טונליזם

ג'ורג' איננס, "נוף קיץ", 1894
לאון דאבו, "חוף הים", 1900

הטונליזם (באנגלית: Tonalism) היה סגנון אומנותי שהופיע שנות ה-80 של המאה ה-19, כאשר אמנים אמריקאים החלו לצייר צורות נוף בטון כולל של אווירה צבעונית או ערפלית. הסגנון התפתח בין 1880 ל-1915, והתאפיין בגוונים כהים ונייטרליים כמו אפור, חום או כחול ששלטו לעיתים קרובות ביצירות של אמנים הקשורים לסגנון. כציירי נוף, רובם השתייכו לזרם המרכזי באותה העת - אסכולת נהר ההדסון.[1]

תיאור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות ה-90 של המאה ה-19 מבקרי האמנות האמריקאים החלו להשתמש במונח "טונאלי" כדי לתאר יצירות אלה.

הציירים המשויכים המובילים היו ג'ורג' איננס וג'יימס מקניל ויסלר, אלכסנדר הלוויג וויאנט, ראלף אלברט בלקלוק, אנג'ל דה קורה, הנרי וורד ריינג'ר, ברוס קריין, אליוט דיינג'רפילד, גרנוויל רדמונד, תומאס דיווינג', ויליאם קית, ג'וזף דה קאמפ, אלן בטלר טלקוט

טונליזם משמש לעיתים לתיאור נופים אמריקניים שמקורם בסגנון הברביזון הצרפתי,[2] שהדגיש את מצב הרוח והצל.

בסופו של דבר, הטונליזם נעלם על ידי הזרמים המרכזיים שהגיעו מאירופה בעיקר האימפרסיוניזם והמודרניזם האירופי.

הטונליזם אוסטרלי (אנ') התגלה כתנועה אמנותית במלבורן בשנות העשרה של המאה העשרים.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Cleveland, David Adams, A History of American Tonalism, 1880–1920: Crucible of American Modernism, Abbeville Press; 3rd edition, 2021, מסת"ב 978-0789214119

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ American Paintings in The Metropolitan Museum of Art, libmma.contentdm.oclc.org
  2. ^ American Tonalism: Selections from The Metropolitan Museum of Art and The Montclair Art Museum, www.tfaoi.com