טוד בימר

טוד בימר
Todd Beamer
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 24 בנובמבר 1968
פלינט, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 11 בספטמבר 2001 (בגיל 32)
שנקסוויל, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • אוניברסיטת דהפול
  • אקדמיית ויטון
  • אוניברסיטת המדינה של קליפורניה, פרזנו
  • קולג' וייטון
  • תיכון לוס גטוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה עיטור האומץ ע״ש ארתור אש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טוד מורגן בימר (באנגלית: Todd Morgan Beamer;‏ 24 בנובמבר 1968 - 11 בספטמבר 2001) היה נוסע אמריקאי על טיסה 93 של יונייטד איירליינס, שנחטפה והתרסקה במהלך מתקפות 11 בספטמבר ב-2001. הוא היה אחד מהנוסעים שניסו לקחת את השליטה על המטוס מידי החוטפים. במהלך המאבק, מטוס הבואינג 757 איבד שליטה והתרסק לתוך שדה בעיירה סטוניקריק ליד שאנקסוויל, פנסילבניה וכל מי שהיה על המטוס נהרג, אך בימר הציל קורבנות נוספים פוטנציאליים אם החוטפים היו משיגים את מטרתם.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוד בימר נולד ב-24 בנובמבר 1968 בפלינט, מישיגן, לדייוויד בימר, נציג מכירות של IBM, ולפגי ג'קסון בימר, ציירת קיר,[1] היה הילד האמצעי לשלושה ובן יחיד.[2] בימר ושתי אחיותיו, מליסה ומישל, גדלו "עם מערכת ערכים תנ"כית חזקה ומוסר עבודה גבוה". המשפחה עברה לפוקיפסי, ניו יורק ולאחר מכן לוויטון, אילינוי, פרבר ממערב לשיקגו, שם עבד דייוויד בתאגיד אמדאל, חברת טכנולוגיית מחשבים.[1]

בימר למד בבית הספר הנוצרי Wheaton, שם שיחק כדורגל, כדורסל ובייסבול.[1] הוא למד באקדמיית וויטון, בית ספר תיכון נוצרי, מ-1983 עד 1985,[3] שם הצטיין בספורט.[4] הוא נבחר לסגן נשיא הכיתה בשנתו הצעירה. לאחר שאביו קודם לתפקיד סגן נשיא המטה של אמדהל בקליפורניה, המשפחה עברה ובימר בילה את שנתו האחרונה בבית הספר התיכון לוס גאטוס, דרומית מערבית לסן חוזה, קליפורניה.[1]

בימר למד באוניברסיטת פרסנו סטייט, שם התמחה בפיזיותרפיה ושיחק בייסבול, בתקווה להפוך לשחקן מקצועני, אך פציעות שנגרמו לו בתאונת דרכים קטעו את התוכניות הללו. הוא חזר הביתה לאילינוי ועבר לקולג' וויטון, מכללה נוצרית לאמנויות ליברליות. בוויטון קולג' הוא התמחה בתחילה ברפואה לפני שעבר לעסקים. הוא המשיך לשחק בייסבול וכתלמיד השנה האחרונה הפך לקפטן קבוצת הכדורסל.[1] הוא סיים את לימודיו בשנת 1991.

במהלך לימודיו במכללת ויטון, הוא פגש את ליסה ברוסיוס, אשתו לעתיד, במהלך שיעור סמינר.[1][4] הדייט הראשון שלהם היה ב-2 בנובמבר 1991, את יום השנה ה-10 שלו הם תכננו לחגוג בזמן מותו.[4]

בימר עבד לאחר מכן עבור וילסון ספורטינג גודס בזמן שלמד בשיעורי לילה באוניברסיטת DePaul, וקיבל תואר MBA ביוני 1993.[1][4]

הוא התחתן עם ברוסיוס ב-14 במאי 1994, בפיקסוויל, ניו יורק, והם עברו לפליינסבורו, ניו ג'רזי, שם בימר החל לעבוד ב-Oracle Corporation, למכור יישומי מערכות ותוכנת מסד נתונים כנציג שיווק בשטח.[1][4] בתוך חודשים קודם בימר לתפקיד מנהל לקוחות.[1]

בימר וליסה לימדו בבית ספר ראשון בכנסיית פרינסטון אליאנס במשך שש שנים, ועבדו בשירות הנוער.[1][4] בימר שיחק גם בקבוצת הסופטבול של הכנסייה. הוא היה מעריץ מושבע של השיקגו קאבס, שיקגו בולס ושיקגו ברס.[4] בשנת 2000 עברו בני בימרס לקרנברי, ניו ג'רזי,[1][4][5] עם שני בניהם.[5]

טיסה 93

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דגל אמריקאי מתנוסס מעל שער 17 של טרמינל A בנמל התעופה הבינלאומי ניוארק ליברטי, שער היציאה של יונייטד 93.

