בכדורסל מתרחשת חסימה כאשר שחקן הגנה מסיט את הכדור, באופן חוקי, בניסיון זריקה של שחקן הקבוצה היריבה. כינויים נוספים לחסימה הם גג ובלוק (מאנגלית: Block). מותר לחסום זריקה רק בזמן שהכדור בדרכו כלפי מעלה, וכל חסימה של זריקה מהרגע שהכדור הגיע לשיא הגובה (ובדרכו כלפי מטה) אסורה, ותיחשב כסל של הזורק. חוק זה, המכונה "גולטנדינג" (מאנגלית: Goaltending), נועד למנוע משחקני הגנה לתפקד כ"שוערים" על יד הסל.[1]
לעיתים קרובות, החוסמים המובילים הם שחקנים בעמדות הסנטר והפאוור פורוורד, בזכות גובהם וקרבתם לסל. מלבד גובה, עוזרים לחוסם גם ניתור גבוה ויכולת תזמון טובה בקפיצה. חוסמים טובים תורמים למשחק ההגנה של קבוצתם גם מבלי לחסום זריקות, בכך שנוכחותם על המגרש מרתיעה שחקני התקפה מלחדור לסל. חסימה של הכדור אל תוך תחומי המגרש (בניגוד לשליחתו אל היציעים) מובילה לעיתים קרובות להתקפה מתפרצת של הקבוצה החוסמת. מקובל לציין את שחקן בוסטון סלטיקס, ביל ראסל, כשחקן שהצטיין בחסימות תוך השארת הכדור בתוך המגרש.[2]
חסימה נרשמת כנתון סטטיסטי לזכות השחקן החוסם, ובמקביל לכל חסימה נרשמת לשחקן הנחסם "החטאה מהשדה". אם החוסם יצר מגע עם ידו של הזורק בעת החסימה, תישרק עבירה נגד המגן וחסימתו לא תירשם בדפי הסטטיסטיקה. בנוסף, לא תירשם חסימה כאשר נעשתה על הזורק עבירה של שחקן הגנה אחר. כמו כן, לא תירשם חסימה לזכות שחקן שחסם זריקה אשר נכנסה לסל למרות החסימה.[1]
ליגת ה-NBA וליגת ה-ABA החלו לתעד חסימות רק החל מעונת 1973/1974. שיאן החסימות ב-NBA הוא האקים אולאג'ואן, שרשם לאורך הקריירה 3,830 חסימות בסך הכול.[3] ממוצע החסימות למשחק הגבוה ביותר שייך לשחקן יוטה ג'אז, מארק איטון, שחסם 3.5 פעמים בממוצע למשחק לאורך הקריירה.[4] אלמור סמית' מלוס אנג'לס לייקרס מתועד כשחקן בעל שיא החסימות במשחק בודד, כשחסם 17 זריקות במשחק מול פורטלנד טרייל בלייזרס ב-28 באוקטובר 1973. שני שחקנים בלבד, מלבד סמית', חסמו 15 זריקות במשחק אחד – מאנוט בול (1986 ו-1987) ושאקיל אוניל (1993).
ממוצע חסימות למשחק בקריירה:[4]
|
סך חסימות בקריירה:[3]
|
סך חסימות בעונה:[5]
|