כיס במבנהו של האנזים הבנוי לרוב מאמידים או שיירים טעונים חיובית. תפקידו לייצב אטום חמצן או אלכולאט ( חומצה מצומדת של כוהל ) שנמצאים במצב מעבר לאחר שנלקח מהם פרוטון[1]. ייצוב מצב המעבר מוריד את אנרגיית השפעול הדרושה לתגובה ובכך מקדם קטליזה. לדוגמה, פרוטאזות כגון כימוטריפסין מכילות חור אוקסיאניון כדי לייצב מתווך אניוני[2] שנוצר בזמן פרוטאוליזה.
דרך נוספת בה החור האוקסיאניוני מתפקד היא על ידי איפשור הצבה ואף החדרת סובסטרט שמפאת גודלו לא היה יכול להיקשר לכיס (הפרעה סטרית) כמו במקרה של 2,3-ביספוספוגליצרט (BPG) בהמוגלובין.
אנזימים שמזרזים לתגובות רב-שלביות יכולים להכיל מספר חורים אוקסיאניוניים שייצבו מצבי מעבר שונים בשלבים שונים של התגובה [3].