חלאקה

ערך זה עוסק בטקס תספורת יהודי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו חלקה (פירושונים).

חלאקה, בהילולה של רבי שמעון בר יוחאי, על ידי מוהרא"ש מברסלב

חלאקה (מערבית: حلاقة, תגלחת; או ביידיש: אָפּשערן, נהגה: Opshern, לסַפר. בחב"ד: אָפּשֶׁערנֶעש^[1], תספורת.) הוא טקס תספורת יהודי, הנערך לילדים כשהם מגיעים לגיל שלוש.

יש הנוהגים לערוך את החלאקה בל"ג בעומר בהר מירון ליד קבר רבי שמעון בר יוחאי, ומספרים שם את כל הילדים שיום הולדתם השלישי חל בין יום הראשון של חג הפסח לל"ג בעומר. כי, לפי המנהג, אין לספר את הילד לפני יום ההולדת השלישי שלו. אולם, כיוון שלא מספרים מתחילת ספירת העומר עד ל"ג בעומר, לכן ממתינים לל"ג בעומר (של אותה שנה). הטקס נעשה בליווי נגינה של כליזמרים. יש שנהגו לערוך את החלאקה בקבר שמואל הנביא, בקבר רבי מאיר בעל הנס או בקבר שמעון הצדיק בירושלים, כאשר בשנים האחרונות רווח המנהג לערוך את החלאקה בכותל המערבי.

המנהג

לקראת החלאקה, בהילולת רבי שמעון בר יוחאי

המנהג חדש יחסית, והוא מובא לראשונה רק בתחילת תקופת האחרונים. לראשונה הוא מוזכר בשו"ת הרדב"ז^[2], כמנהג שרווח אז להסתפר בקבר שמואל הנביא ולתרום לצורכי המקום כמשקל השיער הגזוז^[3].

רבי חיים ויטאל מספר שרבי יונתן סאגיס העיד לו שהאר"י ביום ל"ג בעומר "הוליך את בנו הקטן שם (=למירון) עם כל אנשי ביתו, ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע, ועשה שם יום משתה ושמחה". אולם לפני הוא אומר בהערה: "אבל איני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אחר כך... וכתבתי כל זה להורות כי יש שורש במנהג הנזכר", כלומר הוא מפקפק במשמעות הקבלית של המנהג^[4].^[^{דרוש מקור}^{][מפני ש...]}

המנהג התפשט בהדרגה ברחבי יהדות ארצות ערב, עד לתימן^[5] ומרוקו. בקרב האשכנזים המנהג לא היה מקובל, אך לאחר בואם לארץ ישראל קיבלו את המנהג מהספרדים, ובהמשך הוא התפשט אף ליהדות אשכנז שבחוץ לארץ. גם בתוך האשכנזים המנהג התקבל תחלה אצל החסידים, ואחר כך בצורה פחותה אצל שאר הקהילות.

גיל

את מנהג זה עושים בגיל 3.

הסיבה לגיל הזה היא לפי זה שכתוב בתורה כי האדם עץ השדה. כמו שלא קוטפים מעץ בשלוש השנים הראשונות מאז הנטיעה שלו לא מספרים בן אדם לפני גיל 3.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. ישנם מספר מנהגים על גיל החלאקה.

מקור המנהג

באופן כללי בתרבויות שונות יש עניין מיוחד בתספורת הראשונה(אנ'), כטקס מעבר מגיל הפעוטות כך בתרבות הגרמנית הלטינית והסלאבית^[6].

פרופ' דניאל שפרבר בספרו מנהגי ישראל, קושר בין טקסי תספורת והקרבת שערות בספרות היוונית האלילית, לבין העקיקה מנהג המוסלמים לעלות לקברי קדושיהם ולגזוז שם את שערות הילדים, ולבסוף הגיע ליהודים רק במאה ה-16, דרך הנוהגים במנהגי קבלת האר"י.

החוקר אברהם יערי משער כי ייתכן שהמנהג במירון הוא המשכו של המנהג לעלות לקבר שמואל הנביא בנבי סמואל בכ"ח אייר (יום פטירתו של שמואל הנביא), ושם לגלח את ראשם של הקטנים ולתת כסף כמשקל השערות לצורך תחזוקת המקום או לעניים (כפי שהוזכר ברדב"ז), עקב הגבלת השלטונות העות'מאניים (בשנת ש"ל, 1570), העבירו את המנהג צפונה, להר מירון, ושם המשיכו את הטקס על קברו של הרשב"י ובנו בל"ג בעומר^[7].

טעמי המנהג

למנהג זה ניתנו מספר טעמים:

הדגישו את עניין השארת פאות הראש לקטן. כמו שכתוב בתורה "לא תקיפו פאת ראשכם". ניתן לראות מגמה זו גם מתוך תפילות שונות. יש מקורות שהמנהג צוטט בלא ציון של גיל מסוים, אלא בהתייחסות לתספורת הראשונה. וכך כתב ה"שערי תשובה": "המנהג בארץ ישראל לעשות שמחה בתגלחת הראשונה של קטן, שמחנכין אותו במצוה להיות לו פאות הראש"^[8].
גיל זה נחשב בתורה כגיל מיוחד. עד גיל שלוש הילד אינו בשל ללימוד תורה ומגיל שלוש אביו מקדישו לתורה^[9], כפי שדורש זאת בילקוט שמעוני מהפסוק (ויקרא י"ט כג): "שלוש שנים יהיו לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים לה'":

ונטעתם וערלתם ערלתו את פריו - מדבר בתינוק. שלש שנים יהיה לכם ערלים - שאינו יכול לא להשיח ולא לדבר. ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש - שאביו מקדשו לתורה. הלולים - שמהלל להקב"ה. ובשנה החמישית תאכלו את פריו - משעה שהוא מתחיל לקרות בתורה, להוסיף לכם תבואתו.

