חרבתא אל-מצבאח
 | |
| ח'רבת אל-מצבאח, מבט מתחנת הדלק על כביש 443 | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | רמאללה ואל-בירה |
| גובה | 390 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 6,366[1] (2017) |
| קואורדינטות | 31°53′06″N 35°04′20″E / 31.8849°N 35.0721°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
חרבתא אל-מצבאח (בערבית: خربثا المصباح) הוא כפר פלסטיני באזור הרי בנימין מדרום לכביש 443 ובית עור א-תחתא, בקרבת בית חורון ומצפון לעיירה בית ליקיא. הכפר ממוקם 4 ק"מ מזרחית למודיעין-מכבים-רעות על כביש 443 ו-15 ק"מ מערבית לרמאללה ושייך לנפת רמאללה ואל-בירה. נכון לשנת 2017 חיו בכפר 6,366 תושבים, כולם מוסלמים. אדמות הכפר משתרעות על שטח של 4,431 דונמים מתוכם 644 שטח בנוי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכפר שוכן על שלוש גבעות. הגבעה המערבית היא הכפר הישן שקיים מהתקופה הרומית והביזנטית. שתי הגבעות המזרחיות נבנו מאוחר יותר, החל מהמאה ה-18.
התקופה העותמאנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשלטון העות'מאנים בארץ ישראל שמו של הכפר היה "ח'רבתא אל בני סבא".
החוקר הצרפתי ויקטור גרן ביקר בכפר ב-1863 וכתב כי מתגוררים בו 400 תושבים. אחד מתושבי הכפר הראה לו אתר מכוסה אבני גזית בשם 'אל-כניסה', בו, על פי המסורת המקומית, עמדה בעבר כנסייה. בנוסף, גרין דיווח כי במקום בארות, בורות וקברים עתיקים, המעידים לדעתו כי ”ח'רבתא נבנתה על גבי יישוב עברי, ששמו הראשון אבד, שהרי השם החדש נראה ערבי טהור.”[2]
בתקופת המנדט הבריטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, בח'רבת'א בני חרית אוכלוסייה של 369 תושבים, כולם מוסלמים,[3]במפקד 1931 גדלה האוכלוסייה ל-488 תושבים ששכנו ב-121 בתים.[4]
בשנת 1945, על פי סקר הכפרים של המנדט הבריטי בארץ ישראל, אוכלוסיית הכפר מנתה 600 תושבים, שהיו בבעלותם 4,438 דונם, על פי סקר קרקעות ואוכלוסין רשמי. מתוך מספר זה 1,026 דונם, היו של מטעים וחקלאות שלחין השקיה, 2,133 של גידולי דגנים, ו-25 דונם היו קרקע בנויה.
בעקבות מלחמת העצמאות ולאחר הסכמי שביתת-הנשק של 1949, עבר הכפר לשלטון ירדני.
המסגד הראשי בכפר נבנה בשנת 1965 על חורבות כנסייה עתיקה שנחרבה.
לאחר 1967
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות מלחמת ששת הימים, ב-1967, עבר הכפר משליטה ירדנית לישראלית. חלק מתושבי הכפר הם פליטים משלושת כפרי לטרון (עמואס, בית נובא ויאלו) שהרס צה"ל במלחמת ששת הימים.