עבודתו של בימר חייבה אותו לנסוע עד ארבע פעמים בחודש, לפעמים אפילו למשך שבוע. בשנת 2001, הוא זכה בטיול של חמישה ימים לאיטליה עם אשתו על הצטיינותו במכירות. הם חזרו הביתה ביום שני, 10 בספטמבר, בשעה 17:00 אחר הצהריים. אף על פי שבימר יכול היה לצאת באותו לילה לפגישה עסקית ביום שלישי בקליפורניה, הוא בחר במקום זאת לבלות עם אשתו ההרה, שהייתה אמורה ללדת את ילדם השלישי בינואר שלאחר מכן. הוא יצא מהבית ב-6:15 בבוקר למחרת, כדי לקחת טיסה מוקדמת מניוארק לסן פרנסיסקו כדי להיפגש עם נציגי תאגיד סוני בשעה 13:00 בצהריים, כשתכנן לחזור בטיסה כבר באותו הלילה.[1][4]

טיסת יונייטד 93 הייתה אמורה לצאת בשעה 8:00 בבוקר, אך הבואינג 757 יצאה רק כעבור 42 דקות בשל עיכובים בתנועת המסלול. ארבע דקות לאחר מכן, טיסה 11 של אמריקן איירליינס התרסקה במגדל הצפוני של מרכז הסחר העולמי. 17 דקות מאוחר יותר, בשעה 9:03 בבוקר, כשטיסת יונייטד איירליינס 175 התרסקה במגדל הדרומי, יונייטד 93 טיפסה לגובה שיוט, בכיוון מערב מעל ניו ג'רזי ואל פנסילבניה. בשעה 9:25 בבוקר, טיסה 93 הייתה מעל מזרח אוהיו והטייס שלה פנה ברדיו לבקרי קליבלנד כדי לברר לגבי התראה שהבהבה על מסך המחשב שלו בתא הטייס לפיה יש "להיזהר מחדירה לתא הטייס". שלוש דקות לאחר מכן, בקרי קליבלנד יכלו לשמוע צרחות מעל המיקרופון הפתוח של תא הטייס. כמה רגעים לאחר מכן, החוטפים, בראשות זיאד סמיר ג'ראח הלבנוני, השתלטו על המטוס, ניתקו את הטייס האוטומטי ואמרו לנוסעים, "תמשיכו לשבת. יש לנו פצצה על הסיפון". בימר ושאר הנוסעים נדחקו לחלק האחורי של המטוס. תוך שש דקות, המטוס שינה מסלול ופנה לוושינגטון הבירה.

אחדים מהנוסעים ביצעו שיחות טלפון לקרובים, שהודיעו להם על שני המטוסים שהתרסקו במרכז הסחר העולמי בניו יורק והשלישי לתוך הפנטגון במחוז ארלינגטון, וירג'יניה. בימר ניסה לבצע שיחה דרך טלפון שנמצא בחלק האחורי של מושב מטוס, אך נותב לנציג שירות לקוחות, שהעביר אותו למפקחת טלפונים של חברת GTE, ליסה ג'פרסון. כשסוכני FBI האזינו לשיחתם, בימר הודיע לג'פרסון שחוטפים השתלטו על יונייטד 93 ושנוסע אחד נהרג. הוא גם הצהיר שלשניים מהחוטפים היו סכינים ונראה שלאחד היה פצצה קשורה סביב מותניו. כשהחוטפים גרמו למטוס לסטות בחדות דרומה, בימר קרא: "אנחנו יורדים! אנחנו יורדים!"[1][6][7]