— ילקוט שמעוני ויקרא תרט"ו

התנגדות למנהג

מנהג החלאקה איננו נהוג בכל קהילות ישראל ויש אף שהתנגדו לו באופן מהותי או לפרטיו, כגון קיומו הנפוץ באזור קברי צדיקים או קיומו בל"ג בעומר.

יש שטענו שמקור המנהג מגיע מהערבים והודים ועמים אחרים, ויש בכך איסור של חוקות גוים^[10].
לשיטת האר"י אין להסתפר כל משך ספירת העומר כולל ל"ג בעומר, לכן לא מסתבר לפיו לקבוע תספורת החלאקה דווקא אז^[11].
טענה נוספת היא שאינו דרך כבוד למתים להסתפר ולעשות שמחה וחגיגה בתוך בית הקברות. בהלכה נפסק שאין נוהגין בבית קברות בקלות ראש ואף לאכול ולשתות שם או לעשותו קיצור דרך אסור^[12], כל שכן לחגוג שם בשירה וריקודים ולהסתפר שם.
בנוסף לכך היו הרבה רבנים שהתייחסו למנהג כלא מוסמך ובלי מקור. הרב יצחק זאב סולובייצ'יק והרב יעקב ישראל קניבסקי התנגדו למנהג וסירבו לספר ילדים שהובאו אליהם^[13] (לעומת זאת בנו הרב חיים קניבסקי נהג לספר ילדי חלאקה שמגיעים לביתו^[14]).

לקריאה נוספת

שלום מאיר סיאני ספר אורחות בן שלוש אוצר פסקי הלכות לקטן בן ג' שנים, ירושלים תשע"ה
גבריאל ציננער, נטעי גבריאל - תגלחת הילדים והולכתם לחדר וסעודת החומש, ירושלים תשס"א
בנימין שלמה המבורגר, שרשי מנהגי אשכנז חלק ג', תשס"ב, עמ' 251–267
בצלאל לנדוי, חנוך הילדים בתספורת "חלאקה", בתוך זכור לאברהם, תשנ"ג, עמ' תק"ב - תק"י
הרב זאביק הראל, שמחת החלאקה, תשע"ו - נוסח לאירוע החלאקה, וקובץ הסברים על מנהג החלאקה, הנהגות ותיאורים היסטוריים
יורם בילו, ממילה למלה: ניתוח פסיכו-תרבותי של הבניית זהות גברית בטקסי ילדות בחברה החרדית, אלפיים 19 (תש"ס) 46-16.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חלאקה בוויקישיתוף

מידע על טקס החלאקה, באתר מכון עתים - ייעוץ ומידע במעגל החיים היהודי
התספורת הראשונה, באתר בית חב"ד
פרטים על המנהג וסדר החלקה, באתר כיפה
מסתפרים בל"ג בעומר, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
התיעוד המודפס הראשון (1601) של מנהג התספורות בל"ג בעומר, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, אפריל 2021
מאמרים בנושא חלאקה, באתר ספריית אסיף
מידע על חלאקה בקטלוג הספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ הרב א.י. גור אריה, ילקוט "אפשערניש", באתר הספרייה הלאומית, ‏1983
^ חלק ב' סימן תר"ח.
^ ראו מנהג מוסלמי דומה בטקס העקיקה, ולהלן.
^ שער הכוונות, דרושי הפסח דרוש יב.
^ שו"ת פעולת צדיק חלק ג סימן רל"ו
^ רוברט ברטלט, שיער ומשמעותיו בימי הביניים, זמנים קיץ 2010
^ אברהם יערי, תולדות ההילולא במירון, תרביץ לא עמוד 27
^ שו"ע או"ח סי' תקלא סק"ז
^ סמך זה מופיע בספרי האחרונים, ראו למשל בספר ערוגת הבושם לרב משה גרינוולד שהזכירו.
^ שרשי מנהג אשכנז, עמ' 259–262. ראו למשל כאן
^ שרשי מנהג אשכנז עמ' 256-257
^ שולחן ערוך יורה דעה סימן שס"ח סעיף א'
^ שרשי מנהג אשכנז, עמ' 258-259
^ Saul Lieberman, Notes to "JQR" Vol. XXXVI. בן עזי - בן עז - בועז, The Jewish Quarterly Review 37, 1947-04, עמ' 423 doi: 10.2307/1452643

[1] הרב א.י. גור אריה, ילקוט "אפשערניש", באתר הספרייה הלאומית, ‏1983

[2] חלק ב' סימן תר"ח.

[3] ראו מנהג מוסלמי דומה בטקס העקיקה, ולהלן.

[4] שער הכוונות, דרושי הפסח דרוש יב.

[5] שו"ת פעולת צדיק חלק ג סימן רל"ו

[6] רוברט ברטלט, שיער ומשמעותיו בימי הביניים, זמנים קיץ 2010

[7] אברהם יערי, תולדות ההילולא במירון, תרביץ לא עמוד 27

[8] שו"ע או"ח סי' תקלא סק"ז

[9] סמך זה מופיע בספרי האחרונים, ראו למשל בספר ערוגת הבושם לרב משה גרינוולד שהזכירו.

[10] שרשי מנהג אשכנז, עמ' 259–262. ראו למשל כאן

[11] שרשי מנהג אשכנז עמ' 256-257

[12] שולחן ערוך יורה דעה סימן שס"ח סעיף א'

[13] שרשי מנהג אשכנז, עמ' 258-259

[14] Saul Lieberman, Notes to "JQR" Vol. XXXVI. בן עזי - בן עז - בועז, The Jewish Quarterly Review 37, 1947-04, עמ' 423 doi: 10.2307/1452643

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]