חיי אפולוניוס איש טיאנה

חיי אפולוניוס איש טיאנה
Τὰ ἐς τὸν Τυανέα Ἀπολλώνιον
מידע כללי
מאת פילוסטרטוס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור יוונית עתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ביוגרפיה עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא אפולוניוס איש טיאנה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
Philosophe errant Apollonius-de-Tyane
פילוסוף נודד, ככל הנראה מייצג את אפולוניוס איש טיאנה, שחי חלק מחייו בכרתים ומת שם. נמצא בגורטין (אנ') (סוף המאה ה-2 לספירה), כעת במוזיאון הארכאולוגי של הרקליון, כרתים.

חיי אפולוניוס איש טיאנה (ביוונית: Τὰ ἐς τὸν Τυανέα Ἀπολλώνιον; בלטינית: Vita Apollonii) הוא טקסט בשמונה ספרים שנכתב ביוון העתיקה על ידי פילוסטרטוס (170–245 לספירה לערך). הוא מספר את סיפורו של אפולוניוס איש טיאנה (בערך 15–100 לספירה), פילוסוף ומורה פיתגורי.

תוכן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מתאר בהרחבה את מסעותיו לכאורה של אפולוניוס לאיטליה, היספניה, נוביה, סוריה, מסופוטמיה והודו. יש חוקרים הרואים בטקסט ספרות בדיונית, וטוענים שאפולוניוס כנראה מעולם לא הגיע לאף אחת מהארצות הללו, אלא בילה את כל חייו במזרח האימפריה הרומית.

לפי פילוסטרטוס, ספרו מסתמך על ריבוי מקורות:

  • ספר על נעוריו של אפולוניוס, שנכתב על ידי מקסימוס איש צור (אנ')
  • זיכרונות שנכתבו על ידי תלמיד של אפולוניוס, דאמיס (אנ').
  • החיבור "המזכרות של אפולוניוס איש טיאנה, קוסם ופילוסוף", שנכתב על ידי מואראגנס, אם כי פילוסטרטוס מחשיב את התיאור הזה כלא אמין למדי.
  • ידע מקומי מערים כגון אפסוס, טיאנה, איגאי (אנ') ואנטיוכיה.

מבנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ספר א: נעוריו של אפולוניוס; שהותו בבבל עם המלך הפרתי ורדאנס הראשון (אנ') (40–47).
  • ספר ב: מסע להודו: שהות בבבל עם המלך פראוטס (אנ').
  • ספר ג: מסע להודו: הבראהמן ומנהיגם יארכס.
  • ספר ד: אפולוניוס באיוניה, יוון ורומא. נרון רודף את הפילוסופים.
  • ספר ה: אפולוניוס בספרד. חזרתו ליוון. מסע למצרים. יחסיו עם אספסיאנוס.
  • ספר ו: מסע לאתיופיה. הגימנוסופיסטים. יחסיו עם טיטוס. המשך מסעותיו של אפולוניוס.
  • ספר ז: אפולוניוס נרדף על ידי דומיטיאנוס.
  • ספר ח: אפולוניוס בחצר הקיסר דומיטיאנוס. מסעות חדשים. הוא נעלם בתחת שלטון נרווה.

מסעו מזרחה של אפולוניוס מתואר בספר א'. אפולוניוס מקבל מהמלך ורדאנס מכתב הממוען לשליט הפרתי פראוטס בהודו, בו הוא מבקש לקבל את פניו של אפולוניוס ולשלוח אותו לכל מקום שירצה.[1] תיאור ביקורו של אפולוניוס בהודו מופיע בספר ב', ובייחוד הביקור בעיר תכסילא, המתואר בפרקים 20–24. הוא מתאר מבנים מהסוג היווני בתכסילא,[2] ככל הנראה מתייחס לסירכאפ (אנ'). הוא גם מסביר שהמלך ההודו-פרתי (אנ') של תכסילא, פראוטס, דובר יוונית שוטפת,[3] שפה שבה התחנך בזמן שהותו בגלות במזרח, מעבר לנהר הביאס (אנ').