בשנות ה-80, חלק מאדמות הכפר הופקעו לצורך בניית כביש 443. התושבים עתרו לבג"ץ נגד המפקד הצבאי שהפקיע את האדמות, ובתשובה לעתירה, טענו המשיבים מטעם המדינה כי מטרתה של תוכנית הדרכים היא לשרת את צורכי האזור, והיא תשרת את אוכלוסיית הכפרים המקומיים לאורך התוואי. המשיבים הדגישו, כי מערכת הדרכים ביהודה ובשומרון היא מיושנת, ואין היא יכולה לשאת עוד את הכמות הרבה של מכוניות הנעות עליה.[5] בג"ץ קיבל את עמדת המדינה וכתב:
"בנסיבות אלה מוסמך ממשל צבאי להשקיע השקעות יסוד ולבצע תכנונים ארוכי טווח לטובתה של האוכלוסייה המקומית... אין כל פגם בהכנתה של תוכנית הכבישים הארצית: צורכי התחבורה של האוכלוסייה המקומית גברו והלכו; את מצב הכבישים אין להקפיא. על-כן מוסמך היה הממשל הצבאי להכין תוכנית דרכים שתיקח בחשבון את ההתפתחויות בהווה ובעתיד... אין בעצם העובדה, כי תכנון זה נעשה בשיתוף פעולה עם ישראל, כדי לפסול תוכנית זו, ובלבד שהיא נעשתה למען האוכלוסייה המקומית."
בהסכם אוסלו ב' סווג השטח הבנוי של הכפר כשטח B.
בעקבות האינתיפאדה השנייה נחסמו דרכי הגישה מכפר לכביש 443, ונאסר על התושבים הפלסטינים השימוש בכביש.[6] תושבי האזור הגישו עתירה לבג"ץ, ובה נטען שהחסימה וההגבלות אינן חוקיות, בין השאר, כיוון שהכביש נסלל חלקית על אדמות שהופקעו בהבטחה שישמשו את תושבי האזור[7]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Preliminary Results of the Population, Housing and Establishments Census, 2017 (PDF). Palestinian Central Bureau of Statistics (PCBS) (Report). State of Palestine. בפברואר 2018. pp. 64–82. נבדק ב-2023-10-24.
{{cite report}}: (עזרה) - ^ ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל - כרך ראשון : יהודה (א), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1977, עמ' 231-232
- ^ Barron, 1923, Table VII, Sub-district of Ramallah, p. 16
- ^ Mills, 1932, p. 47
- ^ בג"ץ 393/82 ג'מעית אסכאן אלמעלמון אלתעאוניה אלמחדודה אלמסאוליה נגד מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון, פ"ד לז(4) 785, עמ' 790
- ^ גדעון לוי, ציוניוני 443, באתר הארץ, 19 בינואר 2005
- ^ .בג"ץ 2150/07 אבו צפייה, ראש מועצת הכפר בית סירא נ' שר הביטחון פסק דין
 | ||
|---|---|---|
| ערים | אל-בירה • ביתוניא • רוואבי • רמאללה |  |
| מועצות מקומיות | אל-איתיחאד (ביתילו, דיר עמאר, ג'מאלא) • א-זיתונה (מזרעה אל-קיבליה, אבו שוחידם) • ביר זית • בית ליקיא • בני זייד (דיר ע'סאנה, בית רימא) • בני זייד א-שרקייה (עארורה, מזארע א-נובאני) • דיר ג'ריר • דיר דיבוואן • חרבתא אל-מצבאח • מזרעה א-שרקיה • נעלין • סילוואד • סינג'יל • תורמוס עיא | |
| כפרים | אבו קש • אום צפא • א-לובן אל-ע'רבי • אל-ג'אנייה • אל-מוע'ייר • אל-מידיה • בודרוס • בורקה • בית סירא • ביתין • בית עור אל-פוקא • בית עור א-תחתא • בלעין • ג'יפנה •דורא אל-קרע • דיר אבו משעל • דיר איבזיע • דיר א-סודאן • דיר ניזאם • דיר קדיס • ח'ירבת אבו פלאח • ח'רבת'א בני חרית • טייבה • טירה • יברוד • כובאר • כפר מאליכ • כפר ניעמה • כפר עין • נבי סאלח • סאפא • סורדא • עאבוד • עבוין • עג'ול • עטארה • עין יברוד • עין עריכ • עין סיניא • עין קיניא • קיביה • קראוות בני זייד • ראס כרכר • רמון • רנתיס • שוקבא • שיבתין | |
| מחנות פליטים | אל-אמערי • ג'לזון • קדורה • קלנדיה | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||