אתר ההתרסקות של טיסה 93

בעקבות כך החליטו הנוסעים וצוות הטיסה לפעול.[1] על פי דיווחים של שיחות טלפון סלולרי, בימר, יחד עם מארק בינגהאם, טום ברנט וג'רמי גליק, יצרו תוכנית לקחת את המטוס מהחוטפים.[8] אליהם הצטרפו הנוסעים האחרים, כולל לו נאק, ריץ גואדאגנו, אלן ביוון, אליזבת וייניו, לינדה גרונלנד וויליאם קשמן, יחד עם הדיילות סנדרה בראדשו וקיקי ליילס, לדון באפשרויות שלהם על דרך פעולה, בסופו של דבר הם מחליטים להסתער על תא הטייס ולהשתלט על המטוס.[1] בימר אמר לג'פרסון שהחבורה מתכננת "לקפוץ" על החוטפים ולהטיס את המטוס לקרקע לפני שניתן יהיה לבצע את תוכנית החוטפים.[5][9] בימר קרא את תפילת האדון ומזמור כ"ג עם ג'פרסון, מה שגרם לאחרים להצטרף. בימר ביקש מג'פרסון, "אם אני לא אצליח, אנא התקשרי למשפחה שלי ותודיעי להם כמה אני אוהב אותם." לאחר מכן, ג'פרסון שמעה קולות עמומים ובימר עונה בבירור, "האם אתם מוכנים? בסדר. בואו נזוז." אלו היו המילים האחרונות שאמר בימר ששמעה ליסה ג'פרסון.[1][9][7]

על פי דו"ח ועדת 9/11, לאחר שאוחזר מקליט הנתונים הקוליים של המטוס, נחשפו קולות חבטות והתרסקות על דלת תא הטייס וצעקות וצרחות באנגלית. "בואו נשיג אותם!" נוסע בוכה. חוטף צועק, "אללהו אכבר". ג'ראח הזניק שוב ושוב את המטוס כדי להפיל את הנוסעים מרגליהם, אך הנוסעים המשיכו בהסתערותם ובשעה 10:02:17, גבר אמר, "תעלו אותו!" שנייה לאחר מכן, חוטף אמר, "תוריד את זה למטה! תוריד את זה למטה!" בשעה 10:02:33 נשמע ג'ראח מתחנן, "היי! היי! תן לי את זה. תן לי את זה. תן לי את זה. תן לי את זה. תן לי את זה. תן לי את זה. תן לי את זה. תן לי את זה."[1] המטוס התרסק הפוך[10] לתוך שדה ריק בשאנקסוויל, פנסילבניה, במהירות של 563 מייל לשעה והרג את כל מי שהיה עליו. המטוס היה במרחק של 20 דקות זמן טיסה מהמטרה החשודה שלו, הבית הלבן או בניין הקפיטול בוושינגטון הבירה. על פי סגן הנשיא דיק צ'ייני, הנשיא ג'ורג' וו. בוש הורה להפיל את המטוס לפני הגעתו לוושינגטון.[1]

בימר הותיר אחריו את אשתו, ליסה, בניהם, דייוויד ואנדרו (המכונה "דרו"), שהיו בני שלוש ושנה בזמן מותו של בימר[11][12][13], ובתם מורגן שנולדה בינואר 2002, ארבעה חודשים לאחר מותו. הנשיא והגברת הראשונה לורה בוש היו בין אלה ששלחו מכתבים למורגן עם לידתה.[14][15]). בנאום בפני מושב משותף של הקונגרס והעם האמריקני ב-20 בספטמבר 2001, בו השתתפה ליסה בימר, שיבח הנשיא בוש את אומץ ליבם של נוסעי יונייטד 93, כשהוא מציין במיוחד את בימר, שאותו כינה "אדם יוצא דופן". בנאום שנשא ב-8 בנובמבר ממרכז הקונגרסים העולמי באטלנטה, ג'ורג'יה, בוש הזכיר את דבריו האחרונים של בימר באומרו, "כמה מהרגעים הגדולים ביותר שלנו היו מעשי אומץ שאיש לא יכול היה להתכונן אליהם. אבל יש לנו את פקודות הצעידה שלנו. חבריי האמריקאים, בואו נזוז!"[1] הוא ישתמש בהם שוב בנאום מצב האומה ב-2002: "יותר מדי זמן התרבות שלנו אמרה, 'אם זה מרגיש טוב, תעשה את זה'. כעת אמריקה מאמצת אתיקה חדשה ואמונה חדשה: 'בואו נזוז'."[16]

