חיטוי סולארי
החיטוי הסולארי, הוא שיטה חדשה יחסית לחיטוי לא-כימי של קרקע חקלאית בעזרת קרינת השמש, שפותחה בישראל על ידי יעקב קטן וחבריו.
שיטה זו משמשת ברובה בשלב המקדים לזריעה ומשמשת לקטילת מזיקים שוכני קרקע ועשבים מזיקים. השיטה פורסמה לראשונה במגזין המדעי "Phytopathology" בשנת 1976. חיטוי הקרקע מתבצע על ידי כיסויה ביריעות פוליאתילן שקופות בעונה החמה, כך שחום קרינת השמש חודר לעומק הקרקע דרך היריעות וקוטל את המזיקים. השיטה התאפשרה רק בעקבות ההתפתחות הניכרת בתעשיית הפלסטיק בשנות ה-50 של המאה ה-20.
מאז פרסומה, יושמה שיטת החיטוי הסולארי במגוון מערכות גידול ובאזורי אקלים שונים. השיטה הוכחה כיעילה כנגד מגוון של מזיקים שוכני קרקע, ביניהם פטריות דוגמת דוררת, מגלת (פוזריום) ופיתיום, חיידקים, נמטודות ועשבים מזיקים.
בעקבות אמנת וינה 1985 ופרוטוקול מונטריאול, שאסרו את השימוש במתיל ברומיד לחיטוי קרקע והדברה, התרחב השימוש בשיטת החיטוי הסולארי, כשיטה יחידה או בשילוב עם חומרי הדברה במינון מופחת, בממשק מסורתי או אורגני. כיום החיטוי הסולארי משמש באלטרנטיבה לחיטוי קרקע מסורתי בלמעלה מ-70 מדינות, בעלות אקלים מתאים ורמת קרינה מתאימה, בין השאר גם במטעים קיימים ולא רק בשדות פתוחים לפני הזריעה.
למעלה מ-1,400 מחקרים מדעיים פורסמו עד כה בנושא החיטוי הסולארי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר החיטוי הסולארי, בפקולטה לחקלאות
- חיטוי סולרי (שימשי) בקרקע(הקישור אינו פעיל), המרכז הארצי למורי ביולוגיה