בימוי | פרזן אוזפטק |
---|---|
הופק בידי | Tilde Corsi, ג'אני רומולי |
תסריט | ג'אני רומולי, פרזן אוזפטק |
עריכה | פטריזיו מרונה |
שחקנים ראשיים |
ג'יובנה מצוגורנו מאסימו ג'ירוטי ראול בובה סרה יילמאז |
מוזיקה | אנדראה גוארה |
צילום | גלאן פיליפו קורטצ'לי |
מדינה | איטליה, טורקיה, פורטוגל, הממלכה המאוחדת |
חברת הפקה | Mikado Film, AFS Film, Clap Filmes, R&C Produzioni, Itaca Film |
חברה מפיצה | Sony Pictures Classics, וודו |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 28 בפברואר 2003 |
משך הקרנה | 106 דק' |
שפת הסרט | איטלקית |
סוגה | סרט רומנטי, סרט להט"בי, סרט דרמה |
הכנסות באתר מוג'ו | facingwindows |
פרסים |
|
אתר רשמי | |
דף הסרט ב־IMDb | |
חלון החזית (באיטלקית: finestra di fronte) הוא סרט איטלקי מאת פרזן אוזפטק משנת 2003, שנע מההווה של רומא, שבו ניצתת אהבה בין אישה נשואה ולבין השכן שלה בחזרה אל העבר של מלחמת העולם השנייה עם אהבה הומוסקסואלית אסורה.
ג'ובאנה ופיליפו נשואים עם שני ילדים, גרים בבניין דירות, עם יחסים טובים עם השכנים. הם בדיוק חוזרים מהקניות ומתווכחים, כרגיל, על עבודה, סקס, ילדים, אוכל. פתאום הם מוצאים את עצמם עוזרים לזקן שכנראה איבד לחלוטין את הזיכרון ולא יודע איך קוראים לו ואיפה הוא גר. ג'ובאנה מתנגדת, אך פיליפו לא יכול שלא לעזור לו, וכך הוא אפילו נשאר אצלם כמה ימים. בתוך כל זה נמשכת ג'ובאנה יותר ויותר אל השכן, שגר מול חלון המטבח שלה. גם הוא צעיר, אך רווק, כנראה, וביניהם גם מתפתח רומן.
לאורך הסרט נחשפת זהותו של הזקן וסיפור האהבה האסור בתקופת מלחמת העולם השנייה. מסתבר שהוא, דוידה, יהודי, והאהוב שלו, סימונה, היה יהודי גם, אך סימונה וכל משפחתו של דוידה נלקחו למחנה ריכוז, ודודיה ניצל, והוא לא מצליח, גם אחרי 60 שנה, להשלים עם זה.
שיר הנושא של הסרט Gocce di memoria ("טיפות של זיכרון") מדבר על הזיכרון ועל כך, שהגוף והזיכרון בלתי ניתנים להפרדה, והוא מתייחס לשתי האהבות הלא ממומשות בסרט.
הסרט מצטרף לקבוצה קטנה של סרטים איטלקים שעוסקים בנושא שואת יהודי איטליה, כמו "החיים יפים" משנת 1997 של רוברטו בניני ו"שומר הלילה" משנת 1974 של ליליאנה קוואני, שניהם סרטים שנויים מאוד במחלוקת.