מורשׁת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמו של בימר בלוח S-68 של הבריכה הדרומית של אנדרטת ה-11 בספטמבר, יחד עם אלה של נוסעים אחרים בטיסה 93.
  • קרן ללא מטרות רווח נוסדה באוקטובר 2001 כדי לייעץ לילדים בטראומה של קורבנות וניצולים מ-11 בספטמבר.[1][17] חברו הטוב של בימר, דאג מקמילן, עזב את עבודתו כדי להפוך למנהל הקרן.[7]
  • בשנת 2002, אלמנתו של בימר, ליסה, כתבה ספר עם המחבר קן אברהם, בואו נזוז! אנשים רגילים, בעלי אומץ יוצא דופן.
  • בשנת 2002, נוסעי טיסה 93, כולל בימר, זכו לאחר מותם בפרס האומץ על שם ארתור אש.[18][19]
  • סניף הדואר בקרנברי, ניו ג'רזי נקרא על שמו של בימר ב-4 במאי 2002, כתוצאה מחוק הקונגרס שחיבר חבר הקונגרס ראש ד. הולט הבן. החוק נחתם על ידי הנשיא ג'ורג' בוש.[17][20]
  • בשנת 2003, וויטון קולג' כיבדה את בימר, בוגר המכללה, עם פתיחת מרכז טוד מ. בימר, המקיף את אנדרסון קומונס, חדר הכושר קורי ומרכז הסטודנטים הממוקם במפלס התחתון.[17] באותה שנה, תיכון טוד בימר נפתח בפדרל ווי, וושינגטון.[17][21]
  • בפברואר 2010, העיר פרזנו, קליפורניה, קראה לפארק על שם טוד בימר.
  • האנדרטה הלאומית טיסה 93 הממוקמת באתר ההתרסקות בעיר סטוניקריק[22] כוללת מרכז מבקרים מבטון וזכוכית[23] וקיר שיש לבן של שמות – שהושלם בשנת 2011[22] – שעליו שמו של בימר ושל 32 נוסעים עמיתים ושבעה אנשי צוות חרוטים על לוחות בודדים.[24]
  • באנדרטה הלאומית של 9/11, בימר ושאר הנוסעים והצוות של טיסה 93 מונצחים בבריכה הדרומית, בלוח S-68. כרטיס ביקור של אורקל הנושא את שמו של בימר ושעון היד הדו-גוני שלו מדגם רולקס, שניהם נמצאו פגומים באתר ההתרסקות ומוצגים במוזיאון הזיכרון.[25]
  • ב-10 בספטמבר 2013, אקדמיית ויטון כיבדה את בימר בכך שחשפה לוח שהוקדש לו בשטח האקדמיה, לצד לוח של סטודנט לשעבר שנהרג באפגניסטן.[3]
  • פלוגת אלפא של חיל הרגלים 1–148, המשמר הלאומי של צבא אוהיו, אימצה את המוטו "בואו נזוז" כדי לכבד את בימר. הפלוגה נפרסה בצפון אפגניסטן ב-2012 למשך 9 חודשים.
  • כדי לכבד את בימר ביום השנה ה-20 לפיגועי 11 בספטמבר, בוגר אוניברסיטת דפול, ניקולס האן, יצר את מלגת הזיכרון של טוד מ. בימר כדי לחנך ולעורר השראה לסטודנטים באוניברסיטת דפול לגבי הדוגמה ההרואית של בימר.[26]
שמו של בימר מופיע בפאנל השלישי באנדרטה הלאומית של טיסה 93, הנראה כאן עם מרכז המבקרים ברקע.

