טאסיט בלו (Tacit Blue) היה מטוס להדגמת טכנולוגיה שפיתחה נורת'רופ בשיתוף עם דארפ"א וחיל האוויר האמריקני על-מנת להוכיח את התכנותו של מטוס ריגול חמקן עם מכ"ם LPIR (low probability of intercept) וחיישנים אחרים שיכול לפעול קרוב לקו הקדמי של הלחימה בדרגה גבוהה של שרידות. רק מטוס אחד טס בפועל, אם כי שילדה שנייה נבנתה לגיבוי.
חיל האוויר האמריקני חשף את תוכנית הטאסיט בלו ב-30 באפריל 1996, בפנטגון. הטאסיט בלו נוצר על-מנת להוכיח את התכנותו של מטוס ריגול חמקן עם מכ"ם LPIR (low probability of intercept) וחיישנים אחרים שיכול לפעול קרוב לקו הקדמי של הלחימה בדרגה גבוהה של שרידות. מטוס כזה יוכל לעקוב ברציפות אחר המצב על הקרקע בשדה הקרב ולספק מידע על מטרות בזמן-אמת לכוחות הלוחמים. הטאסיט בלו היה החלק הסודי בתוכנית "אסולט ברייקר" (Assault Breaker), שנועדה לתת תוקף לקונספט השימוש במערכות נשק מונחה רבות לתקיפה מנגד של טורי שריון מתקדמים.
הטאסיט בלו, שכונה בחיבה "הלוויתן", כלל כנפיים ישרות ומחודדות וזנב בצורת "V" שהותקן על גוף מטוס שצורתו עקומה. כונס אוויר יחיד על-גבי מבנה המטוס סיפק אוויר לשני מנועי טורבו-מניפה. הטאסיט בלו כלל יתירות של ארבע מערכות בקרת טיסה דיגיטליות מסוג טוס-על-חוט, שעזרו לייצב את המטוס. עלותו הייתה כ-165 מיליון דולר.
טכנולוגיית החיישנים שפותחה עבור הטאסיט בלו משמשת כיום את מטוס ה-E-8 ג'ויינט סטארס.
טיסת הבכורה של הטאסיט בלו נערכה בפברואר 1982, ובעקבותיה נרשמו 134 טיסות במהלך תקופה של שלוש שנים. הטיסות התבצעו פעמים רבות שלוש או ארבע פעמים בשבוע, ולעיתים התבצעה יותר מטיסה אחת ביום. לאחר שצבר יותר מ-250 שעות טיסה, הועבר המטוס לאחסנה ב-1985. ב-1996 הוצב הטאסיט בלו בתצוגה במוזיאון הלאומי של חיל האוויר האמריקני בבסיס חיל-האוויר רייט פטרסון, ליד דייטון, אוהיו.