התייחסות למרד הגדול של היהודים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילוסטרטוס מתייחס בחיבור ליהודים בזמן המרד הגדול ברומא (66–70 לספירה). בספר החמישי הוא שם בפיו של הפילוסוף אופראטס הסטואי (אנ'), יריבו של אפולוניוס ואחת הדמויות הפחות מקסימות של החיבור,[4] את הדברים הבאים בתוך נאומו בפני אספסיאנוס:[5] "היהודים נמצאים כבר מזמן במרד, לא רק נגד הרומאים אלא נגד האנושות; וגזע שעשה את חייו נפרדים ובלתי ניתנים לפשרה, שאינו יכול לחלוק עם שאר האנושות בעינוגי השולחן ולא יכול להצטרף לנסכיהם או תפילותיהם או קורבנותיהם, נפרד מאתנו בתהום גדולה יותר מאשר מזו אשר מפרידה בינינו לבין סוסה או באקטרה או האינדים הרחוקים יותר".[6] פילוסטרטוס מספר על כך שבזמן ניהולו את המצור על ירושלים, שקל אספסיאנוס את הרעיון להפוך עצמו לקיסר והורה לזמן את אפולוניוס כדי לשאול בעצתו. אולם אפולוניוס סירב להיכנס ליהודה – "ארץ שתושביה טמאים הן בשל מה שעשו והן בשל מה שסבלו ממנו".[7] קטע זה מאת פילוסטרטוס מבטא את התיעוב הפיתגוראי כלפי שפיכות דמים.[4]

בספר השישי הוא מספר כי "לאחר שטיטוס כבש את ירושלים, כאשר הארץ כולה הייתה מלאה גופות, העמים השכנים הציעו לו כתר", אולם טיטוס דחה את ההצעה לקבל כבוד לעצמו וטען כי הוא "רק השאיל את זרועותיו לאל, שכך הגשים את זעמו". בתגובה לכך, שלח אליו אפולוניוס איגרת הערכה וטיטוס השיב לו: "אף על פי שכבשתי את ירושלים, אתה כבשת אותי".[8] בעת ביקורו של טיטוס בעיר טרסוס, ביקשו התושבים שירעיף עליהם טובות וטיטוס הבטיח שיבקש זאת מאביו הקיסר. אז התערב אפולוניוס ושאל אותו שאלה היפותטית: "נניח שהייתי מרשיע כמה מהעומדים כאן... כי שלחו שליחים לירושלים לעורר מרד... מה יעלה בגורלם?". טיטוס השיב: "מוות מיידי". אפולוניוס שאל בתגובה לכך, אם "אין בכך בושה" שעונשם יהיה מיידי ואילו ההטבה עמם תתעכב, ובכך שהוא מוכן בעצמו לבצע את העונש ואילו לגבי ההטבה צריך להתייעץ עם אביו.[9]

מהדורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Philostratus: The Life of Apollonius of Tyana, trans. F.C. Conybeare, כרכים 1 (ספרים I-IV) ו-2 (ספרים V-VIII), הוצאת אוניברסיטת הרווארד, קיימברידג' 1911 (Loeb Classical Library מס' 16 ומס' 17), מסת"ב 0-674-99018-8 ומסת"ב 0-674-99019-6 (טקסט יווני ותרגום לאנגלית)
  • Philostratus: The Life of Apollonius of Tyana, ed. Christopher P. Jones, כרכים 1 (ספרים I-IV) ו-2 (ספרים V-VIII), הוצאת אוניברסיטת הרווארד, קיימברידג' 2005 (Loeb Classical Library מס' 16 ומס' 17), מסת"ב 0-674-99613-5 ומסת"ב 0-674-99614-3 (טקסט יווני ותרגום לאנגלית)

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Boter, Gerard (2023). Critical notes on philostratus' "Life of Apollonius of Tyana". Berlin: De Gruyter. ISBN 9783111243658.
  • Maria Dzielska: Apollonius of Tyana in Legend and History, Rome 1986, מסת"ב 88-7062-599-0
  • Graham Anderson: Philostratus. Biography and Belles Lettres in the Third Century A.D., London 1986, מסת"ב 0-7099-0575-0
  • Theios Sophistès. Essays on Flavius Philostratus' Vita Apollonii. Edited by Kristoffel Demoen and Danny Praet. Leiden, Brill, 2008 (Mnemosyne, Supplements, 305), xvi, 405 pp.
  • Flinterman, J.-J. "“The Ancestor of My Wisdom”: Pythagoras and Pythagoreanism in Life of Apollonius," in Philostratus. Ed. by E. Bowie and J. Elsner. Cambridge, 2009, 155–175.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Life of Apollonius, II, 17
  2. ^ Life of Apollonius, II, 23
  3. ^ Life of Apollonius, II, 29
  4. ^ 1 2 Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem 1980, Vol.2, CXX. Philostratus, p. 339
  5. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, CXX. Philostratus, p. 342
  6. ^ Philostratus, Life of Apollonius 5.33–34
  7. ^ Philostratus, Life of Apollonius 5.27
  8. ^ Philostratus, Life of Apollonius 6.29
  9. ^ Philostratus, Life of Apollonius 6.34