בתרבות הפופולרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • את בימר גילם דייוויד אלן באשה בסרט יונייטד 93, ועל ידי ברנן אליוט בסרט הטלוויזיה טיסה 93.
  • בימר מופיע בשני פאנלים בתוך The Amazing Spider-Man כרך 2#36, שבו הוא מסיים את שיחת הטלפון שלו עם ליסה ג'פרסון לפני שהסתער על תא הטייס. ספיידרמן מתייחס לנוסעי טיסה 93 כ"גברים רגילים. נשים רגילות. המסרבים להיכנע."
  • השיר של ניל יאנג "Let's Roll" (בואו נזוז), שנכתב בעקבות הפיגועים, הוא מחווה לבימר ומושר מנקודת מבטו.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טוד בימר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 Evensen, Bruce J. (2009). "Beamer, Todd Morgan". American National Biography. Retrieved May 14, 2014.
  2. ^ Beamer, Lisa; Ken Abraham (2003). Let's Roll: Ordinary People, Extraordinary Courage. Tyndale House Publishers. ISBN 0-8423-7418-3.
  3. ^ 1 2 Schulte, Sarah (September 13, 2011). "9/11 hero Todd Beamer honored by Wheaton Academy". ABC News.
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 "Passenger: Todd Beamer". Pittsburgh Post-Gazette. October 28, 2001.
  5. ^ 1 2 3 Taylor, LaTonya, (October 1, 2001). "'Beamer's Faith, Competitive Streak Set Scene for Flight 93 Heroism'". Christianity Today.
  6. ^ McKinnon, Jim (16 בספטמבר 2001). "The phone line from Flight 93 was still open when a GTE operator heard Todd Beamer say: 'Are you guys ready? Okay. Let's roll...'". Pittsburgh Post-Gazette. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 3 Vulliamy, Ed (December 1, 2001). "'Let's roll...'". The Guardian.
  8. ^ "Unexpected legacy left by hero of Flight 93". Yahoo! News. September 2, 2011.
  9. ^ 1 2 McKinnon, Jim (16 בספטמבר 2001). "The phone line from Flight 93 was still open when a GTE operator heard Todd Beamer say: 'Are you guys ready? Okay. Let's roll...'". Pittsburgh Post-Gazette. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ "Eyewitness Reflects On Flight 93 Crash". KDKA-TV. 6 בספטמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-13 בספטמבר 2015. נבדק ב-7 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Lash, Cindi (September 11, 2002). "Lisa Beamer: Widow of Flight 93's Todd Beamer". Pittsburgh Post-Gazette . Retrieved September 12, 2018.
  12. ^ "Post-Sept. 11 Baby Morgan Kay Beamer". ABC News. Retrieved September 12, 2018.
  13. ^ Phillips, Stone (August 20, 2002). "Lisa Beamer's strength: Her husband's words became a rallying cry for the nation". Dateline NBC. NBC. Retrieved September 12, 2018.
  14. ^ "Post-Sept. 11 Baby Morgan Kay Beamer". ABC News. February 21, 2014.
  15. ^ Rogers, Patrick (January 28, 2002). "Living Legacy". People.
  16. ^ Bush, George W. "Selected Speeches of President George W. Bush 2001 – 2008" (PDF). The White House of George W. Bush. National Archives and Records Administration. נבדק ב-9 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ 1 2 3 4 Atkins, Stephen E. (June 2, 2011). The 9/11 Encyclopedia: Second Edition. ABC-CLIO. p. 66. Archived at Google Books. Retrieved May 14, 2014.
  18. ^ "Flight 93 passengers selected for Ashe Award". Associated Press/ESPY Awards. 2002. Retrieved November 11, 2012.
  19. ^ "Arthur Ashe Award: Flight 93 Passengers". ESPN. 2002. נבדק ב-11 בנובמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Cranbury: Post Office Dedication to Todd Beamer". Cranbury, New Jersey. נבדק ב-14 במאי 2014. On Saturday, May 4th, a dedication ceremony was held at the Cranbury post office. The United States Postal Service dedicated Cranbury's post office to Todd Beamer, a Cranbury resident who gave his life aboard United flight 93 on September 11th. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Let's roll: A 9/11 hero's name lives on". Federal Way Mirror. September 10, 2008.
  22. ^ 1 2 "Flight 93 National Memorial – Sources and Detailed Information". nps.gov. National Park Service. n.d. נבדק ב-31 בינואר 2017. 13. When will the Memorial be finished? {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "A Long Road to a Place of Peace for Flight 93 Families". The New York Times. 9 בספטמבר 2015. נבדק ב-9 בספטמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ "Flight 93 National Memorial - Frequently Asked Questions (FAQs)" (PDF). nps.gov. National Park Service. במאי 2013. pp. 22–23. נבדק ב-31 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ A Moment in Time Captured in Pieces The New York Times, August 13, 2014. Retrieved November 28, 2015
  26. ^ Wojnicki Rachel (10 בספטמבר 2021). "DePaul alumnus establishes scholarship in honor of 9/11 hero". DePaul University. אורכב מ-המקור ב-10 בספטמבר 2021. נבדק ב-13 בספטמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)