חירטיה דירקס
חירטיה דירקס (בהולנדית: Geertje Dircx; נולדה ב-1610–1615 ונפטרה ב-1656) הייתה המאהבת ובת הזוג של רמברנדט לאחר מות אשתו ססקיה ואן אוילנבורך. דירקס התקבלה לעבודה כמינקת עבור טיטוס (Titus van Rijn) בנו של הצייר, וחיה עם רמברנדט כבת זוג במשך מספר שנים. מערכת היחסים בין השניים, נסתיימה בצורה שלא על מי מנוחות, ובעקבות כך השניים היו מעורבים בדיונים משפטיים ארוכים בגין הפרת הבטחת נישואים (לשון הרע בפיתוי והבטחה להינשא), במסגרתו דירקס תבעה מזונות מרמברנדט. בסופו של דבר היא נשפטה למאסר ונכלאה לאחר שהואשמה בכך שהתנהגותה אינה יציבה. לאחר שחרורה היא התכוונה לתבוע את רמברנדט על מאסר שלא כדין.
ייתכן ודירקס דגמנה עבור רמברנדט ודמותה מונצחת בכמה יצירות שלו, אבל אין הסכמה בין החוקרים בתחום לגבי הציורים המתארים אותה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חירטיה נולדה וגדלה בעיר אדם. בשנת 1630 היא הגיעה לעיר הורן שם עבדה כמלצרית בפונדק במשך כעשור. בשלב מסוים היא הכירה שם את אברהם קלאש, שהיה חצוצרן בספינות במהלך מסעות שייט ימיים, אך הוא נפטר במהלך אחת ההפלגות והיא נותרה אלמנה. לאחר שהתאלמנה היא התגוררה במשך תקופה אצל אחיה פיטר, שהיה נגר ספינות בווטרלנד. ייתכן שדרכו היא הכירה את רמברנדט.
ככל הנראה חירטיה החלה לעבוד בבית רמברנדט בסביבות השנה 1643, לאחר שהתאלמנה. היא התגוררה שם במשך כשש שנים בבית ברחוב Sint Antoniesbreestraat באמסטרדם. במקור המשפחה שכרה את שירותיה על מנת לשמש כמינקת עבור בנו טיטוס במהלך מחלתה של ססקיה ואן אוילנבורג, שהייתה אשתו הראשונה של רמברנדט. ככל הנראה הרומן בין חירטיה לרמברנדט החל לאחר מותה של ססקיה. מקרים כאלו היו ככל הנראה די נפוצים באותה התקופה[1]. בתקופה בה היו נאהבים, רמברנדט העניק לחירטיה כמה תכשיטים וטבעות שהיו שייכות לאשתו המנוחה, מחווה שמשפחתה של ססקיה לא קיבלה באור חיובי. ככל הנראה חירטיה ציפתה שבחלוף מספר שנים ממות אשתו רמברנדט יישא אותה לאישה, אך הזוג מעולם לא התחתן, ייתכן כי הסיבה הייתה סעיפים בצוואה של ססקיה שקבעו כי חתונה מחודשת של רמברנדט תביא לאובדן הירושה שהשאירה אחריה.
הליכים משפטיים עם רמברנדט
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאי 1649 חירטיה ורמברנדט הסתכסכו, כנראה כתוצאה ממערכת היחסים החדשה של רמברנדט עם עוזרת הבית שלו, הנדריקיה שטופלס. בני הזוג נפרדו ורמברנדט הגיע להסכמה עם חירטיה שהוא ישלם לה 160 גילדן, בתוספת קצבה שנתית של 60 גילדן לשארית חייה, כל עוד היא לא תשנה את צוואתה בה רשמה את טיטוס כיורש היחיד שלה.[2] ביוני שכרה חירטיה חדר מעל בר ששימש מלחים. עד אוקטובר, חירטייה ביקשה תמיכה נוספת מרמברנדט, לאחר שמישכנה תכשיטים שנתן לה רמברנדט כדי להשתמש בכסף לקיום[3]. רמברנדט שילם לחירטיה 200 גילדן כדי לפדות את התכשיטים והסכים להגדיל את הקצבה שלה ל-160 גילדן בשנה, בתנאי מתמשך מצידה שהיא לא תשנה את צוואתה.[2]
_-_A_Woman_in_Bed_-_Google_Art_Project_-_cropped.jpg)
חירטיה סירבה להסכים לתנאים אלו, בטענה שהסכום אותו הבטיח לשלם לה רמברנדט לא יספיק במידה והיא תחלה או תהפוך ללא כשירה לעבודה[3]. כשחירטיה נפגשה עם רמברנדט אצל נוטריון כדי לחתום על ההסכם, היא סירבה לחתום[4]. היא זימנה את רמברנדט בפני הנציבים לענייני נישואין באשמת הפרת הבטחה להינשא. כדי לממן את ההליכים המשפטיים היא השתמשה במתנות שנתן לה רמברנדט (למשל טבעת יהלום) ומשכנה אותם תמורת כסף מזומן. הנציבים פסקו להעלות את סכום הקצבה שהתחייב עליה רמברנדט מ 160 גילדן ל 200 גילדן בשנה. בית המשפט הדגיש בפסיקה כי על רמברנדט לשלם לחירטיה קצבת אחזקה, בתנאי שהיא תתחייב שטיטוס יישאר היורש היחיד שלה ושהיא לא תמכור פריטים מהרכוש ששייך במקור לרמברנדט (כנראה בעיקר תכשיטים).
