חריגה מסמכות

חריגה מסמכות (בלטינית: ultra vires, מעבר לסמכות) היא מושג משפטי שמתייחס לפעולה של מי שניתנה לו סמכות מסוימת, אך פעולתו זו חורגת מגבולות סמכותו, ולכן בטלה.

המונח משמש במשפט מנהלי ובמשפט חוקתי, בעת ביקורת שיפוטית על פעולתה של רשות, לתיאור פעולה החורגת מהסמכות שניתנה לרשות. דוגמה לכך היא התקנת חקיקת משנה החורגת מהסמכות שניתנה בחוק לפעולה זו.

משפט מנהלי

כלל בסיסי במשפט מנהלי, מכוח העיקרון של שלטון החוק, הוא שגם הרשות המבצעת כפופה להוראות החוק, ועליה לפעול במסגרת הסמכות שהחוק מקנה לה.^[1]

בבג"ץ ישראל שייב נגד שר הביטחון נפסלה הוראה של שר הביטחון שלא להעסיק את העותר, ישראל אלדד, בבית ספר, משום ההחלטה בנושא זה אינה בסמכותו של שר הביטחון. בפסק הדין כתב השופט יצחק אולשן:

"אין הרשות המבצעת בת חורין להטיל הגבלות רק מפני שהיא חושבת אותן כרצויות, אלא אן כן החוק, הדן בעניין הנדון, מקנה לה את הסמכויות להטיל את ההגבלות, אם תמצא צורך בהן. אם סמכות כזאת אינה מצויה בחוק מסוים, על הרשות המבצעת לשכנע ולהניע את המחוקק שסמכות זו תינתן לה, אבל כל עוד לא ניתנה לה, אין היא רשאית ליטול אותה לעצמה, אחרת כל העיקרון של 'שלטון החוק', אחת הערובות למשטר הדימוקרטי במדינה, ייהפך למליצה ריקה, וכל החוקים המטפלים, למשל, בהסדרת התעסקות האזרחי במקצועות השונים ייעשו טפלים."^[2]

משפט חוקתי

פסק דין ראשון בישראל שבו נפסלה החלטה של רשות שלטונית משום שהיא פוגעת בזכות יסוד ללא הסמכה הוא בג"ץ בז'רנו, שבו נפסלה החלטה של המשטרה לאסור על מאכערים להופיע ולפעול כשלוחי לקוחותיהם במשרדי התנועה למחוז תל אביב. בג"ץ קבע כי "בהיעדר סמכות מפורשת או מכללא בחוק אין לו, לאיסור, צידוק כלשהו".^[3]

בפרשה מאוחרת יותר, בג"ץ מיטרני, נקבע שלא די בהסמכה שמשתמע ממנה שהרשות רשאית לפגוע בזכויות, אלא יש צורך בהסמכה מפורשת בחוק לכך.

דרישת ההסמכה קיבלה עיגון גם כתנאי הראשון בפסקת ההגבלה להצדקת הפגיעה בזכויות ובעקרונות החוקתיים שבחוקי היסוד.

דיני תאגידים

בדיני תאגידים משמש המושג לתיאור פעולה החורגת מסמכותה של חברה בהתאם לתקנון ההתאגדות שלה או לתזכיר (בחברות ותיקות שנוסדו לפני 1 בפברואר 2000). בעבר נחשבה פעולה כזו לבטלה, אך בשנת 1981 תוקנה פקודת החברות, וחברה אחראית גם לפעולה שנעשתה על ידי עובדיה תוך חריגה מסמכותם. כיום מוסדר נושא זה בסעיף 56(א) לחוק החברות, התשמ"ט-1999, אשר קובע:

"פעולה שנעשתה בעבור חברה בחריגה ממטרות החברה, או שנעשתה בלא הרשאה או בחריגה מן ההרשאה, אין לה תוקף כלפי החברה, אלא אם כן אישרה החברה את הפעולה בדרכים הקבועות בסעיף קטן (ב), או אם הצד שכלפיו נעשתה הפעולה לא ידע ולא היה עליו לדעת על החריגה או על העדר ההרשאה."

מטרת התיקון הייתה למנוע פגיעה בצדדים שלישיים אשר אינם מודעים לחריגה, ועלולים להיפגע. בדיונים בבית המשפט, במקרים של פגיעה בצד שלישי, עולה לעיתים לדיון השאלה אם ועד כמה היה על הצד השלשי לברר את סמכותה של החברה לבצע את הפעולה.

חוק השיפוט הצבאי

חוק השיפוט הצבאי כולל חמישה סעיפים (החל מסעיף 68) הקובעים ענישה, משנה מאסר ועד לעשר שנות מאסר, למצבים שונים שבהם חייל חרג מסמכותו.^[4]

לקריאה נוספת

• י. גרוס וי. כהן, "האם בוטלה תורת האולטרא וירס בישראל?", עיוני משפט ט 277 (תשמ"ג).
• י. גרוס וי. כהן, "חריגה מהרשאה לאור חוק לתיקון פקודת החברות (תיקון מספר 17, התשמ"א-1981)", עיוני משפט י 589 (תשמ"ה).
• י. גרוס וי. כהן, "חריגה מהרשאה לאור סעיפים 106-105 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983", עיוני משפט יא 281 (תשמ"ו).
• ד"ר אירית חביב-סגל, דיני חברות, הוצאת 4Balance הפקות בע"מ, 2007, עמ' 105-149.

קישורים חיצוניים

• אוריאל פרוקצ'יה, ‏חידושים בדוקטרינות ישנות: אולטרא וירס וידיעה קונסטרוקטיבית בדיני חברות, משפטים ‏יא 386
• אדיר בנימיני, על עקרון החוקיות וחריגה מסמכות במשפט הישראלי, באתר של דוידוב - בנימיני ושות'

הערות שוליים

1. ע"א 421/61 מדינת ישראל נ' ש. פ. האז: "החוק קיים לא לאזרח בלבד. הוא קיים גם בשביל השלטונות. יתירה מזאת, כל שלטון שמחובתו לעמוד על מילוי החוק על־ידי האזרח, צריך קודם כל לשמש דוגמה למילוי החוק על־ידי עצמו. החוק נוצר על־ידי המחוקק כדי שלפיו תנהג המדינה ואין השלטון יכול לדרוש לעצמו מעמד מיוחד כאילו הוא הינו מעל החוק. זהו אחד העקרונות היסודיים של 'שלטון החוק'."
2. בג"ץ 144/50 ד"ר ישראל שייב נגד שר הביטחון ואחרים, ניתן ב-8 בפברואר 1951
3. בג"ץ 1/49 סלומון שלמה בז'רנו ואחרים נ' שר המשטרה ואחרים, ניתן ב-10 בפברואר 1949
4. ראו, למשל: הנחיה מס' 20.2 - חריגה מסמכות בהתקשרויות עם ספקים, הנחיות התביעה הצבאית הראשית

ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.