למרות זאת חירטיה המשיכה לבקש כסף מרמברנדט, ייתכן ואף איימה עליו בסחיטה. בקיץ 1650, רמברנדט השתתף במאמץ לשלוח אותה לאשפוז בכפייה חאודה, במה שכונה אז "בית תיקון לנשים", ולעיתים גם "בית משוגעים"[5]. ההיסטוריון פטריק האנט תיאר את המקום כ"כלא וירטואלי לזונות חסרות כל וחולות וכן מקלט לחולי נפש. חירטיה כנראה הוכנסה תחת ההגדרה האחרונה בכך שהשתוללה 'בעוצמה רבה ביותר". היסטוריונים חלוקים בדעותיהם בנושא זה[6]. נראה שאחיה ואחיינה של חירטיה, יחד עם כמה שכנים שלה, תמכו בחלק מהטענות של רמברנדט נגדה והיא נידונה ל-12 שנות מאסר. ב-1652 היא עתרה לשחרורה, אך העתירה נדחתה. בשנת 1655 היא חלתה. חברתה תרין ג'ייקובס הצליחה בסופו של דבר לשכנע את המועצה להתערב בשמה וחירטיה שוחררה מהכלא, לאחר שהייתה כלואה במשך חמש שנים. לאחר שחרורה היא התכוננה לתבוע את רמברנדט בגין מאסר שלא כדין בטענה של לשון הרע ושימוש בעדויות שיקריות. לדברי כריסטוף דרייסן: "העקשנות שהיא הפגינה במאבק שלה כנגד מי שהיה אז אדם מכובד, מעידה על הערצה"[7].
רמברנדט הגיש תביעה נגדית ובמסגרתה הבטחה שאחיה פיטר לא יעזוב את הולנד, שכן הוא נדרש כעד (הוא אמור היה לעבוד על סיפונה של ספינה שהפליגה להודו). ב-8 באוגוסט 1656 חירטיה הייתה רשומה כאחד משבעת הנושים העיקריים של רמברנדט וככל הנראה היא נפטרה זמן קצר לאחר מכן.
מצבו הפיננסי של רמברנדט התדרדר מאוד בתקופה זו, וייתכן שהדרישות של חירטיה לאחר שחרורה היו "הקש האחרון" שהוביל לכך שהוא הגיש בקשה לפשיטת רגל[2].
תיאורים בתרבות הפופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסרט "רמברנדט" משנת 1936 היא מתוארת כאישה לא נעימה, ממולחת ומתחכמת. שיחקה אותה בסרט זה גרטרוד לורנס, באחת מהופעותיה הקולנועיות הנדירות. היא גם מופיעה בסרטו של פיטר גרינווי משנת 2007, Watching Night, בגילומה של השחקנית ג'ודי מיי. גם שם היא הוצגה בצורה שלילית, כמרגלת שנשכרה על ידי קושרים כדי להכפיש את רמברנדט. היא מופיעה גם בסרט הגרמני "רמברנדט" משנת 1942 בגילומה של אליזבת פליקנשילדט. בטלוויזיה היא הופיעה כדמות בסדרה הולנדית משנת 2011 בשם (במקור) Rembrandt en ik.
בספרות המחברת סימונה ואן דר פלוכט כתבה את הספר "אהובת הצייר", שם היא מבקשת לשקם את המוניטין של חירטיה ומציעה פרספקטיבה מפתיעה ברומן ההיסטורי שלה שראה אור בשנת 2019[8].
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Rembrandt's Bankruptcy | Western art, Cambridge University Press (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Paul Crenshaw, Rembrandt's Bankruptcy: The Artist, His Patrons, and the Art World in Seventeenth-Century Holland, Cambridge University Press, 2006, p.41.
- ^ 1 2 Crenshaw, Paul (2006). Rembrandt's bankruptcy: the artist, his patrons, and the art market in seventeenth-century Nederlands (באנגלית). Cambridge: University Press. ISBN 9780521858250. OCLC 902528433.
- ^ A Corpus of Rembrandt Paintings IV. (באנגלית)
- ^ Rembrandt- Chronology 1636-1650, www.mystudios.com
- ^ Patrick Hunt, Rembrandt: His Life in Art, Ariel Books, 2007, ISBN 978-1-934269-03-9. (באנגלית)
- ^ Rembrandts Vrouwen, Christoph Driessen | 9789035136908 | Boeken | bol.com, www.bol.com (ב־)
- ^ אהובת הצייר - סימונה ואן דר פלוכט, באתר www.e-vrit.co.il
